יום רביעי, 22 במרץ 2017

המינוי המטריד של גאולה אבן



מאז שנודע לי שתאגיד השידור הציבורי המיועד מינה את גאולה אבן-סער למגישת המהדורה המרכזית אני מרגישה אי נוחות גדולה. לא שזה מצדיק את הטירוף של נתניהו, אם נכונה השמועה שבגלל זה הוא רוצה ללכת לבחירות על ביטול התאגיד. נתניהו היה צריך להתעצבן בשקט ולשתוק, כי זה לא עניינו להכתיב לתקשורת מינויים. אבל הבחירה בגאולה אבן-סער היא בחירה מרגיזה, גם אם היא היתה המועמדת הכי מנוסה והכי מתאימה לתפקיד מבחינת כישורים. נכון שאני אף פעם לא אהבתי את גאולה אבן ולא הרביתי לצפות בה, אבל מאז הרומן שלה עם גדעון סער אני פשוט לא מצליחה לצפות בה מבלי לחשוב על הרומן שלה עם גדעון סער ולא על שום דבר אחר שהיא אומרת, ואם מישהו יגיד לי שהוא חושב על משהו אחר כשהוא רואה את גאולה אבן, אני אתקשה להאמין לו. אולי זה לא הוגן שמישהו עובד הרבה שנים בשביל הקריירה ואז בגלל שערוריה בחייו האישיים אף אחד לא מצליח להתייחס אליו בנפרד מהשערוריה, גם בעניינים ממש לא רלוונטיים, אבל יש מציאות, והמציאות היא שאף אחד לא מצליח להפריד, ובמקרה הזה גם לא פשוט להפריד, כי גאולה אבן היא כתבת פוליטית שהתחתנה עם פוליטיקאי, וגם אם הפוליטיקאי פרש זמנית, כולם יודעים שהוא ממתין על קו המירוץ, ליום שנתניהו יפרוש, ומה יהיה אז? איך מגישת המהדורה המרכזית בתאגיד תצטרך לסקר את הליכוד ואת המתרחש כשבעלה יחזור להיות פוליטיקאי פעיל, שזו כנראה אפשרות מאד ריאלית, ואולי אפילו קרובה? איך גוף שידור שפועל בסביבה פוליטית ואמור לסקר בעיקר פוליטיקה, סופסוף אנחנו חיים בישראל ולא בשויצריה, לא חושב על זה שלמנות רעיה של פוליטיקאי לתפקיד, ועוד כזה ששואף לראשות הממשלה, זו כניסה מראש לשדה-מוקשים, וזה הרבה יותר גרוע ממה שקרה בערוץ 1, כי כשגאולה אבן ניהלה רומן עם גדעון סער, היא כבר היתה כתבת ותיקה בערוץ 1, וזה לא דבר נעים לפטר עובד ותיק בגלל עניינים אישיים, וגם אז הרבה אנשים הרגישו אי נוחות מזה שהיא עוסקת בנושאים מאד רלוונטיים לבן-זוגה שהיה אז שר החינוך ששואף לרשת את נתניהו, ואילו במקרה של התאגיד הם מראש ממנים לתפקיד מישהי שברור שהיא גוררת איתה בעיה אתית שאנוסה להשפיע על התיפקוד שלה. ואיך גאולה אבן תוכל להגיש את המהדורה המרכזית אם בעלה יגשים את משאלתו ויהיה ראש הממשלה? זה לא עד כדי כך בלתי אפשרי כדי שמנהלי התאגיד המיועדים יתעלמו מהאפשרות הזאת כאילו לא היתה, ובין אם הבחירה שלהם נעשתה מתוך חוסר-מחשבה או מתוך רצון מודע להתגרות, בשני המקרים זה גרוע באותה מידה, כי אחד הדברים שמנהלי גוף ציבורי צריכים להיות במיוחד רגישים לו זו מראית-עין, ולבחור באשת פוליטיקאי שמתחרה על ראשות הממשלה, במקום ראש הממשלה הנוכחי, נראה ונשמע ממש לא טוב, גם מבלי להצדיק את הניסיונות של נתניהו לשלוט בתקשורת.
בינתיים קראתי גם את רוגל אלפר שכתב הבוקר ב"הארץ" על המינוי הפסול של גאולה אבן בגלל ניגוד העניינים הטעון שלה כרעייתו של גדעון סער, והפעם בשונה מהרגיל אני מסכימה עם כל מלה שלו ותומכת לגמרי, והוא מוסיף עוד פרט חשוב שלא ידעתי, שמעכיר את התמונה עוד יותר, שגדעון סער בתפקידו כשר החינוך מינה את מנכ"ל התאגיד אלדד קובלנץ לתפקיד מנכ"ל הטלויזיה החינוכית, שמשם הוא התקדם לתפקיד מנכ"ל התאגיד, וזה כבר הופך את המינוי של גאולה אבן למגישת המהדורה המרכזית למשהו מסריח, כמו ניגודי העניינים שאתר News1 העלה לגבי היחסים בין גדעון סער לכתב ידיעות אחרונות שמעון שיפר, שגם שם לטענת האתר היה קידום ללא מכרז לרעייתו של שיפר במזכירות הפדגוגית תחת שר החינוך גדעון סער, וגם גרוע מכך, כי מדובר כאן בתפקידים הרבה יותר משמעותיים מאשר במקרה המקביל, וזה עניין ראוי לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה. התאגיד הוא גוף ציבורי שקם כדי לבנות גוף שידור עם מינהל תקין יותר מרשות השידור, ולא כדי להחליף שחיתות אחת באחרת, עוד בטרם יצא התאגיד לדרך. בכלל כשקראתי הבוקר את הטור של אלפר נזכרתי בדיווח המצמרר של רועי צ'יקי ארד מהחתונה של גדעון סער וגאולה אבן, שבה נשמע שמעון שיפר אומר ש"נשמיד את כל מי שיכתוב נגד סער", שאחר כך הוא טען שהוא רק התבדח, אבל כפי שלימדנו פרויד, בדיחות מיטיבות לחשוף את תת ההכרה שלנו. בכלל הנטייה של אבן וסער ליחצן את הרומן שלהם, שלא היה רומן של זוג צעיר ופנוי, אלא של בני זוג והורים לילדים שפירקו משפחות וגרמו הרבה כאב לקרובים להם ביותר, ולצד זאת ההתעקשות של גאולה אבן להמשיך בתפקידיה למרות כל ניגודי העניינים הגלויים לעין, כל זה יוצר תחושה כללית של זוג כוחני וחסר-בושה שמשתין על כולם מהמקפצה, ומזכיר למרבה הצער יותר מדי את הזוג נתניהו, שאותו הוא רוצה להחליף במשכן ברחוב בלפור. מה שהכי מפחיד זה שמה שלא יהיה, הזוג נתניהו או הזוג סער, כמו העימות בין רשות השידור לתאגיד השידור הציבורי, שרובנו פשוטי העם, אין לנו מושג מה זה בדיוק ומה זה בדיוק ומה בכלל ההבדל ביניהם, הדבר היחיד שנרגיש מכל המהומות האלה שמתנהלות על גבנו ועל חשבוננו הוא, שגבוה מעל גבוה מתנהל בעיקר מאבק מי יהיו אלה שישתינו עלינו מהמקפצה, לגבי מה שירד לנו על הראש לא יהיה שום הבדל.
    

יום ראשון, 19 במרץ 2017

עוד בחירות, אז מה



אני לא יודעת להסביר את זה, אבל פשוט לא אכפת לי אם יהיו עכשיו בחירות. בפעם הקודמת, כשנתניהו פירק את הממשלה כדי להציל את "ישראל היום", הייתי מאד מוטרדת: גם מהחשש שעניינים מכריעים במדינת ישראל נקבעים אולי לפי אינטרסים של מיליונר אמריקאי, גם מהגחמנות של נתניהו, שכל הזמן שובר את הכלים מסיבות לא ברורות ומטלטל את כל המדינה איתו. עכשיו פשוט לא אכפת לי. לא בגלל שאני מצפה למשהו. מפלגת העבודה שתמכתי בה תמיד נמצאת על הקרשים, הרצוג כמנהיג המפלגה הוא בעיקר מביך, וגם אלה שנאבקים להחליף אותו לא מאד מלהיבים אותי, וגם בבחירות הקודמות היה לי ברור שגם אם הרצוג יקבל שלושים מנדטים, הוא לא יוכל להרכיב קואליציה. עכשיו המקסימום שמפלגת העבודה מצפה לו זה לעלות מעל עשרה מנדטים, וגם זה לא בטוח. רוב הסיכויים שנתניהו שוב ירכיב ממשלה עם החרדים וידחה קצת את הגשת כתבי האישום נגדו, וחוץ מזה לא ישתנה כלום. כמובן יכול להיות שיאיר לפיד ממש יפתיע ויקבל יותר מנדטים מנתניהו, שבעצם זה לא מאד יפתיע, כי מנבאים לו תוצאות קרובות לליכוד. אבל אם הוא יוכל להרכיב ממשלה זו שאלה גדולה. החרדים תמיד יעדיפו את נתניהו, ויש להם לפחות חמישה עשר מנדטים ויכולים להיות להם גם יותר, כי הם מולידים לעצמם הרבה מצביעים, ומי שמוליד יותר ילדים מנצח. הסיכוי לשינוי איננו גדול.
ובכל זאת לא אכפת לי שיהיו עכשיו בחירות, כי נדמה לי שבכל מקרה לא יהיה יותר גרוע. לכל היותר יהיה אותו דבר. כמובן נשאלת השאלה למה לטלטל את כל המדינה בבחירות בשביל להשיג פחות או יותר אותו דבר, אבל כנראה שזה לא ממש תלוי בנו. כנראה שנתניהו תמיד ישיג את אצבעות חברי הכנסת מהליכוד, גם אם הוא יחליט שמכאן והלאה הם צריכים לעמוד על הראש, וכנראה שאין ממש מישהו שיכול לעצור אותו. זה לא שהציבור שמח מזה. יאיר לפיד לא היה כל כך מתחזק, אם הציבור היה מרוצה מהגחמות של נתניהו, אבל עדיין רוב תומכי הליכוד יצביעו לליכוד, כי הליכוד, וזו סגולתו, ידע לתת למצביעיו תחושה של בית וזהות, ולכן הם נאמנים לו, בניגוד למשל להרצוג שהסביר שהשמאלנים לא שייכים למפלגת העבודה, ובאמת הם יעדיפו כנראה להצביע למר"ץ, או אפילו ללפיד, רק בגלל הסיכוי הקלוש להיפטר מנתניהו, שכל כך נמאס על כל כך הרבה אזרחים, ומכיוון שאיננו יכול להחליף את העם, הוא מנסה להחליף את העיתונות. גם מהחוקים של נתניהו נגד העיתונות לא ממש אכפת לי, למרות שאומרים עליהם דברים מאד דרמטיים, שהם יתנו לו שליטה בלעדית בכל כלי התקשורת. אי אפשר לשלוט בכל כלי התקשורת. אפילו בדיקטטורות קשות תמיד יש מישהו שממשיך להגיד את האמת, וישראל היא לא דיקטטורה וגם לא תהיה, כי התרבות היהודית היא לא תרבות של ציות והשלמה. כמובן ישנם עיתונאים חנפנים ומלחכי פינכה, כמו אלה שמתגוללים על יגאל סרנה כדי להחניף לנתניהו, שלא בדיוק מצטיין באמירת אמת, אבל תמיד יהיו עיתונאים שיגידו את האמת, כמו שיש עיתונאים אמיצים ברוסיה למרות שרוצחים אותם, וגם בזמן סטלין היו. אולי נתניהו מאמין שהוא יוכל לסדר לעצמו תקשורת אוהדת בכוח, אבל אני ממש לא מאמינה בזה. נתניהו הוא ראש ממשלה כבר יותר מעשר שנים, ויש לו עיתון תעמולה פרטי שמחולק בחינם, ובכל זאת התקשורת החופשית חיה ובועטת, וכשנתניהו מתנפל על כתביה בטירוף-חושים הוא מזיק בעיקר לעצמו.
אפשר כמובן לחשוב שהעמדה שלי נובעת מיאוש, מעייפות, מההצטננות הקשה שמענה אותי כל החורף ולא מרפה ממני. כמה כוח התנגדות כבר יש לבן-אדם שחצי לילה השתעל במקום לישון. אבל זהו, שלא, אני דוקא לא מרגישה בכלל יאוש אלא דוקא תחושת ביטחון, שלמרות הכל יקרו גם דברים טובים. אולי זה פסק-הדין של בית-המשפט העליון שמכיר בזכותם של תושבי מזרח ירושלים לתושבות מוגנת מבלי שיאבדו את זכויותיהם, פסק-הדין הכל כך צודק הזה של הנשיאה מרים נאור והשופטים עוזי פוגלמן ומני מזוז, שבעצם משקף מדיניות שכבר התקבלה בפועל והפסיקה את שלילת האזרחות האכזרית של תושבי מזרח-ירושלים בידי ממשלות ישראל. ההיסטוריון המנוח יעקב טלמון נהג לומר שעיסוק בהיסטוריה מפתח פסימיות, אבל אני מרגישה אחרת. כשאני מתבוננת בפיקחון על מדינת ישראל של לפני ששת הימים, שיש הנוהגים להלל ולשבח את ערכיה, על הילדים שנגזלו מהוריהם ונמסרו בדרכים מפוקפקות מאד לאימוץ, כשלהוריהם נאמר שהם מתו, על המימשל הצבאי שחלש על ערביי ישראל עד שנת 1966, על מעשי טבח של פלשתינים שהוצנעו והושתקו, על הגזל השיטתי של אדמות הערבים, אני מבינה שלמרות שאנשים אוהבים לומר שהכל מתקלקל, הרבה דברים בעצם משתפרים, והדמוקרטיה בישראל דוקא מתחזקת, וזה לא נובע כמובן מהתנהלותן של הממשלות, אלא מכך שהחברה האזרחית בישראל מתחזקת, התקשורת שפעם היתה כל כך מוגבלת, רשות השידור ותו לאו, כל כך מגוונת היום, בית המשפט העליון למרות כל ההתקפות עליו הוא מוסד חזק שפחות ופחות מתכופף בפני השלטון, וגם אם איילת שקד ממנה שופטים דתיים ימניים, אף אחד לא מבטיח לה שהם יהיו אומרי הן. בסופו של דבר ניפטר גם מנתניהו ומגחמותיו האינסופיות. אני לא יודעת אם זה יקרה בבחירות הקרובות, אולי עדיין לא, אבל במוקדם או במאוחר זה יקרה.  

יום שלישי, 14 במרץ 2017

נתניהו ונתניהו נגד סרנה



היום הייתי מרותקת לדיווחים מתביעתם של בני הזוג נתניהו נגד יגאל סרנה. עוד לפני הדיון חיכיתי שהם יגיעו לבית המשפט. ידעתי שאם השופט הורה להם לבוא הם יבואו, אבל קצת באיחור, כמו גברת שמאחרת קצת לנשף, שידעו שהיא עושה טובה ובאה אבל לא ממש בזמן, שיגידו תודה שהיא בכלל באה. ואחר כך הייתי מרותקת לציוצים מהדיון, שהיו בו כמה דברים מפתיעים. העדות של בנימין נתניהו היתה טובה. הוא היה בטוח בעצמו וענה תשובות טובות על שתי השאלות המרכזיות: לגבי האירוע שסרנה תיאר, ששרה זרקה אותו מהרכב בשיירה המאובטחת שבה נסעו שניהם, נתניהו אמר שהאירוע לא היה ולא נברא, שזה מה שצריך לומר מישהו שתובע תביעת דיבה, ולגבי הסיבה שהוא תובע דוקא את סרנה, נתניהו אמר שסרנה תיאר כאילו שרה שולטת במערך האבטחה של השב"כ, וכאילו כך מתנהל ביטחון המדינה, ואי אפשר היה לא לתבוע על דבר כזה. העדות של שרה נתניהו היתה גרועה. כששאלו אותה אם היא אף פעם לא רבה עם בעלה בשיירה מאובטחת, היא ענתה שהיא לא מבינה את השאלה ושלא זכור לה דבר כזה. זאת תשובה גרועה, כי אם היא לא זוכרת זה לא אומר שזה לא קרה, וכששאלו אותה למה מכל הדיווחים עליה היא תובעת דיבה דוקא את יגאל סרנה ודוקא במקרה הזה, והיא ענתה שאם היא תתבע על כל שקר היא תהיה כל יום בבית משפט, אז לפעמים היא בוחרת תביעות. זאת תשובה גרועה כי מי שתובע דיבה צריך לדעת להסביר לשופט בצורה משכנעת למה דוקא הדבר שהוא תובע עליו פגע בו במיוחד וגרם לו לתבוע, ולא לתאר את זה כאילו הוא עושה אן-דן-די-נו ותובע על מה שיוצא במקרה. היא גם אמרה שיגאל סרנה כתב דברים נוראים על הבנים שלה, ושהוא לא אנושי, וגם זה לא היה כל כך לעניין, כי אסור לתובע במשפט דיבה להיראות כאילו הוא מנסה להתנקם במישהו על עניין אחד דרך תביעת דיבה בנושא אחר. בכל זאת העדות של שרה לא היתה גרועה לגמרי, כי בסוף היא התרגזה ובכתה ואז היא צעקה מה פתאם שאני אזרוק את ראש הממשלה מהשיירה שלו, זאת השיירה שלו, וזה היה החלק היותר משכנע בעדות שלה. לפעמים דוקא כשבן-אדם מתרגז הוא אומר את הדברים שהכי עוזרים לו, ולכן עדיף לעורכי-דין לא להעליב ולהרגיז את העד, למרות שלרובם זה קצת קשה. האמת היא שאין לי מושג למה בני הזוג נתניהו תבעו את סרנה על השטות שהוא כתב, בין אם היא נכונה ובין אם לא. לבנימין נתניהו אין לדעתי בכלל עילה לתביעת דיבה על הפוסט הטיפשי הזה של סרנה, כי בין אם אשתו זרקה אותו מהרכב ובין אם לאו, זה לא אומר עליו שום דבר רע. הוא בכלל מתואר בפוסט הזה כקורבן. ולגבי שרה נתניהו הפוסט הזה מביך, אבל לריב עם בעלך ולזרוק אותו מהרכב זה אולי לא יפה אבל אין בזה שום דבר פלילי או בלתי מוסרי, להבדיל מדברים אחרים שבני הזוג נתניהו נחשדו בהם, כמו קבלת טובות הנאה מבעלי עניין שזה עלול לעלות לכדי עבירת שוחד. אז למה באמת הם טרחו לתבוע את יגאל סרנה על הפוסט הזה, שהוא כל כך מטופש לעומת החשדות שהועלו לגביהם בפרשות אחרות שעלולים להביא להגשת כתב אישום נגדם בעבירות הפרת אמונים ואפילו שוחד? זה דבר שדוקא מעסיק אותי, מה הכי מעליב אנשים. מה מהדברים שאומרים עליך פחות אכפת לך, ואלו דברים בן אדם לא יכול לסבול שאומרים עליו. מהבחינה הזאת אני דוקא יכולה להבין את בני הזוג נתניהו, שלפעמים משהו שאומרים על החיים האישיים שלך, למרות שזה לא עבירה פלילית ולא מהווה שום כתם עליך, יכול להעליב אותך יותר מזה שמאשימים אותך בעיסקאות שוחד במיליארדים. למשל בנימין נתניהו, שחושב את עצמו למנהיג חזק, קשה לו לשמוע שאומרים שעם אשתו הוא מתנהג כמו סמרטוט, למרות שזה דוקא גורם להרבה אנשים לחמול עליו ולחוש כלפיו אהדה, ולאו דוקא לכעוס על זה, זה אפילו מציג אותו כג'נטלמן, שסובל בגבורה את המשוגות של אשתו ולא מחזיר לה, ולשרה נתניהו, שמרגישה שהיא מקריבה את חייה למען בעלה, הכי קשה לשמוע שבעצם היא נטל עליו ופוגעת בו, במיוחד שהיא יודעת שיש בזה מידה גדולה של אמת, ואולי בגלל זה היא בכתה. יש לזוג נתניהו סיכוי טוב לזכות בתביעה, כי יגאל סרנה לא יכול להוכיח שבאמת קרה מה שהוא כתב, אבל אני לא מאמינה שישיתו עליו קנס כבד, פשוט כי הוא לא האשים את נתניהו בשום מעשה רע, ומה שהוא האשים בו את שרה כאמור איננו יותר ממביך, והנזק שנגרם להם הוא לדעתי אפסי, בגלל שהסיפור של סרנה הוא כאין וכאפס לעומת האמת שכבר הוכחה לגביהם, כמו היחס המחפיר של שרה נתניהו לעובדים העניים שמשרתים אותה שנחשף בתביעות הפיצויים של גיא אליהו ומני נפתלי, וזה אולי גם כן מסביר את התביעה שלהם נגד סרנה, שהיא אולי ניסיון לזכות בכמה נקודות, כאילו זה יכפר על הדברים האמיתיים שכבר הוכחו לגביהם בבית-משפט. עורכי-הדין של סרנה, שלא היו להם שום הוכחות שהוא כתב אמת, שזה מצב די רע לנתבע בתביעת דיבה, הקדישו הרבה זמן להראות שבני הזוג נתניהו סתם נטפלים לסרנה, לעומת עיתונאים אחרים, והראו לשרה למשל פירסום של אביעד גליקמן שלטענתם ברור שהוא לא נכון ובכל זאת הם לא תבעו אותו דיבה. השופט לא הירשה להראות את תוכן הפירסום הזה לציבור, רק לשרה, וזה היה לי מאד מוזר, כי אם זה פירסום זה כבר פורסם וכולם שמעו את זה, ובכל אופן מאד סיקרן אותי לדעת במה מדובר, אבל אני לא באמת חושבת שזה יעזור לסרנה, כי לאביעד גליקמן יש צורת דיבור מאד נינוחה ובכלל הוא נראה אדם נוח לבריות, והוא לא מעורר באנשים כעס ועוינות כמו סרנה, שנוטה לדרמטיות ולהגזמות, כמו שהוא כתב בסוף הפוסט שלו "להכות בתופים". למה להכות בתופים, ומה כל כך נורא בזה ששרה נתניהו זרקה את בעלה מהרכב באמצע השיירה המאובטחת, גם אם זה באמת קרה, הרי תמיד נוסעים בשיירה הזו המון כלי רכב שאין לי מושג למה, כל היום השיירה המגוחכת הזאת מתפתלת ברחובות ירושלים כמו לטאה שחיברו לה סירנות והוציאו אותה מדעתה, ואם נתניהו יצא מרכב אחד, הוא יכול היה מיד להיכנס לרכב אחר, ולא היה קורה כלום, בוודאי הוא לא היה צריך לתפוס טרמפים לירושלים, וגם סרנה לא כתב את זה, למרות ששרה נתניהו אמרה כאילו זה מה שהוא כתב, כדי להדגים כמה סרנה אומר דברים הזויים. קצת מצחיק שהאיש שאמר ביום הבחירות בסרטון בפייסבוק שלו שהערבים נעים בכמויות עצומות לקלפי ועמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים בא להתבכיין בבית המשפט שכתבו עליו שקרים הזויים. אולי לא מצחיק, אולי בעצם מקומם, אבל כאלה הם החיים.      

יום שני, 13 במרץ 2017

הצד האפל של פורים



לא רק האובך הקדיר את חג הפורים שלי, אלא גם שתי כרזות שהיו תלויות על לוח מודעות בשכונה, ובהן נראה הרמטכ"ל גדי אייזנקוט במדים אבל עם כתר זהב וקישוטי זהב של מלך, והיה כתוב שם שאפילו אחשוורוש איפשר ליהודים להגן על עצמם, וציטטו ממגילת אסתר פרק ח פסוק י"א: "אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להיקהל ולעמוד על נפשם להשמיד ולהרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם טף ונשים ושללם לבוז." והיה כתוב גם: "הקם להורגך השכם להורגו". לא היו עוד פרטים במודעה אבל לא היה צריך הסבר מי עומד מאחוריה ומי האנשים שמאיימים על אייזנקוט בגלל שהוא העמיד לדין את אלאור אזריה שרצח מחבל פצוע כשכבר לא נשקפה ממנו שום סכנה. אנשי זדון תמיד משקרים ומציגים את עצמם כקורבנות, כביכול לא מניחים להם להגן על עצמם, אבל מה שהם באמת רוצים זה שיניחו להם לרצוח ערבים, וכששואלים אותם למה הם מסיתים לרצח ערבים, הם אומרים לא ערבים, מחבלים, אבל בעצם הם קוראים לכל ערבי מחבל, למשל לשחקני כדורגל ערבים הם צועקים מחבלים, וככה הם מתירים את דמם, ואלה תמיד אותם אנשים: ארגון הפשע של בית"ר ירושלים ואנשי כהנא תחת שם זה או אחר כמו השלישיה הנצחית איתמר בן-גביר, ברוך מרזל ובנצי גופשטיין, ואולי עוד כמה נערים שהם גוררים איתם, ומסקרים אותם בתקשורת כאילו הם מפלגת המונים, למרות שכשהם ניסו לרוץ לכנסת הם לא עברו את אחוז החסימה. מה שאין בו ספק זה שמדובר באנשים מסוכנים ואלימים, שרוקדים עם תמונת התינוק המת של משפחת דוואבשה, ומאיימים על גדי אייזנקוט שירצחו אותו כמו את רבין, כי כמו שאמרו חז"ל מי שהורג לגוי סופו שהורג לישראל, ומי שרוצה לשפוך דם של ערבים מפני שהם ערבים ישפוך גם דם של יהודים אם הם יעמדו בדרכו. האנשים האלה מסתובבים בחברון ומסתובבים גם ברחובות ירושלים ובכל מקום הם מטילים אימה, והם אוהבים להתלונן כמה הם מאוימים ולא נותנים להם להתגונן, אבל בעצם כל מה שהם עושים זה להטיל אימה על סביבתם, ומי שבאמת זקוק להגנה, אלה האנשים שהם מאיימים עליהם ולא הם עצמם, והם מאיימים גם על אנשי שלטון בכירים וגם על אנשים פשוטים, והם נמצאים בכל מקום ותמיד למטרה רעה, וחג הפורים הוא יום חגם, כי לחג הפורים, שיכול להיות חג יפה ושמח, יש גם צד מאד אפל, בגלל הפסוק ממגילת אסתר שציטטו במודעה ובגלל עוד פסוקים כמו פסוק א' בפרק ט' במגילת אסתר: "ובשנים עשר חודש הוא חודש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להיעשות ביום אשר שיברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם." וגם פסוק ה' בפרק ט' במגילה: "ויכו היהודים בכל אויביהם מכת חרב והרג ואובדן ויעשו בשונאיהם כרצונם." דוקא מהפסוק שציטטו במודעה אפשר להבין שהכוונה היא שליהודים יש זכות להתגונן כשהם באמת מאוימים, כשהם צריכים לעמוד על נפשם, כלומר להגן על חייהם, ושרק אז מותר להם להרוג כדי להציל את נפשם שלהם, אבל יש כאלה, כמו ברוך גולדשטיין, שבוחרים להבין את הפסוקים האלה בתור אישור גורף לרצוח בפורים את אויביהם, שזו לא הכוונה, אבל מי שאין לו בעיה לטעון שאזריה הרג מחבל מנוטרל כדי להתגונן, אין לו בעיה לטעון שהכוונה במגילת אסתר היא שמותר ליהודים להרוג בפורים את אויביהם, גם אם הם אינם בסכנת חיים, אלא סתם רוצים לרצוח ערבים. מגילת אסתר היא מגילה מפחידה, כי יש אנשים שמשתמשים בה כמו ברישיון לרצוח, והם מאיימים לרצוח קודם כל ערבים אבל הם מאיימים גם על חיי יהודים שלא ישביעו את רצונם, ולכן אני רואה בהם אנשים שמאיימים גם על חיי, וחג הפורים שלהם הוא חג שמטיל עלי אימה.       

יום חמישי, 9 במרץ 2017

הוא לא מני נפתלי



כן כן. ארנון מילצ'ן הוא ממש לא מני נפתלי. הוא ממש לא עובד קבלן שגר בדירת עמידר בעפולה, עם אשה ושני ילדים. ארנון מילצ'ן הוא מיליונר או בעצם מיליארדר שחי בוילה מפוארת בארצות-הברית וכשהוא מגיע לישראל הוא מתארח במלון הילטון או באחד מבתי הפאר שלו בישובים יוקרתיים. לא שיש לי משהו נגד זה שבן-אדם מצליח בחיים, מפיק שוברי קופות מיתולוגיים כמו אשה יפה – סרט מאד חביב עלי – ומרוויח סכומים שבקושי יש להם שם. אפילו זה שהוא קונה בכספו שמפניה ורודה לשרה נתניהו, שלא יכולה לשתות אותה, כי היא לא שוקלת מספיק, וקונה סיגרים לבנימין נתניהו, שלא יכול לעשן אותם, כי הצטנן המסכן וקיבל נזלת, לא מפריע לי. זה הכסף שלו ואם הוא רוצה לבזבז אותו על מתנות לבני הזוג נתניהו, שיהיה להם ולו לבריאות. גם זה שנתניהו הרים בשבילו כמה טלפונים לג'ון קרי ואולי לעוד כמה אנשים כדי שיסדרו למילצ'ן ויזה אמריקאית ארוכת-טווח, ולא יגבילו אותו בגלל שהוא סייע למוסד הישראלי בעניין כזה או אחר, זה כמעט מתבקש, אבל זה שמילצ'ן, שמסר כנראה למשטרת ישראל יותר מידע ממה שהוא התכוון, או השלים להם מידע שהוא לא לגמרי הבין את השלכותיו, או נבוך מהפירסומים בתקשורת, או מה שגרוע יותר – הפליל את עצמו מבלי להיות מודע לכך בעבירה חמורה כלשהי, אולי אפילו בעבירת שוחד, ועכשיו מנסה לחזור בו, לא חלילה מדאגה לנתניהו אלא מחשש להפללה עצמית, מתגולל על מני נפתלי, זה דוקא כן גרם לי להתפוצץ מכעס. אמנם לעומת מני נפתלי אני ממש עשירה, יש לי פחות או יותר הכנסה קבועה ואני מפרנסת פחות או יותר רק את עצמי והכלב, ובמיוחד אני גרה בדירה ברחביה ששייכת לי ולבנותי ומני נפתלי יכול רק לחלום לקנות אפילו דירת חדר ברחביה, שמחירי הנדל"ן בה משתוללים בלי שום קשר לכלום ובמקום הבתים הישנים הצנועים המוקפים גינות שנהרסים עד היסוד צצות בה טירות מבוצרות ליהודים אמריקאים עשירים שמחליפים את דיירי השכונה הותיקים שהולכים אט אט לעולמם וילדיהם נאלצים למכור את הדירות כדי לחלק את הירושה ביניהם, ובכל זאת אני יודעת איך זה מרגיש כשמישהו מרשה לעצמו להתנשא עליך, כי אתה מוכר רק את כוח עבודתך ואין לך הרבה נכסים אחרים, ולו דוקא יש המון. את מני נפתלי פגשתי לילה אחד כשהוא יצא מאיזה בית בשכונה עם עורכת הדין שלו והאיש הגדול הזה פחד מאד מהכלב שלי שלא נושך אנשים. וארנון מילצ'ן שנבהל מכך שהעדות שלו אולי מפלילה את נתניהו – ואולי גם את עצמו – דאג להעביר מסר לתקשורת הישראלית שהוא לא רוצה להפליל את נתניהו, והוסיף, עדין נפש שכמותו, שהוא לא מני נפתלי. רק את טובת ראש הממשלה הוא רוצה, ולעצמו הוא ממש לא רוצה כלום, והוא ממש מסתייג מאנשים שרוצים להפיל את נתניהו מכס ראש הממשלה, כמו מני נפתלי. הוא דוקא בעד ראש הממשלה, וגם בעד עצמו, והוא ממש לא היה רוצה שראש הממשלה יטור לו טינה ויתנקם בו חלילה כמו שהוא מתנקם, כמעט בטירוף חושים, בעובד הקבלן מני נפתלי, ועושה הכל לגזול ממנו גם את פת לחמו הדלה. למרות שגם אם בנימין נתניהו יתנקם בארנון מילצ'ן, מה שלא סביר שהוא יעשה, כי בנימין נתניהו הוא בדיוק הבן-אדם שיודע להעריך כסף וכוח ולהעריך עוד יותר הרבה כסף והרבה כוח, שלא לדבר על כמויות אגדתיות של כסף וכוח, שזה מה שיש לארנון מילצ'ן בתעשיית הקולנוע האמריקאית בפרט וגם בכלל, בכל מקרה לא נראה שארנון מילצ'ן יגיע כמעט לפת רעב, כמו שקרה למני נפתלי, לאשתו ולילדים שלו. ומילצ'ן בכלל לא בקטע של נקמות, זה ממש לא הקטע שלו, הוא דוקא בקטע של להיות חבר עם מי ששוה, למשל ראש הממשלה, הוא מאד בקטע של להיות חבר עם פוליטיקאים שיש להם קשרים וכוח, גם אם הם מאד מחבבים שמפניה, שהם לא יכולים לשתות, וסיגרים, שממש לא בריא להם לעשן, בעיה רפואית שכזאת. עכשיו מילצ'ן ממש מודאג. גם יכול להיות שאם הוא נתן לנתניהו מתנות, יכול מישהו חלילה לפרש את זה לא כמחוה נדיבה של ידידות אלא חלילה כשוחד יעוור עיני פקחים, שזו לא עלינו עבירה פלילית מסוג פשע, וגם אם לא, כל הסיפור יכול לערער את הידידות, ידידות מבוצרת בכסף, בהרבה כסף, בין ארנון מילצ'ן ובנימין נתניהו, או פוליטיקאים אחרים מסוגו, שאוהבים מתנות או סתם להתארח בוילה יפה של מיליארדר עם אשה יפה וכלים נאים ולהצטלם עם המון כוכבים מהוליווד. ומה שהכי מעצבן, זה שאולי העדות של מני נפתלי, עובד קבלן בשכר רעב מעלות השחר עד אישון ליל, או עד שתתיר השרה, שקודם המשטרה הקלה בה ראש, אבל אולי עכשיו, יחד עם הנהלת החשבונות של ארנון מילצ'ן ועובדיו, משתלבת ממש יפה בסיפור של מתנות יוקרה לשררה, ומצמיחה בשר, ומתחילה לשרטט תמונה של טובת הנאה שיטתית, מאורגנת היטב וממש לא ספונטנית, וזה מתחיל להיות מסוכן לנתניהו ואולי גם למילצ'ן, והוא חייב להבהיר שהוא, המיליארדר הנדיב, איננו רוצה חלילה לפגוע בראש הממשלה, כי הוא למעלה מזה, כפי שלא רצה שום תמורה תמורת המתת, לא כי הוא חושש מהפללה במתן שוחד, אלא רק מפני שהוא מורם מעם, לא איזה עובד קבלן שהושפל ונרמס ומטה לחמו נגזל, ואין אצלו תחושות עם-ארציות כאלה של נקמנות שממש לא לרמה שלו. הוא חבר של ראשי ממשלה ומוכן לשלם בשביל זה הרבה כסף, שמבחינתו זה ממש כסף קטן, הוא לא אחד מאלה שמסתבך איתם ויוצא לנקום בהם, והוא ממש לא יודע איך זה קרה לו שמצליבים עדות רמת דרג כמו שלו עם עדות של עובד קבלן פשוט שלא יכול לסלוח על זה שהעלילו עליו עלילות ולקחו ממנו אפילו את הזכות להתפרנס בדוחק מעמל כפיו. בחוגים שמילצ'ן מסתובב בהם סוגרים דברים בשקט, בלי עיתונות, בשיחות טלפון עם שרים וראשי ממשלות, עם משלוחים של סיגרים קובנים ושמפניה ורודה ותכשיטים של ה. שטרן, כי האצילות מחייבת וגם הטעם הטוב, ואין שום סיכוי שמישהו כמו מילצ'ן יחוה משהו מכאבו ומזעמו של עובד קבלן שנגזלה ממנו כבשת הרש. הוא ממש למעלה מזה, הרבה למעלה מזה, וגם הכי נמוך שאפשר להיות.