tag:blogger.com,1999:blog-8664776697815107562024-03-19T01:17:01.549+02:00ענת פרי בזכות עצמהענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comBlogger1386125tag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-68947684399966247082024-03-15T03:22:00.007+02:002024-03-15T03:22:50.000+02:00המוות ביקר פעמיים<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">השבוע
ביקר אצלנו המוות פעמיים. בשבת ה-9 במרס נפטרה אמו של חתני עירית רותם ז"ל,
וביום שני ה-11 במרס נהרג בעלי לשעבר ד"ר עודד פרי בתאונת צלילה. בתי ניצן
שחיה באנגליה היתה בדרכה לישראל ללוויית חמותה כשחתני גיא התקשר אליה לבשר לה
שאביה נהרג, ובעצם היא באה לשתי לוויות. אני חזרתי מטיול הבוקר עם הכלב וראיתי
שיחה שלא נענתה בסקייפ. חשבתי שזו שיחה מניצן להגיד לי שהם כבר ברכבת בדרכם לשדה
התעופה, אבל זו היתה שיחה מבתי הבכורה שרון, שהתקשרו אליה ממשטרת אילת שלאבא היתה
תאונת צלילה. שאלתי אם הוא בבית החולים יוספטל באילת כי חשבתי שהוא רק נפצע, אבל תוך
כדי שדיברנו הודיעו לשרון שקבעו את מותו. הייתי בהלם בגלל הפתאומיות וגם בגלל שיש
מין הרגשה טיפשית כזאת שאם מישהו במשפחה בדיוק מת, לא יכול להיות שעוד מישהו
במשפחה ימות אחרי יומיים, זה נראה לגמרי לא הגיוני. בזמן האחרון נכדי דין שהוא בן
שש וחצי התעניין במשפחה ואמר לבתי ניצן שהוא רוצה להכיר את אביה, כלומר את סבו.
הוא ידע שאביו של חתני גיא מת בדמי ימיו, והוא רצה להכיר את הסבא השני שלו שהיה
עדיין בחיים. ביקשתי מבתי שרון שהיתה בקשר טוב עם אביה ובילתה איתו לעתים קרובות, שתאמר
לו שדין רוצה להכיר אותו, והוא שאל למה. זה היה גם מצחיק וגם עצוב. חשבתי שעכשיו
דין לא יוכל כבר לפגוש אותו והיה לי חבל בשביל דין שהוא כבר לא יוכל לפגוש אף לא
אחד מהסבים שלו, ושבתוך יומיים הוא איבד גם סבתא וגם סבא, ועכשיו אני הסבתא היחידה
שלו שנשארתי בחיים, ואני גם הסבתא היחידה של נכדי הקטן אביב, ואני צריכה להיזהר לא
למות, אחרת לא תהיה לנכדים שלי סבתא בכלל. <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">המשטרה
לא התקשרה לחגית, בת הזוג של עודד, כי הם לא היו נשואים וגרו בדירות נפרדות. הם
היו ביחד הרבה שנים ואני לא יודעת למה הם לא התחתנו רשמית. אולי אחרי שני נישואים
ושני גירושים הוא לא רצה להתחתן פעם שלישית, וכשהוא היה בחיים זה לא שינה שום דבר,
אבל אחרי שהוא מת זה כן שינה, כי אם הם היו נשואים המשטרה היתה מודיעה לחגית, אבל
מכיוון שהם לא היו נשואים התקשרו קודם לבן הצעיר שלו מגרושתו השנייה ואחר כך
התקשרו לבתי הבכורה שרון. נראה שהמשטרה חיפשה מישהו מהמשפחה, מי שזה לא יהיה, כי
כשמישהו נהרג הם צריכים להודיע למשפחה. לשרון לא היתה ברירה. היא היתה צריכה
להודיע לחגית בעצמה, וחגית היתה בעבודה ולא יכלה לענות לטלפון, אז שרון השאירה לה
הודעה שהיא מחפשת אותה, והתקשרה לבני, האח הבכור של עודד, ובני התקשר למשטרת אילת,
כי מכיוון שכבר קבעו מוות היו צריכים להעביר את הגופה למכון הפתולוגי באבו-כביר
ובני הבטיח לשרון שהוא יילך לשם לזהות את הגופה, ושרון הרגישה הקלה שהיא לא צריכה
ללכת בעצמה לזהות את הגופה. הם לא ידעו לאיזו חברא קדישא צריך להתקשר, כי לא היה
להם מושג איפה עודד התגורר. הוא היה אדם מסתורי ושרון רק ידעה שהוא גר בקיבוץ קרוב
לירושלים ויש לו גינה שהוא מטפח שהיא מעולם לא ראתה. <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שרון
החליטה להתקשר לצבא שהיה המשפחה האמיתית של עודד שהיה עובד צה"ל כמעט חמישים
שנה והצבא הבטיח לערוך לו לוויה צבאית בבית קברות צבאי ולטפל בכל מה שצריך.
בינתיים חגית התקשרה לשרון ושרון היתה חייבת לספר לה שעודד נהרג וחגית היתה בהלם
גמור כי הם עמדו לנסוע לחופשה בקפריסין ובעצם לצורך החופשה הזו הוא צלל את הצלילה
הקטלנית הזו כדי לחדש את רשיון הצלילה שלו ולצלול בחופים של קפריסין, וחגית כעסה
על עצמה שהיא לא מנעה ממנו לצלול, ושרון חשבה שאם הוא היה נהרג בזמן החופשה שלהם
בקפריסין והיו צריכים להטיס את הגופה לישראל זה היה עוד הרבה יותר גרוע, ואם כבר
מתים עדיף למות בארץ ולא בחופשה בחו"ל.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ביום
שלישי קברו את עירית וביום רביעי את עודד. בלוויה של עירית החברות שלה סיפרו כמה
היא היתה מצחיקה ואהבה קולנוע ותיאטרון, אבל בעצם עירית היתה אשה עצובה שכל החיים
שלה התאבלה על בעלה זיו שמת בדמי ימיו וכל חייה היא אהבה רק אותו והתגעגעה אליו
תמיד. בשנים האחרונות היא היתה מאד חולה וכבר לא צחקה בכלל ולא היתה אף פעם שמחה.
אני ידעתי שהיא רצתה מאד למות והיא תמיד עשתה מה שהיא רצתה וכשהיא רצתה למות היא
מתה. רשמית היא מתה מדלקת ריאות אבל באמת היא מתה מצער. היא התחילה למות כשזיו מת
והיא המשיכה למות כל חייה עד שהיא מתה סופית ולמרות שכאילו זה בכלל לא היה תלוי בה
אני ידעתי שהיא מתה מרצונה. עודד לא רצה למות. היו לו חיים טובים מאד. הוא אהב את
העבודה שלו ואהב את הצבא ונסע עם חגית להרבה טיולים בחו"ל, ויכלו להיות לו
עוד הרבה שנות חיים טובים אם היה מוותר על הצלילה, אבל הוא אהב מאד לצלול. על
הקרקע הוא היה נכה צה"ל עם רגל פצועה ובמים הוא היה כמו דג. אולי גם המוות
שלו, כמו המוות של עירית, היה בלתי נמנע, למרות שהיה מיותר להפליא. חגית היתה
שבורת לב ולא הצליחה לדבר בהלוויה, וגם שרון היתה מאד עצובה, ואמרה לי שכל הלוויה
היא רק רצתה לדבר עם אביה, שהיה אומר בוודאי משהו מאד משעשע על הלוויה שלו,
והמחשבה שלעולם לא תוכל עוד לדבר עם אביה שברה את לבה. אני הצטערתי יותר על עירית,
כי עם בעלי לשעבר לא דיברתי כבר שלושים וחמש שנה, ולעירית הרגשתי הרבה<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>קרבה דווקא בשנים הרעות כשהיתה כבר מאד חולה
ומאד בודדה. ובכל זאת היה חבל לי מאד על שרון, שתמיד כל כך שמחה לפגוש את אבא שלה.
אמרתי לה שזה מזכיר לי את המוות של אבי שנהרג בתאונה טיפשית כשיצא לקניות ופגעה בו
מכונית ושרון אמרה שזה לא אותו דבר שזאת היתה תאונה, ואבא שלה כנראה מת מאירוע
לבבי שתקף אותו במצולות, וזאת לא תאונה, אבל זה כן היה דומה לקבל פתאם טלפון שאבא
שלך מת באופן לגמרי פתאומי, ופתאם אין לך אותו יותר, ונדמה שזו גזירת גורל ובכלל לא
תאונה. <span style="mso-spacerun: yes;"> </span><o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-33580258908051714442024-03-10T18:00:00.006+02:002024-03-10T18:00:26.039+02:00בקשת נתניהו לדחיית עדויות במשפטו<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בקשתו
של נתניהו בשבוע שעבר מבית המשפט המחוזי בירושלים לדחות "עד אחרי
המלחמה" את עדותם של שלושה עדים במשפטו, קרוב משפחתו ועורך דינו דוד שמרון,
היועמ"שית של משרד ראש הממשלה שלומית ברנע-פרגו וכורש ברנור, בעבר ראש היחידה
לחקירות הונאה במשטרה, מכעיסה אותי הרבה יותר משיפוץ הבריכה במעונו בקיסריה. אמנם
שיפוץ הבריכה על חשבון הציבור בעיצומה של מלחמה קשה, ארוכה ורבת קרבנות ונפגעים
הוא מעשה אנוכי, נצלני וחסר בושה, אבל הוא איננו משפיע על המלחמה עצמה, ואילו
דחיית העדויות במשפטו של נתניהו לתאריך בלתי מוגדר אחרי מלחמה שהוא עצמו קובע את
משכה ואורכה, יוצרת אינטרס ברור לנתניהו להמשיך במלחמה עד אין קץ. זאת לאחר
שנתניהו כבר הראה כוונות כאלה ואף הצהיר שהמלחמה תימשך עד שנת 2025, כאשר כבר כעת הלוחמים
שחוקים, פרנסתם של אנשי מילואים רבים נפגעה, אזרחים שפונו נמצאים במצוקה והנזקים
למדינת ישראל הולכים ומתרבים. ומה שמפחיד במיוחד: גם עסקת חטופים שכרוכה בהפסקת אש
משמעותית, אפילו אם אין מדובר בהפסקה מוחלטת של הלחימה, עלולה להיות בלתי רצויה
לנתניהו, כל עוד הוא מנסה לשכנע את בית המשפט להסכים לדחיית עדויות שהיא למעשה
דחייה בניהול משפטו בתואנה שהלחימה איננה מאפשרת לו להקדיש את הזמן הדרוש להגנתו
במשפט. גורל חייהם של חטופים ולוחמים כאחת נמצא כעת בידיו של נתניהו, ומתן אפשרות
לנתניהו להשתמש בניהול המלחמה לדחיית משפטו מסכן חיי רבים, גם חטופים וגם לוחמים,
עלולים למות מוות מיותר מהמשכה של לחימה ללא תכלית, שכל מטרתה יצירת מצג שוא של
מלחמה לצורך דחיית המשפט ודה-לגיטימציה למחאה, שגם אותה מנסים לדכא בטענה שזה
איננו הזמן למחאה, כאשר אין זמן שבו המחאה נחוצה יותר, ולמרבה הצער היא מעטה וחלשה
מדי. ומה שקשה במיוחד זו המחשבה שגם לאחר שהתנהלותו המיטה אסון נורא על ישראל,
נתניהו עסוק בראש וראשונה בקידום האינטרסים האישיים, ובראשם דחיית משפטו.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אולי
אין זה הוגן להטיל על כתפי השופטים את המשימה להציל אותנו ממלחמה אינסופית בשירות
דחיית משפטו של נתניהו, אבל בית המשפט כבר העלה שיקולים של טובת המדינה כאשר הציע
לפרקליטות למחוק את סעיף השוחד מכתב האישום נגד נתניהו. כעת מדובר לא רק בחסכון
משאבים למדינה, אלא בחיי אדם. כל דחייה בהשבת החטופים היא גזר דין מוות לחלקם,
ודחייה ממושכת עלולה להיות גזר דין מוות לרובם. וכמובן שהמשך הלחימה כרוך בקרבנות,
בחייהם של אנשים, רובם צעירים מאד, בעוד אלמנות ויתומים שיחיו עם האובדן לכל ימי
חייהם, בעוד משפחות שכולות שאין להן נחמה.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אינני
משוכנעת שדחיית בקשות הדחייה של נתניהו תקרב את סופה של המלחמה, כי בכל מקרה התמשכות
הלחימה בהחלט מסייעת לנתניהו לדכא את המחאה נגדו ואת הקריאות להתפטרותו בטענה
הפופולרית וחסרת השחר שזה איננו הזמן המתאים, ובדיבורים האינסופיים על אחדות,
דיבורים שלבד מדיכוי ההתנגדות לנתניהו אין להם שחר. איזו אחדות יש בישראל, כאשר
ההסתה נגד השמאל נמשכת במלוא עוזה, וכל קריאה לשלום בין יהודים לפלשתינים, כל הבעת
תמיכה בהקמת מדינה פלשתינית וכל שיתוף פעולה בין יהודים לפלשתינים מוצגים כבגידה
וכבלתי לגיטימים. הקריאה לאחדות היא בסך הכל דרישה מוסווית ולא נעדרת נכלוליות לתמיכה
בנתניהו ולהשארתו על כס ראש הממשלה. ובכל זאת, להיענות של השופטים לבקשות הדחייה
של נתניהו תהיה משמעות נוראה למדינה כולה. רק תמימות קיצונית מאפשרת להאמין
שנתניהו לא ישתמש בדחייה מוסכמת כזו לרעה ויאריך את המלחמה עוד ועוד. השופטים אולי
לא חפצו באחריות כזו, אבל אם לא ידחו בתוקף את בקשות נתניהו לדחיית עדויות במשפטו
ולדחיית המשפט כולו, אם ינהגו בסלחנות כלפי נתניהו, ללא כל כוונה לתוצאה כזו, יחרצו
למוות את גורלם של רבים.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p> </o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-127630793946750312024-03-04T02:32:00.001+02:002024-03-04T02:32:04.959+02:00 די למלחמה ודי להכשלת עסקה<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הדרישה
של ישראל מחמאס למסור מראש את רשימת השמות של החטופים שהם מתכוונים לשחרר בעסקה שנידונה
כעת היא לכאורה הדרישה הכי בסיסית והכי הגיונית, אבל בפועל היא דרישה שנועדה
להכשיל את העסקה שנתניהו על פי כל הסימנים איננו מעוניין בה, כי החמאס, כמו בעסקה
הקודמת, מוכן למסור את שמות המשוחררים רק ברגע האחרון, וכך נהג גם חיזבאללה בזמנו,
כשהחזיר את הגופות של אהוד גולדווסר ואלדד רגב, וסירב למסור מראש אם הם חיים או
מתים, והתמונה של חיזבאללה מעמיסים את ארונות המתים על רכב זעזעה את כל המדינה,
למרות שהיו כבר קודם לכן ידיעות שהם לא בחיים. חיזבאללה וחמאס אוהבים להתעלל גם
בחטופים וגם במשפחות, וגם בכולנו, ואפשר לומר שאין סיבה להניח להם להתעלל בחטופים
ובמשפחות, ומצד שני בלי שמאפשרים להם את ההתעללות הזאת הם בכלל לא מוכנים לעסקה,
ואם רוצים להחזיר את החטופים שעדיין חיים, עדיף לאפשר להם את ההתעללות הזאת, שיסתירו
את המידע על החטופים עד הרגע האחרון, ובלבד שיחזירו אותם כבר ויפסיקו את ההתעללות
הגדולה בחטופים שחייהם בסכנה בכל רגע בכל שנייה. הלואי שהיה לי אמון בנתניהו
ובממשלתו, אבל אין לי טיפת אמון בהם, ואני מתקשה להאמין שהדרישה הזאת מהחמאס,
שברור שהחמאס מסרב להיענות לה, וכולם יודעים שהחמאס מסרב להיענות לה, אני מתקשה
להאמין שהיא הועלתה בכוונה טובה. אני הרבה יותר משוכנעת שנתניהו העלה אותה כדי
להכשיל את העסקה ולהרחיק אותה, כי הוא רוצה להמשיך במלחמה שכבר מזמן איבדה כל טעם,
במחשבה שכך ייקל עליו להישאר בכס ראש הממשלה שרוב הציבור כבר איננו מעוניין לראות
אותו שם. למלחמה אין מטרות מוגדרות ואין אסטרטגיה, ואפילו צה"ל לא יודע מה
הממשלה רוצה ממנו, חוץ מזה שברור שנתניהו רוצה שצה"ל יישא באשמת המחדל של טבח
שמחת תורה, ויותיר את נתניהו צח כשלג מהפקרת והזנחת תושבי עוטף עזה ומטיפוח ומימון
החמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית ולמנוע הקמת מדינה פלשתינית. אבל למעט חסידיו
המושבעים של נתניהו שתמיד ירחשו לו הערצה, רוב הציבור לא קונה את ההתנערות הזאת של
נתניהו מאשמה ומכל אחריות. <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בינתיים
המלחמה נמשכת ומכיוון שאין אסטרטגיה ואין מטרה חיילים נהרגים לחינם בפעולות
מטופשות. אתמול נהרגו שלושה חיילים וארבעה עשר נפצעו, רבים מהם נפצעו קשה ויישארו
נכים, וכל זה כדי לפוצץ בית. זה איננו האסון הראשון שקורה כשמפוצצים בית בעזה. כבר
היה אסון פיצוץ בית שנהרגו בו עשרים ואחד חיילים. כמה אובדן ושכול נוראים כדי
לפוצץ בית. האם באמת יש צורך <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>בכל פיצוצי
הבתים האלה שזורעים הרס ומוות בין העזתים ובין חיילינו הצעירים, שאנחנו צריכים
אותם חיים, שהמדינה צריכה אותם חיים ומפסידה אותם לתמיד? כלכלת המלחמה היא כלכלת
הפסד. במקום לייצר הורסים, במקום להחיות הורגים ונהרגים. האם מישהו יושב וחושב מה
הטעם בכל הפיצוצים המסוכנים האלה? האם אין די בכל הבתים שהרסנו בעזה, והאם באמת
השגנו בכך משהו ממשי? בהעדר מטרות מוגדרות, עבור מה אנו נלחמים? כדי להציל את
נתניהו מהדחה? כדי להגן על שלטונו שהביא עלינו אסון ומוות?<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הגיע
הזמן לסיים את המלחמה ולהנמיך את הדרישות מחמאס ובלבד שישיב את חטופינו שעדיין
חיים ויבוא סוף לסבל הנורא שלהם ושל משפחותיהם. נורא לחשוב שחייהם בידי חמאס מזה
ובידי נתניהו, סמוטריץ' ובן-גביר מצד שני. אסור להשלים עם הכשלה של עסקה נוספת, עסקה
של הצלת נפשות, ואסור שהציבור יילך שולל אחרי מי שמנסה להכשיל באצטלה של משא ומתן
קשוח, שבעצם הוא עמידה על הדם.</span><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; tab-stops: 130.9pt;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span style="mso-tab-count: 1;"> </span></span><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-85113383506265768482024-02-27T16:28:00.005+02:002024-02-27T16:28:45.913+02:00מופע ההתנערות מאשמה של יולי אדלשטיין<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">יולי
אדלשטיין סירב לנהל דיון בוועדת החוץ והביטחון בנוכחות דני אלגרט שאחיו איציק חטוף
בעזה, בטענה שהטלאי הצהוב שענד אלגרט ועליו מצוין תאריך הטבח ב-7 באוקטובר הוא זילות
השואה וזו חציית קו אדום מבחינתו. אינני מאמינה למלה מדבריו. כבר ציינו רבים את
העובדה שגם שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן מופיע מאז הטבח עם טלאי צהוב על חזהו
ואדלשטיין לא יצא נגדו ולא טען שארדן מוזיל את השואה. אבל הבעיה איננה רק בעשיית
איפה ואיפה. הבעיה היא שאדלשטיין איננו אדם נייטרלי שזכותו לשפוט את התנהגותו של
אלגרט, אלא בתפקידו כיו"ר וועדת חוץ ובטחון הוא אחד מהנושאים באחריות לטבח בשמחת
תורה. הוועדה שאדלשטיין עומד בראשה היא הגורם החשוב ביותר שאמור לפקח על טיפול
הממשלה בנושאי חוץ וביטחון. זו הוועדה שהיתה אמורה לדון בקונספציה שהחמאס הוא נכס
למדינת ישראל שעוזר לה למנוע הקמת מדינה פלשתינית מאחר שהוא מחליש את הרשות
הפלשתינית, זו הוועדה שהיתה צריכה לברר מדוע הממשלה מקטינה את תקציבי כיתות
הכוננות בעוטף עזה, לוקחת מהן את הנשק הארוך ומשאירה בידיהן אקדחים בלבד. זו
הוועדה שהיתה צריכה לשאול מדוע הממשלה מעבירה כוחות צבא מעוטף עזה ליהודה ושומרון
ומותירה את ישובי עוטף עזה חשופים לגמרי לתוקפנות החמאס. אבל אדלשטיין, כמו כל
ממשלת נתניהו, לא פיקח על מדיניות הממשלה ולא חלק עליה, מאחר שהיה שותף למחשבות
ההבל שקידמו נתניהו וסמוטריץ', לפיהן חיזוק החמאס והעברת מימון לחמאס אלו פעולות
נכונות למטרת החלשת הרשות הפלשתינית. כמו כל ממשלת נתניהו וכל זרועותיה של ממשלה
זו, גם אדלשטיין צריך לתת את הדין על חוסר התפקוד שלו בפיקוח על התנהלותה של
הממשלה בנושא הגנת עוטף עזה וכמו שאר האחראים למחדל ההגנה על ישובי העוטף ולאסון
שקרה בעקבות מחדל ההגנה העצום של הממשלה שאיפשר את האסון הנורא, גם הוא צריך
להתנצל לפני קורבנות המחדל ולפנות את מקומו לטוב ממנו, ולא לחלק ציונים למשפחות
החטופים, בין אם מאבקם הנואש לשחרור קרוביהם מול ממשלה שעושה הכל להכפיש ולרמוס
אותם נושא חן בעיניו ובין אם לאו.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ובדיוק
משום כך, משום שאדלשטיין הוא חלק מהנושאים באשמה להפקרת עוטף עזה ולאסון הנורא
שקרה לתושביה עקב מחדלם הנורא, בדיוק משום כך מוצא אדלשטיין פסול באחי החטוף, לא
בגלל הטלאי הצהוב, שדווקא חביב על אנשי הימין, לא רק השגריר ארדן. גם בהתנתקות הצמידו
תושבים מגוש קטיף ותומכיהם לחזם טלאי כתום דומה לטלאי הצהוב שאולצו היהודים לעטות
בשואה. אדלשטיין טען אמנם שבזמנו התנגד בתוקף לטלאי הכתום – יכול להיות שכך הדבר,
אם כי אינני סבורה שהוא דובר אמת. לדעתי ההשוואה בין טבח שמחת תורה לשואה מרגיזה
אותו לא בשל זילות השואה, אלא בגלל שהוא מדגיש את אשמתה של ממשלת נתניהו למחדל הפקרת
תושבי העוטף ואי מניעת הטבח, בשל טיפוח החמאס כמשקל נגד לרשות הפלשתינית, בשל
העברת כוחות הצבא שהיו אמורים להגן על העוטף ליהודה ושומרון, בשל הפגיעה בכיתות
הכוננות, בשל התנהלות שערורייתית ומופקרת שאפשרה את האסון ולא פעלה למנוע אותו או
לפחות להקטין את היקפו.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ההתקפה
של אדלשטיין על דני אלגרט היא התקפה לצורך התגוננות מאשמה. משפחות החטופים מותקפות
השכם והערב על ידי אנשי הימין, מפני שהן מזכירות להם את המחדל הנורא של טיפוח
החמאס והפקרת עוטף עזה. דווקא עיסוקי רב השנים בהכחשת השואה ובגילויי העוינות
והתוקפנות בגרמניה ובאוסטריה ובמדינות נוספות ששיתפו פעולה עם הנאצים כלפי ניצולי
השואה, מאפשר לי להבין את העוינות והתוקפנות של אנשי הימין כלפי משפחות החטופים
וכלפי החטופים עצמם. אלה עוינות ותוקפנות של אנשים שיודעים שהם נושאים באשמה כלפי
הקורבנות שמזכירים להם את אשמתם, אשמה שהם מסרבים לשאת בה ועושים הכל כדי להכחיש
ולהטיל על אחרים. אבל לא ההתנתקות ולא עסקת שליט ולא הסכמי אוסלו ולא השמאל אשמים
בטבח שמחת תורה. רק ההתנהלות הכושלת של נתניהו וממשלתו אשמה בטבח, ומסע ההכפשה
הזדוני וחסר המעצורים נגד החטופים ומשפחותיהם, וההתנערות מחובת הממשלה להגן על כל
אזרחיה, ומהאחריות הנוראה להפקרתם ולאסונם, לא תשנה את העובדה העצובה הזו. האשמה צרובה
על מצחה ועל ידיה של ממשלת נתניהו ואנשיה, ושום מתקפה על הקורבנות ומשפחותיהם לא
תנקה אותה מכך, היא רק תגביר את אשמתה. <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p> </o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-79352512670950404182024-02-23T14:34:00.002+02:002024-02-23T14:34:53.903+02:00חבל על האירוויזיון<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בדרך
כלל לא מאד אכפת לי מהאירוויזיון, אבל אני כן רוצה שישראל תשתתף בו, גם מפני שהוא
משמח הרבה אנשים, גם מפני שהוא במה נהדרת לזמרים ישראלים מעולים שרוצים לפרוץ
לעולם, גם מפני שחשוב להיכנס למועדונים שלא כל כך רוצים לקבל אותך, ואותנו מאד
רוצים לסלק עכשיו מהאירוויזיון, אז לא נראה לי חכם לתת למארגנים סיבה טובה. חבל
מאד שבחרו בשיר הזה. השם שלו "גשם אוקטובר" נשמע כמו פרפראזה על
"מבול אל-אקצה", וההתחלה שלו, לפחות לפי הגרסה שמצאתי
ב"שירונט", "כותבי ההיסטוריה עִמדו לצדי", גם לא קשורה בכלל
להמשך השיר, וגם מחברת את השיר, שלא בטובתו, לאקטואליה ולרצון הישראלי לקבל תמיכה
בינלאומית, ובכך כמובן מזמינה בעיטה בינלאומית. וכמובן האזכור לאוקטובר, והדיבור
על "שבעה באוקטובר", כדי שיישמע כמו האחד עשר בספטמבר, שהיה סתם יום חסר
משמעות לפני מתקפת אל-קאעידה, בזמן שבמקרה שלנו מדובר בטבח שהתרחש במכוון בשמחת
תורה, חג חשוב שקשור ללב הווייתנו, ובכך גם דומה למלחמת יום הכיפורים, שפרצה ביום
הקדוש לנו ביותר, ואז עוד לא היינו כל כך משועבדים לאמריקניזמים, ורק הערבים קראו
למלחמת יום-הכיפורים מלחמת אוקטובר. אנחנו קראנו לה תמיד מלחמת יום הכיפורים ולא
היה צריך מחשב או וועדה שיבחרו לה שם. למה אנחנו בוחרים לטשטש את העובדה שלא רק
שהתקיפו אותנו באכזריות בלתי נתפסת כלפי אזרחים בלתי חמושים כולל תינוקות וילדים
וקשישים, אלא שעשו את זה בחג דתי שלנו שמוקדש לתורה שהיא תמצית הווייתנו הלאומית
והדתית גם יחד וזה לא חסר משמעות, דוקא מפני שהחמאס הוא תנועה מאד דתית, ותנועות
דתיות אמורות לכבד דתות של עמים אחרים. בכל אופן מרוב שהדגשנו דווקא את אוקטובר,
מספיק שהמלה אוקטובר תופיע בשם של שיר או בתמליל שלו כדי שכולם יקפצו עלינו,
ובמקרה הזה לגמרי הבאנו את זה על עצמנו, ולא בחכמה. אפשר היה לשלוח שיר אהבה או
כמה פסוקים מולחנים משיר השירים שזה תמיד עובד ואז היינו מסתפקים במחאות של
הסקנדינבים בתלבושת ויקינגים או כיו"ב ואולי מוצאים גם כמה אוהדים.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">נכון
שגם השיר חי של עפרה חזה היה קצת פוליטי וגם השיר של כוורת, אבל הם שרו בעברית ואף
אחד לא הבין את המלים ולא היו בשירים מלים לא עבריות שכל אחד בעולם מזהה. השיר "גשם אוקטובר" אמנם נכתב על ידי יוצרים אהובים בישראל, אבל הוא נראה כאילו ניסה להתאים את עצמו
לממשלה שאוהבת לעשות לכל העולם דווקא ומי שחוטף את המכה אחר כך הם אזרחי ישראל.
אנחנו מצליחים באירוויזיון כשאנחנו מניחים לתחושת הקורבן שלנו ושולחים שירים משמחים
כמו ששרו דנה אינטרנשיונל ונטע ברזילי, שאולי פחות משמחים את מיקי זוהר ומפלגתו,
אבל מציגים צד אופטימי של ישראל שאנשים מתחברים אליו רגשית גם בניגוד לעמדתם
הפוליטית. בשביל לגייס אהדה צריך שכל, ומי שנורא רוצה שיקשיבו לו צריך לדעת מתי
להגיד מה ומתי לא להגיד מה שלא צריך. חבל שמראש אימצו עמדה לעומתית ועכשיו מעדיפים
לא להשתתף מאשר להחליף את השיר שנשמע כמו אוסף ציטוטים מלהיטי עבר בסרטים
הוליוודים בשיר יותר חביב ופחות יומרני, ובלי אזכורים ישירים או עקיפים למבול
אל-אקצא, שאם החמאס רוצים שהם יחברו עליו שיר וישירו אותו במנהרות.</span><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-70216874862444301082024-02-20T13:16:00.001+02:002024-02-20T13:16:16.888+02:00בן גביר והנאנסות בעזה<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><a href="https://www.ynet.co.il/news/article/s1ynppzn6"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">בראיון ל-</span><span dir="LTR" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">ynet</span></a><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>,
אמר השר בן-גביר שהוא מנסה לשכנע את הממשלה שהמשטרה צריכה לפרוץ להר הבית כאשר
מניפים שם דגלי חמאס או תמונות של סינוואר "כשבנות שלנו נאנסות בעזה". פתאם
מגלה השר רגישות לגורלן של החטופות בעזה, כמובן, כמנהג ממשלת האסון, תוך התעלמות
גמורה מאחריותו האישית ומאחריות הממשלה לגורלן של החטופות בעזה. לבן-גביר אחריות
כפולה ומכופלת לגורלן של החטופות בעזה: ראשית, יחד עם הממשלה כולה, הוא אחראי
להפקרה הנפשעת של ישובי עוטף עזה, כאשר הכוחות שהיו אמורים להגן על ישובים אלה
ולמנוע חטיפת ישראלים לעזה הועברו לגזרות אחרות, ובפרט ליהודה ושומרון, וזאת בלחץ
המתנחלים שזוכים לייצוג יתר בכנסת ובממשלת האסון, שבן-גביר עצמו הוא אחד
ממנהיגיהם, וכולנו זוכרים איך עמד על זכותו לנוע בחופשיות ביהודה ושומרון בתוך
אוכלוסיה פלשתינית עוינת. לחופש התנועה של בן-גביר וחבריו היה מחיר: שאיבת מרבית
יחידות צה"ל ליהודה ושומרון, וכפי שהעיד קצין צנחנים ראשי, העבירו את כל
סוללות התותחים מהעוטף, אלה שהיו אמורות לעצור את המחבלים הפולשים, לצפון וליהודה
ושומרון, ובכל עוטף עזה נותרה רק סוללת תותחים יחידה בשבטה לצורך הדרכה, והתותחנים
המיומנים הועסקו בביטחון שוטף של מתנחלי יהודה ושומרון, וזו כמובן רק דוגמה אחת לשאיבת
כוחות צה"ל מגבול עזה לשירות המתנחלים. שנית, בן-גביר התנגד לעסקה שבמסגרתה
שוחררו למעלה ממאה חטופים, בעיקר ילדים ונשים. למרבה המזל לא היו לו די קולות
למנוע את העסקה, שבלעדיה גם ילדות היו נאנסות בעזה. ושלישית, בן-גביר הוא הגורם
העיקרי שמונע עסקה נוספת של שחרור חטופים ומטיל אימה על נתניהו באיום לפרק את
ממשלתו, ובכך הוא מבטיח את המשך האונס של נשים חטופות בעזה. עדיף היה שלא היה מעלה
על דל שפתיו את זכר הבנות הנאנסות בעזה, שהוא אחראי מרכזי לעינויים שהן עוברות.
אבל בן-גביר נכנס לממשלה בראש וראשונה כדי לחרחר מהומות עם ערביי ישראל ולעודד
שפיכות דמים שבעקבותיה הוא מקווה לפגוע במעמדם כאזרחים, ואיננו יכול לוותר על
תעמולה ארסית כדי לקדם את עמדותיו. הוא רוצה שמשטרת ישראל תפרוץ לשטח הר הבית
בתירוץ כזה או אחר, כדי לעודד מהומות ושפיכות דמים, ולמען מטרה קדושה זו הוא נזכר פתאם
בסבלן של הבנות הנאנסות בעזה, שלולא היתה סיעתו בממשלה כנראה לא היו נחטפות
מלכתחילה, ובכל מקרה יכלו כבר להשתחרר. כדי לשכנע בנחיצות פריצות משטרה להר הבית
בחודש הרמדאן, שלכל ברור שתוצאותיהן עלולות להיות הרות-אסון, הוא נזכר פתאם ש"הבנות
שלנו נאנסות בעזה". אבל הבנות שלנו נאנסות בעזה במידה רבה באדיבותו של איתמר
בן-גביר.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">לרוב נחשבים הגזענים והלאומנים בעולם למי שמבטאים את דעותיהם האיומות
בכנות כשפיהם ולבם שווים, ואילו הצביעות מיוחסת לשמאלנים וליברלים כשהם נלחמים על
זכויות אדם, כאשר הגזענים טוענים שבעצם כולם חושבים כמותם ולא אומרים זאת רק מתוך
צביעות – ראו דיבורי סמוטריץ' על כך שאיש איננו רוצה בקרבתם של ערבים. אבל איתמר
בן-גביר מצליח להיות בו זמנית גם גזען, גם לאומן, גם מנוול וגם צבוע, והעובדה שכל
כך הרבה יהודים תומכים בו מעידה למרבה הבושה שלא חסרים יהודים שהם גם רעים וגם
מטומטמים.<o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-43669370271912303092024-02-16T13:01:00.007+02:002024-02-20T13:16:59.170+02:00יאיר יעקב ז"ל<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 14pt;"> </span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אתמול,
במאהל משפחות החטופים בטרה-סנטה, פגשתי לראשונה את יצחק, בחור ירושלמי ביישן
ושתקן, שאחז בחוזקה בתמונתו של יאיר יעקב למול המכוניות החולפות. שאלתי אותו אם
הוא קרוב משפחה והוא אמר שכן. שאלתי אם הוא בן-דוד של הילדים ששוחררו מהשבי, והוא
אמר שכן. פניהם של אור ויגיל יעקב שצפיתי בהם שבים מהשבי נחרתו בלבי. יש להם
עיניים מאירות. אחר כך דלית מהמארגנים ביקשה ממני לדבר בתוך האוהל עם בחור אחר, קרוב
של חייל חטוף, שמתנגד למאבק המשפחות, כי הוא משוכנע שאסור לשחרר מחבלים כי את טבח
שמחת תורה תיכננו המשוחררים מעסקת שליט. אמרתי לו שאני משוכנעת שאין שום קשר בין
טבח שמחת תורה לעסקת שליט, שבמקום כל בכיר חמאס וכל מחבל שנהרג בא אחד אחר, שבכירי
חמאס הוציאו פיגועים גם מהכלא ושהסיבה לדעתי לטבח שמחת תורה היא שגבול עוטף עזה
הופקר והיו שם רק שלוש מאות לוחמים שלא יכלו לעצור אלפי מחבלים, ולא היו שם טנקים
ותותחים כדי לעצור את המחבלים מיד כשחצו את הגדר. הוא אמר שכן היו, אבל אני יודעת
שלא. הוא אמר שאנחנו מדינה חלשה וטיפשה ושמותר להרוג מאתיים ילדים אם עומד בתוכם
מחבל שיורה עליך. הוא חשב שצריך להרוג את כל המחבלים. אמרתי לו שגם אם נהרוג את כל
לוחמי חמאס עדיין יש בעזה שני מיליון פלשתינים שבקלות יצמיחו מתוכם לוחמים חדשים
במקום כל מי שנהרוג. הוא אמר אם ככה את אומרת שאין פתרון, ואני אמרתי שאין פתרון
פשוט, רק מאבק באיראן בשותפות עם ארצות-הברית ומדינות נוספות, וגם מצרים וירדן שאיתן
יש לנו שלום יציב ואולי גם סעודיה שמוכנה בעיקרון לחתום על הסכם שלום איתנו, ורק
בשותפות עם כולם יחד אפשר להחליש את איראן שתומכת בחמאס, ושבכל מקרה לדעתי צריך
לשחרר את החטופים האזרחיים, כי יש הבדל בין חייל שנופל בשבי לאזרחים שנחטפים מחדר
השינה שלהם שבכלל לא נלחמו, כולל ילדים וזקנים שלשחרר אותם זאת הצלת חיים. הוא אמר
שגם לחייל לא מגיע למות, מה שנכון, וזאת היתה סתירה להתנגדות שלו לעסקה. בסך הכל
הוא קרוב של חייל חטוף, והוא רוצה שהקרוב שלו ישתחרר, רק שבעסקה לשחרור חטופים
חייבים לשחרר מחבלים והוא מתנגד לשחרור מחבלים ומאמין שאם נהרוג עוד הרבה עזתים
נצליח לשחרר את החטופים, שאני מפחדת שזה לא יקרה, כי כבר הרגנו כמעט שלושים אלף
עזתים כולל הרבה מחבלים ואת רוב החטופים ששחררנו הצלחנו לשחרר רק בעסקה. כמובן
שהתרגשנו ושמחנו מאד שהצליחו לשחרר את פרננדו מרמן ולואיס הר, שהם קרובי משפחה של
חברנו משה ליימברג, שעכשיו כל חמשת בני משפחתו החטופים שבו לישראל, אשתו גבי ובתו
מיה שהדהימה את כולם כשירדה מרכב החמאס עם הכלבה בלה חבוקה בידיה, והאחות של גבי
ופרננדו קלרה, שחזרו במסגרת העסקה, אבל לא יכלו למצוא שלוה לעצמן עד שפרננדו
ולואיס חזרו השבוע, ולא שוכחות את כל החטופים שנשארו שם, כי מי שהיה שם יודע כמה
סבל עובר על החטופים, שלא כמו רמי איגרא שחושב שהמשפחות מגזימות בתיאור הסבל של
החטופים, שבכל פעם שהוא מדבר אני נזכרת בדמות מהספר של גבריאל מרקס "אהבה
בימי כולרה", של רופא שבעצמו נוטל משככי כאבים בשפע, אבל נמנע מלתת משככי
כאבים למטופליו, כי כאבים של אחרים הרבה יותר קל לסבול. <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בזמן
שדיברתי עם הקרוב של החייל החטוף דלית נכנסה עם יצחק וביקשה שיישב לידינו כי מישהו
שעבר בחוץ נטפל אליו וזה היה לא נעים. לא הצלחתי להבין מה בדיוק קרה ויצחק רק שתק
והמשיך לאחוז בחוזקה בתמונתו של יאיר יעקב ואחרי דקות ספורות חזר ויצא לעמוד עם
התמונה בכביש. בינתיים נכנס עוד מישהו מהמארגנים וביקש שלא נדבר במאהל החטופים על
פוליטיקה, והקרוב של החייל נפרד לשלום והלך ושנינו נשארנו עצובים כי לא משנה מה
הדעות שלך כל המצב כל כך עצוב. אחר כך הלכתי הביתה והעיניים העצובות של יצחק שאוחז
בתמונתו של יאיר יעקב נשארו לי בלב. בבית ראיתי שכבר התחילו החדשות, ובערך בשעה
תשע בערב אמרו שקיבוץ ניר עוז מודיע שיאיר יעקב נרצח כבר בשביעי באוקטובר, והראו
את הקטע מדברי בת זוגו מירב טל, שסיפרה שכשהמחבלים הפרידו ביניהם ולקחו אותה יאיר
אמר לה שהוא הולך למות. הוא היה פצוע קשה, אבל אני בטוחה שאפשר היה להציל אותו אם
היו מזעיקים אותו לבית חולים, מה שבנסיבות השבת הארורה הזו לא יכול היה לקרות ולא
קרה. היה לי כל כך קשה לשמוע את הבשורה המרה הזאת, מפני שאור ויגיל ששוחררו מהשבי
כל כך נכנסו לי ללב, וקרוב משפחתם יצחק גם הוא נכנס לי ללב, וחשבתי כמה עצב וצער
ירדו עליהם עכשיו, על הנער אור ואחיו הצעיר יגיל, שאמר למחבלים שהוא צעיר מכדי
שיקחו אותו בשבי, מה שלגמרי נכון, אבל המחבלים לקחו גם תינוקות לעזה, ולא כולם
חזרו, משפחת ביבס לא חזרה, ועכשיו אור ויגיל שעברו את השבי בגיל כל כך צעיר צריכים
להתמודד גם עם יתמות, ועל קרוב המשפחה השתקן והצנוע יצחק, שכל כך כמה לחזרתו של
יאיר. חשבתי איך אפשר להכיר אדם לא מוכר דרך עיני הקרובים אליו. כשאמרו שיאיר יעקב
היה אדם צנוע ואיש משפחה הרגשתי כאילו מדברים על אדם שהיכרתי. חשבתי על שני בניו
הצעירים וחשבתי על קרוב משפחתו יצחק, והרגשתי שהעצב אין לו סוף. <span style="mso-spacerun: yes;"> </span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-28513270713708636072024-02-11T13:17:00.004+02:002024-02-11T13:17:35.518+02:00אכזריות איננה ריאליזם<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">תמיד
האנשים שטוענים שהם התפכחו בעקבות הטבח בשמחת-תורה הם אלה שנהיו ימניים יותר
ואכזריים יותר, ואולי בעצם היו כאלה תמיד, וכל מה שהם רוצים זה להרוג מה שיותר
אנשי חמאס או להרוג סתם ערבים באשר הם, לגרש את העזתים מהרצועה והעיקר: להחניף
לנתניהו ולימין בכלל, כאילו הימין שהביא עלינו את האסון כשהפקיר לחלוטין את תושבי עוטף
עזה והעביר את כל הצבא ליהודה ושומרון כי "החמאס מורתע" ראוי לפרס החכמה
וראיית הנולד. אנשים כמוני, שתמיד חשבו שצריך לחזק את הרשות הפלשתינית ולדכא את
החמאס, לא מפני שהרשות מושלמת אלא מפני שהיא האפשרות הריאלית הפחות גרועה, ושצריך
להסכים למדינה פלשתינית שבירתה ירושלים המזרחית, ולחזק את ישראל בכריתת הסכמי שלום
עם מדינות ערב ומדינות מוסלמיות אחרות, לא במקום שלום עם הפלשתינים אלא על בסיס
שלום עם הפלשתינים, אנשים כמוני לא טוענים שהם התפכחו, כי הם נשארו באותה דעה
שהיתה להם קודם, שהרעיון של נתניהו לחזק את חמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית
ולמנוע הקמת מדינה פלשתינית, היה רעיון מטורף, ושנתניהו דומה לאדם שהכניס לביתו
נמר כדי להבריח את השכן ולהשתלט על דירתו, ואז מתפלא שהנמר בוחר לטרוף דוקא אותו,
ושהאפשרות הריאלית היחידה לשיפור מצבה של ישראל היא להכיר ברשות הפלשתינית כמדינה,
צעד שיזכה לתמיכת כל מדינות העולם וישפיע לטובה על כל תחומי חיינו, כולל מצבנו
הבטחוני, כי במקרה כזה אפילו מדינות ערב יתנגדו לשאיפה של חמאס למחוק את ישראל,
שכיום יש עליה מעט מאד ביקורת בעולם הערבי, שמושתקת במהרה. כמובן שיש לישראלים
חששות מזה שחמאס ישתלט על הרשות הפלשתינית ושהיא תיהפך לחממה של טרור, וברור
שישראל תצטרך להמשיך להחזיק צבא חזק – בכל גבולות ישראל ולא רק בשירות המתנחלים,
אבל מדיניות ההתנגדות לרשות הפלשתינית וההחלשה שלה מצד ישראל עד כה בוודאות חיזקה
את חמאס, ומי שרוצה להמשיך בדיוק באותה מדיניות ופסגת שאיפותיו היא לבנות מחדש התנחלויות
בלב אוכלוסיה פלשתינית עוינת בעזה, רק ידרדר את ישראל עוד יותר ויהפוך את חמאס
לגיבור הגדול של הפלשתינים, שזאת ההצלחה העיקרית של מדיניות נתניהו עד עכשיו. אבל
אף אחד לא אומר התפכחתי מהניסיון להתעלם מהפלשתינים וחייבים להגיע איתם להסדר
מדיני, ואפילו האנשים שתמכו בהסדר לפני הטבח חוששים לומר עכשיו שחייבים להגיע
להסדר עם הרשות הפלשתינית ומדינות ערב המתונות כמו מצרים וירדן שכבר יש לנו הסכמי
שלום איתן ששרדו הרבה טלטלות וסעודיה שתחתום איתנו הסכם שלום אם נכיר ברשות
הפלשתינית כמדינה, והפחד הזה מאד מחליש את האופוזיציה לנתניהו, ומאפשר לנתניהו
ולימין בכלל להמשיך להציף אותנו בתעמולה שהיא גם מטומטמת וגם מרושעת בלי גבול.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">למשל הטענה
שאם נשחרר אסירים כדי לשחרר את החטופים בידי חמאס יהיה עוד טבח, כי יחיא סינוואר שוחרר
בעסקת שליט והוא - כביכול הוא לבדו בזמן שמדובר בתכנית שתכננה כל הנהגת חמאס - יזם
את טבח שמחת תורה, מבוססת על ההתנערות של נתניהו מאחריותו לטבח, שלא נגרם בגלל
השחרור של סינוואר לפני שנים בעסקת שליט, אלא בגלל שממשלת נתניהו הפקירה לחלוטין
את עוטף עזה והעבירה את כל התותחים, השריון ויחידות הקומנדו ליהודה ושומרון. במקור
החמאס תכנן לבצע את הפיגוע בפסח שעבר ונסוג בגלל שישראל הציבה בגבול כוחות. במקרה
זה משתמשים בעוד טיעון של הטוענים להתפכחות שמגזימים ביכולות החמאס, בזמן שהחמאס
כדרכו התנפל על אזרחים, ילדים וזקנים ונשים, בדיוק כפי שעשה כשפוצץ באינתיפאדה בתי
קפה ואוטובוסים, ולעומת זאת כשהתייצבו מולו כיתות כוננות נחושות – וקטנות מאד –
לוחמיו נמלטו מבלי שהצליחו לגרום נזק רב, מה שהוכיח את הטמטום והזדון של ממשלת
נתניהו שעשתה הכל להחליש את כיתות הכוננות, להקטין את תקציבן ולקחת מהן נשק, שזה
לחלוטין בלתי מובן. לנתניהו וממשלתו נוח מאד להציג את הדברים כאילו הסיבה היחידה
לטבח היא עצם קיומו של החמאס, בזמן שהסיבה לטבח היא קודם כל הפקרת ישובי עוטף עזה
והכשלון המתמשך בהגנה עליהם, שהיא לגמרי באחריותו של נתניהו. יחיא סינוואר הוא רק
אחד ממנהיגי תנועת החמאס, שתקפה מטרות אזרחיות ורצחה בעיקר אזרחים מאז הופיעה
בשטח, הרבה לפני שסינוואר הגיע להנהגת החמאס, בימיהם של השיך יאסין ורנטיסי בימי
האינתיפאדה השנייה וגם קודם לכן, והחזקתם בכלא או שחרורם של מנהיגי חמאס מסוימים
איננה משנה הרבה, כי הם מסוגלים להוציא פיגועים גם מהכלא, והאדם היחיד בחמאס איננו
חשוב כפי שמספרים לנו, כי התנועה ממשיכה באותו קו כבר שנים רבות למרות אינספור
חיסולים של מנהיגיה בדרגים שונים, ולכן גם הריגתו של סינוואר שנתניהו וגלנט
מבטיחים לא תשנה את יכולת החמאס לפגוע בנו: במקום ההרוגים יצמחו מנהיגים חדשים שעלולים
להיות אכזריים מקודמיהם, כפי שקרה עד כה, והפקרת החטופים לצורך הריגתו של סינוואר
או בכירים נוספים תגרום רק למותם של החטופים, להרס משפחותיהם, ולהעצמת התחושה
שממשלת נתניהו הפקירה את תושבי העוטף למוות וממשיכה בכך, ולא תגרום לסילוקו של
איום החמאס שמשתקם מאד מהר וחוזר להילחם עם מנהיגים חדשים, כפי שקרה תמיד בעבר וקורה
ממש עכשיו בכל שטח ברצועה שצה"ל מפנה. השינוי היחיד יכול לבוא מחיזוק ההגנה
על עוטף עזה ולא מהריגתו של סינוואר או בכירי חמאס אחרים, <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>שמטרתה היחידה לחזק את נתניהו בקרב מעריציו הצמאים
לנקמה אינסופית בחמאס, ומתעניינים הרבה פחות בהגנה ראויה על ישובי העוטף, ועוד
פחות בהצלת חיי אדם, שבני משפחותיהם כבר איבדו בטבח בני משפחה. אבל כנראה שמי
שחושב שמי שנלחם ונהרג הוא זה שצריך להילחם יותר ולההרג יותר, חושב גם שמי שהופקר
ונרצח צריך להמשיך להיות מופקר ולהירצח, ומי שהפקיר לא צריך לשאת בשום אחריות
למעשיו ולא מחויב לתקן.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מי
שמאמין שסירוב לעסקת חטופים והרג מנהיגי חמאס יביא ניצחון וביטחון איננו ריאלי
יותר ממי שמבקש, כמוני, להפסיק את המלחמה בתמורה להשבת החטופים ולהגברת המעורבות
של הרשות הפלשתינית ומדינות ערב המתונות במתרחש בעזה, שזה להערכתי המקסימום שישראל
יכולה להשיג. לומר שאם רק נרצה בכך ונפקיר את החטופים למותם נשיג ניצחון מוחלט,
נחסל את החמאס, נגרש את תושבי עזה וניישב את הרצועה במתנחלים איננו יותר ריאלי
ממני, הוא רק אכזרי יותר, גזעני יותר ומגלומני יותר, ומגלומניה גזענית ואכזרית
איננה מאפיין של ריאליזם, ורגישות לחיי אדם איננה ביטוי לתמימות אלא לשמירה על צלם
אנוש.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><o:p> </o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span style="mso-spacerun: yes;"> </span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-21713147196746138662024-02-06T00:47:00.002+02:002024-02-06T00:47:14.833+02:00תן וקח על חשבוננו<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">רבים
התפלאו לראות את שר השיכון יצחק גולדקנופף בכנס לעידוד התיישבות בעזה, לצדם של
איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ', מבטיח לבנות שיכונים בעזה "כדי לצרוב את
תודעת האויב" ו"לתקן את העוול ההיסטורי של הגירוש מגוש קטיף". מעולם
לא שמענו קודם לכן שהשר גולדקנופף מזועזע כל כך מ"הגירוש" מגוש קטיף,
והצירוף הזה, "לצרוב את תודעת האויב", איכשהו לא נשמע כמטבע לשון חרדי,
שיושב בפיו של שר חרדי ובראש וראשונה חסיד גור נאמן. היו מי שפירשו שחסידות גור
היא ימנית יותר מחרדים אשכנזים אחרים, ועדיין משהו לא הסתדר בהופעתו של גולדקנופף כחייל
של הלאומנות המתנחלית.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אבל
הבוקר פתר לי "דה מארקר" את החידה. בכתבתו של הדר חורש נאמר שבעוד שכמעט
כל משרדי הממשלה נאלצים לקצץ בתקציביהם כדי לממן את המלחמה, משרד השיכון של
גולדקנופף הצליח דווקא להגדיל את תקציבו בלמעלה ממיליארד שקל, שהוקצו לסבסוד דירות
בפריפריה: עשרת אלפים דירות במחיר מציאה של כ-800 אלף ₪ לדירה. התכנית התקבלה
בטענה שהיא תסייע למשפחות ממעמד הביניים, אך הדירות רחוקות ממרכזי תעסוקה, ולכן
ייהנו מהן בעיקר חרדים. הכתבה מציינת שכך קרה גם עם תכניות מסובסדות קודמות לעידוד
קניית דירות בפריפריה -שהסובסידיה היטיבה בעיקר עם חרדים.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ובכן
גולדקנופף לא בא לרקד בכנס החזרה לעזה כדי למחות נגד ההתנתקות ולעודד חרדים לעבור
לגור בעזה. הוא בסך הכל עשה טובה לחבר סמוטריץ', והחבר סמוטריץ', שכנראה גם כתב
לגולדקנופף את הטקסט שהאחרון דיקלם, ונשמע כה מוזר בפיו של שר חרדי, גמל לו יפה בהגדלת
תקציב משרדו בלמעלה ממיליארד שקל נוספים, בזמן שכל תקציבי המשרדים האחרים מקוצצים
קשות. כך מנצל סמוטריץ' את המשרה שנתן לו נתניהו: אם ברצונכם לקבל תוספת תקציב, עיזרו
לי להפיץ את מסר החזרה לעזה, הביעו זעזוע ממראות "הגירוש", כלומר
ההתנתקות, והאשימו את ההתנתקות בטבח שמחת-תורה, שהרי מאז 2005 ועד היום לא היתה
ממשלה בישראל שמוטל היה עליה להגן על עוטף עזה. רק אריאל שרון אשם, וכמובן גם
השמאל ובג"ץ, ושמעון פרס ויצחק רבין שחתמו על הסכמי אוסלו, ורק נתניהו נתניהו
נתניהו לא אחראי לדבר ואיננו אשם בדבר.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">וגולדקנופף,
מה הוא לא יעשה כדי לקושש עוד מיליארד שקל לסבסוד דירות שמיועדות בעיקר לחרדים.
הוא יגנה את "הגירוש" וידבר בשבחה של החזרה לעזה, שלא ילדיו ולא נכדיו
יצאו להילחם ואפילו למות כדי לממש מטרה הזויה כזו, להתיישב בלב אוכלוסיה ערבית
דתית וקיצונית במיוחד. לאחר טבח שמחת תורה מתקשים רבים מהמפונים לשוב לביתם
ולישוביהם, בגלל קרבתו של החמאס. אבל המתנחלים משוכנעים, שבעקבות הטבח להוטים
הישראלים לגור דווקא בלב האוכלוסיה העזתית, כאשר רבים תוהים כיצד אפשר לקומם ולשקם
את ישובי העוטף ההרוסים, כיצד יסכימו משפחות עם ילדים לשוב ולהתגורר בקיבוצים,
במושבים ובעיירות שחוו כזה אסון, וזעקו לשווא לצבא ולממשלה שיבואו להצילם ממוות.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כמה
נוח לעשות עסקים עם פוליטיקאים חרדים, שרק שלושה עקרונות יש להם. האחד: לסחוט כסף
מאוצר המדינה, השני להימנע משירות בצבא ולהתעקש שאחרים יקריבו את חייהם למענם,
והשלישי לדכא נשים ככל האפשר. עם שלושת העקרונות האלה נתניהו מקפיד לאמצם ללבו
ולשמר את נאמנותם, כי היכן עוד ימצא שותפים כאלה שאין להם שום עיקרון מלבד להיטיב
עם עצמם על חשבון זולתם. זה נתניהו ואלה שותפיו, ולא לחינם הלך זרזיר אצל עורב אלא
מפני שהוא בן מינו. <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span style="mso-spacerun: yes;"> </span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-40476106406892098472024-02-02T00:10:00.000+02:002024-02-02T00:10:22.233+02:00הרג המחבלים בג'נין<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אני לא
יודעת אם רק לי זה מפריע, הקלות שבה הורגים, והקלות שבה זה כאילו מקובל על כולם
וכאילו נורמלי. בתקשורת דיברו בגאווה גדולה על הרג שלושה מחבלים בבית חולים בג'נין
על ידי חוליה של מסתערבים שהתחפשו למוסלמים, כאילו אין שום בעיה בזה שפורצים לבית
חולים והורגים שלושה אנשים שלפי הדיווחים ישבו שם ותיכננו פיגוע שתואר "כמו
בשבעה באוקטובר", שזה כבר נשמע לי חשוד. בשבעה באוקטובר ירו על ישראל הרבה
מאד טילים, ואז פרצו לישראל אלפי מחבלי חמאס עם כמויות אדירות של נשק ותחמושת
וחדרו לישובי עוטף עזה בהמוניהם כדי לרצוח משפחות שלמות וישובים שלמים, כלומר
הייחוד של טבח השביעי באוקטובר היה בגודל ובהיקף שלו, וכמובן באכזריות החריגה כלפי
אזרחים לא חמושים בביתם. מה פירוש "כמו בשביעי באוקטובר"? גם אם המחבלים
תיכננו לחדור לישובים ישראלים ולהרוג אזרחים בביתם, הם בוודאי לא תיכננו פעולה שאפילו
מתקרבת בהיקף לפעולת השביעי באוקטובר, כי אי אפשר להוציא פעולה כזאת לעתים קרובות,
וגורם ההפתעה שסייע כל כך למחוללי המתקפה של חמאס כבר איננו קיים. גם לא הסבירו
במה דמה הפיגוע שתיכננו המחבלים לשביעי באוקטובר. לי זה נשמע יותר כמו תירוץ להרוג
מחבלים שלא איימו על כוחות צה"ל איום מיידי, ואפשר היה לעצור אותם ולא להרוג
אותם. להרוג אנשים כשאפשר לעצור אותם זה פשע, והעובדה שאדם הוא מחבל לא אומרת
שמותר פשוט לירות בו למוות, אם הוא לא מסכן חיים. אבל נדמה שרק לי זה מפריע
שהורגים אנשים שאפשר לעצור בלי להרוג. אם מחבל לא מנסה להרוג אותך, אין לך זכות
להרוג אותו. להרוג מותר רק כשיש סכנת חיים מיידית ואין דרך אחרת לעצור אותה,
וצירוף המלים שמחריד אותי "זוהה כמחבל", איננו רשיון לרצח, ושוב אני
חושבת על שלושת החטופים שנרצחו בידי כוחות צה"ל ושאם החיילים היו נוהגים על
פי הדין, לא רק שהם היו חיים היום, אלא כל המצב של ישראל מול החמאס היה טוב יותר,
כי אם שלושת החטופים היו שבים הביתה שלמים ובריאים מבלי שישראל שילמה שום מחיר, לא
רק שהיו ניצלים שלושה עולמות, אלא זה היה מאד מחזק את ישראל מול החמאס. אבל נראה
שהפכנו למדינה שקודם הורגת ואחר כך שואלת את מי ולמה ואנשים ממש מתפעלים מזה.
הכתבת ממש התלהבה מזה שהרגו את שלושת המחבלים בלי קרב, לפני שהם הבינו מה קורה,
כאילו זה שירו בשלושה אנשים שלא היוו סכנת חיים מיידית זה משהו להתגאות בו, ואין
עליו שום ביקורת. והאדישות הזו להרג של מחבלים שהוא בעצם רצח, זו בדיוק אותה
האדישות לחיי החטופים שנתניהו ושותפיו מעודדים: עדיף בעיניהם מותם של בני הערובה
הישראלים בשבי חמאס מאשר שחרור מחבלים לצורך הצלת חייהם של החטופים. הם עושים ככל
יכולתם כדי לסכל עסקה כזו, וקל להם כמובן להקריב את החטופים כי הם תושבי הקיבוצים
וקרובים של תושבי הקיבוצים ולא מתנחלים שמצביעים לסמוטריץ' ובן-גביר. בכל פעם שהם
מאיימים שיפרקו את הממשלה אני חושבת בלבי: הלוואי שתפרקו את ממשלת הזוועה הזו.
אולי תקום ממשלה אחראית יותר, שבמקום להרשים אותנו בהרג מחבלים, תציל את חיי
החטופים שעוד אפשר להציל, מה שהממשלה לא עשתה בשביעי באוקטובר, כשאפשרה לחמאס
לרצוח את בני משפחתם של החטופים ולחטוף אותם לעזה, באין מושיע ואין מציל. </span><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-24376365699154044002024-01-28T14:40:00.002+02:002024-02-20T13:17:26.930+02:00מלאכי החבלה<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">רני
רהב, שמבין משהו ביחסי ציבור, אמר שעל ישראל להודות לקטאר על העסקה הראשונה להשבת
חטופים, שהחזירה לישראל למעלה ממאה חטופים, בעיקר אמהות וילדים, קשישות ופצועות,
ולמרבה הצער הסתיימה במשבר שלא יושב מאז. נתניהו בחר שלא להודות לקטאר, וכעת,
כשמתנהלים מאמצים להשגת עסקה נוספת, אף התגאה בכך שלא הודה לקטאר ותקף אותה בטענה
שתמכה בטרור, תוך התעלמות גמורה מכך שהוא עצמו ביקש מקטאר להעביר כספים לחמאס,
באמונה שכך ישקוט החמאס על שמריו ולא יתקוף את ישראל. החרה החזיק אחריו בצלאל
סמוטריץ', שהוא אמנם גזען הזוי, נבער ורשע, שמקדם תכנית מטורפת לגירוש תושבי עזה
והתיישבות יהודית בשטחה, ובסקרים בקושי עובר את אחוז החסימה, אבל בנושאו את תואר
שר האוצר של ישראל הוא נחשב לשר בכיר ולמי שמייצג את כוונות הממשלה, שתיאר את קטאר
כמדינת טרור. אי אפשר להבין את התנהלותו של נתניהו אלא כחבלה מכוונת בעסקת שבויים
שאיננה נוחה לו: הוא איננו מעוניין בהפסקת הלחימה, שבה הוא תולה את תקוותו
להישארות בשלטון, ושכבר הודיע שתימשך עד שנת 2025, למרות שכבר כעת, אחרי שלושה
וחצי חודשי לחימה, המפונים מאזורי הגבול מתקשים להחזיק מעמד, הציבור כולו מדוכא ומותש,
והנזק למשק עצום ומאיים על מטה לחמם של רבים. כבר היום ברור שהפגיעה של ישראל
בחמאס היא פגיעה חלקית מאד, ושאין ללחימה מטרה ברורה. תמיד אפשר לשלוח לוחמים
לפוצץ עוד בתים או מנהרות – במחיר של חיי לוחמים שספק רב אם יש הצדקה לשלם – אבל שינוי
מהותי במצב לא יקרה כתוצאה מכך. המשך המלחמה איננו אלא דשדוש קטלני וחסר תוחלת, רק
כדי להישאר במצב מלחמה ולאפשר לנתניהו לדחות את משפטו ואת הדרישה של רבים לקיים בחירות
שעלולות להביא להדחתו מכס ראש הממשלה.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">קשה
להכיל את הרשעות שבהתנהלות הזו, וגם קשה להיות מופתע ממנה ומהניסיון השפל כל כך
להאשים את משפחות החטופים בהדלפה שברור שהגיעה ממנו עצמו ושהוא התיר לצנזורה לפרסם
כדי לחבל בקידום עסקה להשבת החטופים, לא רק משום שממשפחות החטופים שהשתתפו בפגישה
עמו נלקחו הטלפונים מראש, אלא מפני שמשפחות החטופים מייחלות בכל מאודן לעסקה כזו
שתשיב לפחות חלק מיקיריהן המעונים שחייהם בסכנה מתמדת, והן חוששות לעשות מעשים
שיפגעו בסיכויים לעסקה, ורובן אינן מעזות אפילו להרגיז את נתניהו או למתוח עליו
ביקורת, מפחד שנקמנותו הידועה תסכן את חיי יקיריהן. ואילו נתניהו מצדיק את הכינוי
שהעניק לו ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר: "מלאך חבלה".<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">גם
החסימה של משאיות הסיוע ההומניטרי, בהובלת משפחת ליבמן מקריית ארבע, שמשתמשת בבנה
החטוף כדי להילחם במשפחות החטופים האחרות, ולסייע לנתניהו לסכל עסקה להשבת חטופים,
נועדה אך ורק להרגיז את ארצות הברית וקטאר שפועלות לקידום עסקה כזו ודורשות מישראל
להכניס לרצועה סיוע כזה. נדרשו אזהרות מפורשות מצד הנשיא ביידן ושר ההגנה אוסטין
כדי שנתניהו יפסיק את מיצג "משפחות חטופים מונעות את הסיוע ואני לא
בעסק" ויורה לצבא לדאוג להכנסת המשאיות. רבים בישראל כועסים על כך שישראל
מאפשרת סיוע הומניטרי לעזה בעוד שחמאס איננו מאפשר לצלב האדום לבקר את החטופים,
מרעיב אותם ומתעלל בהם, אבל ישראל היא מדינה ולא ארגון טרור, ולאחר שכבשה את רוב
שטחה של רצועת עזה היא חייבת לדאוג לכך שלתושביה יהיה לחם לאכול, ואיננה יכולה
לחקות את התנהגות החמאס, וגם מי שחושב שאין חובה כזו צריך להסכים לה כדי לשמר את
התמיכה האמריקנית בישראל, שבלעדיה לא נוכל לעמוד במערכה הניטשת נגדנו. ההתגרות של
נתניהו בארצות הברית במקום להודות לה מסכנת את מדינת ישראל, כפי שההתגרות בקטאר
מסכנת את חיי החטופים וגורלם. גם צו שהוציא בית הדין בהאג מחייב את ישראל לדאוג
לכך שתושבי עזה לא יגוועו ברעב. גם במקרה זה בחר נתניהו להימנע מאמירת תודה לשופט
אהרן ברק ולצוות המשפטי המצוין שהגן על ישראל בהאג. זו איננה רק כפיות טובה. זהו
רוע שגובל בטיפשות. <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">התנהגותו
של נתניהו מוכיחה שוב ושוב עד כמה הרסנית כהונתו כראש ממשלה. לאחר שתמיכתו בחמאס
כאמצעי להחלשת הרשות הפלשתינית ולמניעת מדינה פלשתינית המיטה עלינו אסון נורא, הוא
ממשיך למעשה באותה מדיניות אסונית, ומאחר שאין לו מצפון וגם לא בושה, הוא<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>מרהיב עוז להכריז במסיבת עיתונאים שהוא נלחם
בחמאס והתקשורת נלחמת בו – עוד מופע מחליא של זדון וחוסר בושה. במאבקו הנמשך נגד
הרשות הפלשתינית, נתניהו נלחם למעשה לשימור החמאס ולא לסילוקו, מאחר שאין גורם אחר
מלבד הרשות שיכול לתפוס את מקומו של החמאס. בכך הוא ממשיך את תעמולת השקר המסורתית
שלו כאילו הוא לבדו נלחם בחמאס, שהיתה תמיד הפוכה לגמרי למדיניות האמיתית שניהל:
חיזוק החמאס ועידוד הקטארים לתמוך כלכלית בחמאס, שעל כך הוא מגנה אותם כעת כדי
לסכל עסקת חטופים שתסלול את הדרך לסיום הלחימה. המשך המלחמה לא יביא להרס המנהרות
הרבות מספור ברצועה ולא יסלק את החמאס שנהנה מתמיכה של חלק גדול מתושבי עזה, שרבים
מהם ישמחו להחליף את המחבלים שנהרגו. התוצאה היחידה של המשך המלחמה תהיה למרבה
הצער אובדן חיי אדם, גם חטופים וגם חיילים, והתערערות של כלכלת ישראל שתפגע
באזרחים רבים. אזרחי ישראל צריכים להפסיק להשלות את עצמם שירוויחו מהתמשכות הלחימה,
וללחוץ על הממשלה ככל יכולתם להניח את הנשק ולחתור לעסקה מצילת חיים. </span><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-37535570608349440522024-01-25T00:37:00.000+02:002024-02-20T13:17:45.717+02:00הלב החסום של נתניהו<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כבר
כמה יממות שרחוב עזה בירושלים חסום כפי שלא נחסם מעולם, אפילו בהפגנות הגדולות
ביותר. שורות שורות של מחסומים שיוצרים גדרות בלתי עבירות מאה מטר לפני ביתו של
נתניהו ומאה מטר אחריו. רחוב עזה, ציר תנועה מרכזי שמחבר בין מרכז העיר לדרומה,
חסום לתנועת מכוניות ואוטובוסים ואפילו תנועת הולכי הרגל חסומה חלקית. האם מחבלי
הנוחבה דוהרים על טנדרים לבנים בדרכם אל נתניהו, או אולי אלה לוחמי החיזבאללה,
שמפניהם מתבצר נתניהו כל כך, כאילו אין די בביתו הפרטי ברחוב, שאותו הפך למעון
רשמי, והקיף אותו בחומה וגדרות ועמודים ותריסים וסוכות שמירה שבהם ניצבים מאבטחים
גבוהי קומה לשמור על ראש הממשלה הרודני ביותר והמפוחד ביותר. לא, אין זה החמאס וגם
לא החיזבאללה שמפניהם מתבצר נתניהו כל כך. אלה כמה מבני משפחות החטופים שהגיעו
לירושלים. הם ואנשים שבאים להביע תמיכה. לא אנשים רבים, עומדים ומשוחחים, שותים
קפה או מרק מכוסות חד פעמיות, משפשפים ידיים בקור הירושלמי – זה השבוע הקר ביותר
מאז החל החורף, לעתים קרובות יורד גשם. הם באו לזעוק את זעקתם באוזני ראש הממשלה,
אבל הוא אוטם את אזניו ועוצם את עיניו. לבו חסום לזעקתם, כנראה במחסומים כבדים
ואטומים יותר מאלה שדאג שיונחו ברחוב עזה סביב ביתו.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בערב
הראשון הם עמדו בצומת ושפכו נוזל אדום לסמל את דמם השפוך של החטופים שבכל שבוע
מתים אחדים מהם. אחר כך הם הלכו לישון, והעיריה שלחה ניידות ניקיון. בחצות הלילה
שפכו עובדי העיריה נחלים של מים כדי לשטוף את הדם המדומה, שזרם כעת מטה במורד
הרחוב שגולש אל עמק המצלבה. בצומת מטודלה והאר"י עמד עובד עיריה ובידו צינור
מים בלחץ והתיז אותם סביב כדי למחות כל טיפה מהנוזל האדום, והיה משהו כל כך ברוטאלי
בשטיפה הזו, ברוטאלי יותר מדימוי הדם השפוך. המים זרמו בכוח, כאילו ביקשו למחוק כל
זכר לחטופים ולסבלם.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span style="font-size: 14pt;">מה
רוצה נתניהו לשדר לציבור? שמשפחות החטופים מסוכנות? שצריך להילחם בהן ולדכא אותן,
שהן האויב? אכן קרובי החטופים מזכירים לו את אחריותו לאסון שמחת-תורה. משפחותיהם
אינן רק משפחות חטופים – הן גם משפחות שכולות. בזמן שחלק מקרוביהן נחטפו לעזה, קרוביהן
האחרים נרצחו באכזריות. אבל נתניהו נלחם בהם. הוא הצליח למצוא בקרב משפחות החטופים
שתי משפחות מתנחלים, ועושה מאמצים גדולים להבליט את שתי המשפחות האלה ואת מסריהן
שיש להמשיך בלחימה ולא להתחשב בחטופים. כאילו העובדה שעסקן מתנחלים כזה או אחר
מוכן להקריב את בנו, מחייבת את ההורים האחרים, שילדיהם יקרים להם יותר משהם
מתאווים להרוג מחבלים. אכן רק המתנחלים רוצים בהמשך המלחמה הארורה הזו, שמראש
הוצבה לה מטרה </span><span style="font-size: 14pt;"> </span><span style="font-size: 14pt;">בלתי ניתנת להשגה: לסלק את
החמאס מעזה, </span><span style="font-size: 14pt;"> </span><span style="font-size: 14pt;">לחסל את מאות המנהרות שחפר
חמאס, שמלבד חפירת מנהרות וייצור רקטות לא עשה דבר, ובכך השקיע את כל מאודו וסכומי
כסף עצומים שקשה לדמיין. ככל שנאריך את הלחימה לא יהיה בידינו לפוצץ את כל
המנהרות, וגם לא לסלק את כל מחבלי החמאס מעזה. הרי כל ילד עזתי יכול להפוך בקלחות
למחבל נוסף בשירות חמאס. ומה הרווחנו מפיצוץ הבתים מצדו של הגבול שלמול כיסופים.
האם המשימה הזו היתה שווה את חייהם של עשרים ואחד לוחמים? וכפי שציין ניר דבורי,
העייפות והשחיקה נותנות את אותותיהן בחיילינו, מה שעלול להגביר את ההיתכנות
לתאונות קטלניות. אבל נתניהו רוצה להילחם עוד שנה ויותר, מלחמה שמדינת ישראל הקטנה
עם צבאה הקטן – אינני יכולה לשאת את המכנים את ישראל "מעצמה איזורית"
וכיו"ב לא תעמוד בה. כמה אפשר לשגות באשליות? ישראל היא מדינה קטנה עם צבא קטן
ושחוק וציבור שעצביו מרוטים וגרעון גדול בתקציב בגלל מלחמה שאף פעם לא די לה.
טובתנו היא להפסיק את המלחמה, להשיב את החטופים, ולחסוך בחיי הלוחמים הצעירים
ובדמעות ההורים, האלמנות הצעירות, היתומים הרכים. לו רק היה לנו ראש ממשלה שלבו
פתוח. אבל לבו אטום וחסום בעבותות ברזל כמו מחסומי המשטרה החוסמים את הדרך לביתו,
עוד שורת מחסומים ועוד שורה, ששום דמעה לא תמיס ושום בכי לא יבקיע.</span> </span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><br /></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-68674320705388645872024-01-21T23:04:00.000+02:002024-01-21T23:04:44.080+02:00עמית סגל מתבכיין<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 14pt;"> </span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">על פני <a href="https://www.haaretz.co.il/gallery/opinion/2024-01-18/ty-article-opinion/.premium/0000018d-166c-dd15-a7af-9e6d67450000">שלושה טורים </a>במוסף "גלריה" של "הארץ" מתנה
הבוקר עמית סגל את מר גורלו: עיתון "הארץ", לטענתו, נלחם בו ומכנה אותו
בכינויים מעליבים כגון שופר ביביסטי, מתנחל פשיסט, ובן של טרוריסט, בעוד שהוא, כך
הוא כותב, לעולם לא יעלה על דעתו לכנות את יריביו הפוליטיים בכינויים כגון אלה שבהם
מכנים כתבי הארץ את יריביהם מימין. האמנם, עמית סגל? כי אני זוכרת אינספור פעמים
שבהם כינית מפלגות ערביות "תומכי טרור", כולל את מנסור עבאס ומפלגתו,
ואני זוכרת, ולא רק אני זוכרת, שלא רק שכינית, ואתה ממשיך לכנות את ממשלת בנט
ולפיד "ממשלה של תומכי טרור", אלא שבחודש מאי 2022 גם דיווחת על סקר שערך
הערוץ שבו אתה מועסק, שהוא הבמה הנצפית ביותר בישראל, והצגת שאלה שנוסחה כך:
"האם אתה מסכים עם הטענה שהממשלה נשענת על תומכי טרור?", טענה שהעלה
כמובן בנימין נתניהו בתעמולת הארס שלו נגד ממשלת בנט ולפיד, תעמולה שאתה, במעמדך
כפרשן פוליטי מוביל, שימשת כחוד החנית שלה. על שאלת הסקר הזו, שלטענתך נוסחה
במערכת החדשות ולא על ידיך, אבל שמחת מאד לדווח עליה – 47% השיבו בחיוב על השאלה
ו-43% השיבו בשלילה. כשנמתחה ביקורת על השאלה המוטה והמסיתה, שמכתימה חברי כנסת ערבים
כ"תומכי טרור", ואת הממשלה כולה כמוכתמת בתמיכה בטרור, תקף עמית סגל
חזרה וכינה את מותחי הביקורת "כנופיה" וכיו"ב. <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">זה לא היה המקרה היחיד, כפי שפרסם שוקי טאוסיג ב"עין
השביעית" ב-31.5.22: "<span style="background: #F3F3EE; color: #363236;"> סגל
אף נאלץ בעבר להצהיר זאת בפומבי, בעקבות </span></span><span style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;"><a href="https://www.the7eye.org.il/322117" style="-webkit-text-stroke-width: 0px; font-feature-settings: inherit; font-kerning: inherit; font-optical-sizing: inherit; font-stretch: inherit; font-variant-alternates: inherit; font-variant-caps: normal; font-variant-east-asian: inherit; font-variant-ligatures: normal; font-variant-numeric: inherit; font-variant-position: inherit; font-variation-settings: inherit; line-height: inherit; orphans: 2; outline: none; text-align: start; widows: 2; word-spacing: 0px;"><span lang="HE" style="background: #F3F3EE; border: none windowtext 1.0pt; color: #0099d8; mso-border-alt: none windowtext 0cm; padding: 0cm; text-decoration: none; text-underline: none;">תביעת דיבה</span></a></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="background: #F3F3EE; color: #363236; font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span style="-webkit-text-stroke-width: 0px; float: none; font-variant-caps: normal; font-variant-ligatures: normal; orphans: 2; text-align: start; text-decoration-color: initial; text-decoration-style: initial; text-decoration-thickness: initial; widows: 2; word-spacing: 0px;"> שה</span><span lang="HE" style="background: #F3F3EE; color: #363236; font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">גישה נגדו סיעת בל"ד, אותה כינה "ארגון
טרור" ו"ארגון תומך טרור", בשידור בחדשות 12 ובטורו ב"ידיעות
אחרונות". סגל פירסם בחשבון הטוויטר שלו הודעה בעקבות התביעה:
"בל"ד אינה ארגון טרור או ארגון תומך טרור מבחינה משפטית וחוקית וכך קבע
בית המשפט העליון". זאת למרות שבכתב ההגנה שהגיש טען שהוא עומד מאחורי הקביעה
הפסקנית</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="background: #F3F3EE; color: #363236; font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.</span></span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>"<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">ה"התנצלות" שסגל פרסם אך ורק בחשבון הטוויטר שלו – הועלתה
טענה שהפרסום בטוויטר נועד למנוע הטמעה של ההתנצלות המפוקפקת במנוע החיפוש של גוגל
– איננה התנצלות כמובן, אלא התחכמות. אולי מבחינה משפטית וחוקית בל"ד איננה
ארגון טרור, רומז סגל לעוקביו, וכך קבע בית המשפט העליון שהמחנה הפוליטי של סגל
מקפיד לתאר כאויב המדינה, אבל בעצם בל"ד היא כן ארגון טרור, מפני שהיא מפלגה
ערבית, ועל פי הטרמינולוגיה של סגל, כמו של בנימין נתניהו שהוא משרת בנאמנות, ערבים
מתוארים כתומכי טרור, גם אם הם אנשים נעימי הליכות ורודפי שלום כמנסור עבאס, שפשעו
הגדול מבחינת סגל ונתניהו, שאפשר את הקמתה של ממשלת בנט ולפיד, שלמשך קצת יותר
משנה אפשרה לנו לנשום מעט אויר נקי, בטרם שבנו ונכלאנו בגיהנום של ממשלת האסון,
שלעמית סגל יש לא מעט מניות בהקמתה, כמי שלא חדל להסית נגד ממשלת בנט-לפיד ולהאשים
אותה שנשענה כביכול על תומכי טרור. אפילו לאמרה הידועה שמי שיושב בבית זכוכית שלא
יזרוק אבנים מסרב סגל לציית. כבנו של חגי סגל, חבר המחתרת היהודית שהניחה מטעני
נפץ שהביאו לפציעתם הקשה של ראשי ערים ערביות וגם של חבלן משטרתי שאחד המטענים
התפוצץ בידיו ופצע אותו קשה, ראוי היה שייזהר מלהדביק תווית של תומכי טרור ליריבים
פוליטיים. אבל לא רק שעמית סגל איננו נזהר בלשונו, אלא שלעתים נדמה שהוא מופיע
בעיקר כדי להסית נגד ערבים ולשכנע את הצופים שערבי ומחבל הינם היינו הך, ובכך
איננו שונה בהרבה מאיתמר בן-גביר.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">המגוחך ביותר הוא הרהב שבו מסכם סגל את נאום ההתקרבנות שלו: "ניסיון
רצח האופי המתמשך נגדי הוא בעצם כעס על אופי המדינה, שסולדת ברובה מנסיגות, תומכת
בהתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל ומתנגדת להפיכת אויב לאוהב ואוהב לאויב."<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">ובכן עמית סגל, היית רוצה מאד שעמדותיך יהיו עמדות הרוב, אבל לא זה
המצב. רוב הציבור דווקא לא מתלהב מהתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל, ואיננו נוהר
בהמוניו לחברון. לא כל מי שמתנגד למדינה פלשתינית, בגלל החשש המובן מטרור פלשתיני,
תומך בהתיישבות ביהודה ושומרון, בקרב אוכלוסיה פלשתינית עוינת, ורוב מכריע מהעם
תמך גם בהתנתקות וגם בנסיגה מלבנון. רוב הישראלים ישמחו גם לסגת מעזה, במיוחד אלה
שילדיהם מסכנים שם את חייהם כעת. רוב הישראלים אינם אוהבים את הפלשתינים, אבל לא
כולם רוצים לדכא אותם ולשלוט בהם. רבים ישמחו להיפרד מהם. הרי גדר ההפרדה נבנתה
בגלל שרוב הציבור רצה בה, בניגוד לעמדתו המקורית של אריאל שרון נגד הפרדה. ובכלל:
עמדות הציבור הן דינמיות ומושפעות מהאירועים. כולם היו שמחים לסלק את החמאס מעזה,
אבל מבינים שזה כנראה בלתי אפשרי, ושגם אם זה אפשרי, המחיר שנשלם עלול להיות כבד
מדי. הציבור איננו חושב בפשטנות ובנחרצות כמו עמית סגל. הוא מתלבט ומשנה לפעמים את
דעתו בהתאם למציאות המשתנה, ויחד עם אזרחיה, גם המדינה מתפתחת ומשתנה. </span><span dir="LTR" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;"><o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-56583467726328494582024-01-18T00:27:00.000+02:002024-01-18T00:27:28.702+02:00מטיילת עם כלב<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">פעם
ראיתי את נעמה עוברת בשער קטן<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">חשבתי:
הנה קיצור דרך<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">רציתי
לחסוך בזמן.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אחר כך
חיפשתי בסמטאות<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לשווא
שער קטן.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כשנמצא
לי ברחוב סמוך<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הרביתי
לעבור בו<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">למרות
שחסך לי רק את המעבר<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">על פני
המכבסה וחנות הפרחים<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">וחנות
הפרחים יפהפיה<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">והמכבסה
ניחוחית.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><o:p> </o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בכל
בוקר ראיתי את נעמה<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מושכת
כרטיסי הגרלה ארוכים<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בכל
בוקר ראיתי לקוחות מחכים<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הם
השקיעו בכך זמן ומחשבה.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">תהיתי
אם זכו במשהו אי פעם<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">או רק
סמכו על התקוה.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הכלב
האיץ בי למהר למאפיה<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כבר
השתרכו שם תורים<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הוא חשב
רק על מה שיאכל<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; tab-stops: 123.1pt;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">והוא
לא סמך על המזל<span style="mso-tab-count: 1;"> </span><o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ולא חיפש
קיצורים.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">*</span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כמו
סוס אני ישנה בעמידה.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הקור
חודר לעצמות.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הספסלים
לחים מגשם.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הכלב
נועץ את מבטו בשיחים –<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אולי
מסתתר שם חתול.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שוב
אאחר לעלות על משכבי<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ובבוקר
אקום עייפה.<o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">
</span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ומחר –
חוזר חלילה.</span><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><o:p> </o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p> </o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-88626878131572413282024-01-14T00:36:00.000+02:002024-02-20T13:18:14.461+02:00להפסיק את המלחמה<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הדבר
שהכי שימח אותי השבוע זה שבסקר של ערוץ 12, 41 אחוז מהנשאלים תמכו בהסכם לשחרור
החטופים תמורת הפסקת הלחימה, יותר מ-38 אחוז שהתנגדו להסכם כזה, כי לפי הדיבורים
בטלויזיה אפשר לחשוב שחלום חייהם של רוב הישראלים הוא להילחם בחמאס עוד שנה לפחות.
לי נמאס מהמלחמה הזאת, שמהתחלה לא האמנתי שאפשר לנצח בה ולסלק את החמאס מעזה. זה
נשמע לי כמו התרברבות חסרת בסיס. אני מבינה שהיו חייבים להגיב קשה אחרי הטבח,
שאסור היה לתת לו לקרות, אבל הדיבורים על חודשים ואולי שנים של לחימה מעוררים בי
חלחלה. כמה בחורים צעירים עוד ייהרגו לנו בשביל לפוצץ עוד מנהרה שיש עוד אלפים
כמוה ולעולם לא נשמיד את כולן. לו היתה לנו ממשלה נורמלית אפשר היה להגיע להסכם עם
הרשות הפלשתינית שתהפוך למדינה פלשתינית ותשלוט גם בעזה, כמו שהיה אמור להיות על
פי הסכם אוסלו, והחמאס היה מאבד את הלגיטימיות שיש לו כיום בלא מעט מדינות. אבל
ממשלת נתניהו שואפת בדיוק כמו שתיארו אותה בארץ נהדרת מפי מריאנו בתפקיד נתניהו: "המטרה
שלנו למוטט את החטופים ולהחזיר את החמאס". להגיד לא חמאסטאן ולא פתחסטאן זו
התחכמות, כי אין משהו אחר, ומי שמסית נגד הרשות הפלשתינית בהכרח מחזק את חמאס. אני
מיואשת מהממשלה, מהצבא, מהכל. הטבח ייאש אותי, ההפקרות ייאשה אותי, הפגזים שהרגו
בני ערובה בבארי ייאשו אותי, רצח שלושת החטופים ששיחררו את עצמם שבר אותי סופית.
הדבר היחיד שעודד אותי מעט זו שיבתם של מאה ועשרים וארבעה חטופים. הייתי מאושרת
לראות כל אחד ואחד מהם, וכשהעסקה התפוצצה, וכל מה שנשאר אלה פניהם של החיילים
ההרוגים מדי בוקר והסרטונים של החמאס של החטופים המעונים, נשברתי סופית. אני
מרגישה רק פחד מהמשך המלחמה הזו, שאני לא מאמינה שתביא לשינוי מהותי. אני חושבת
שרוב האנשים מבינים שדברים לא ישתנו מהותית. חלק גם אומרים את זה בפה מלא, שתוך
כמה שנים הכל יחזור לסורו.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הדבר
היחיד שמעניין אותי זו החזרת החטופים, ובראש וראשונה משפחת ביבס, ההורים והפעוטות
הג'ינג'ים הקטנים, אבל גם כל האחרים. החיים שלהם זה הדבר הכי חשוב, ואני רותחת
כשאומרים שאם יחיא סינוואר מוקף בחטופים זו דילמה. לי אין שום דילמה: חיי החטופים
הם קדושים. אם צריך לשמור על חייו של סינוואר כדי להציל אותם, זה בעיני מה שחובתנו
לעשות. בכל פעם שאומרים בתור הישג שהרגנו הרבה מחבלים אני מתקוממת. להרוג מחבלים
זה לא הישג, מה גם שבמקום כל מחבל שנהרג מגיע אחד אחר, שהרבה פעמים גרוע מקודמו. הישג
זה לגרום לחמאס להפסיק לירות טילים על ישראל ולהחזיר את החטופים. אין לי מושג איך
עושים את זה, אבל דרך המלחמה לא הוכיחה את עצמה כיעילה למטרות האלה. אפילו להיפך.
נכון שללא הלחץ הצבאי חמאס לא היה מחזיר אף אחד, אבל חוץ מחיילת אחת צה"ל לא
הצליח במשך שלושת החודשים שבהם הוא פועל ברצועה לשחרר חטופים, ולהמשיך להילחם שם
יקר מאד, גם בכסף וגם בדם, ולא נראה לי שווה להקריב חיים של בחורים צעירים כדי
לפוצץ עוד מנהרות. אנחנו צריכים את הצעירים בחיים. החברה שלנו צריכה אותם חיים
ופועלים. זה מה שלמדתי ממלחמת יום הכיפורים: שהאנשים שמתים במלחמה חסרים אחר כך
בחיים. החללים שהם משאירים בחברה שלנו לא מתמלאים. יש לנו כנסת גרועה וממשלה איומה
בגלל שהטובים שהיו צריכים להיות שם מתו במלחמות, ואין להם תחליף, ואלה שנהרגים
עכשיו הם לא חסרים רק עכשיו, הם יהיו חסרים גם בעוד חמישים שנה. אתם שצעירים עכשיו
ותחיו עוד חמישים שנה ויותר, תזכרו את הדברים שלי. כל צעיר שנהרג במלחמה משאיר חור
שלא מתמלא וגם בעוד חמישים שנה ירגישו את החור הזה. לכן מלחמות זה הדבר הכי גרוע.
צריך לסיים אותן בכל מחיר, ולהציל את מי שעלול למות בהן, ובמקום להרוס את עזה צריך
לבנות את הישובים שנהרסו. לבנות יותר טוב ויותר חזק. הנצחון זה לא עזה הרוסה.
הנצחון זה בארי וניר עוז ושדרות ואופקים בנויים ומשגשגים וילדים משחקים בשמחה,
הנצחון זה מטולה ומנרה עומדות על תילן, הנצחון זה הבתים שנבנים ולא אלה שנהרסים,
הנצחון זה לבחור בחיים.</span><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-1153073670740351102024-01-09T00:06:00.007+02:002024-01-09T00:06:59.303+02:00מדוע הקריקטורה של אסתר חיות מבהילה<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בימין
לא הבינו למה הקריקטורה בעלון "שביעי" שמציגה את אסתר חיות מניפה דגל על
גופת חייל עוררה חרדה בהנהלת בתי המשפט וזעם בקרב מתנגדי הממשלה. הם למשל מאד
נעלבו מקריקטורה של עמוס בידרמן ב"הארץ" שבה תוארה אורית סטרוק כמכשפה
שרוכבת על מטאטא ומשליכה פצצות על מטוסים, בעקבות "שאלתה" בישיבת הממשלה
האם יש טייסים שסירבו לסייע לכוחות הקרקע בגלל התנגדות פוליטית. מה ההבדל, הם
שאלו. מה ההבדל?<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ובכן, במדינה
דמוקרטית מותר למתוח ביקורת, אפילו חריפה, על פוליטיקאים, שחופשיים לענות למבקריהם.
לא מקובל למתוח ביקורת על שופטים, מפני שעל יכולתם של השופטים להתבטא בציבור
מוטלות מגבלות קשות, והם מנועים מלתקוף את מבקריהם ולרוב גם אינם רשאים להשיב להם.
אין זה ראוי לתקוף את מי שמנוע מלהשיב. אבל זאת איננה הסיבה העיקרית.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הסיבה
העיקרית שהקריקטורה הבהילה את הנהלת בתי המשפט היא הקהל של העלון – קהל של
מתנחלים, שנטייתם להפעיל אלימות נגד ערבים ונגד מתנגדים פוליטיים ידועה היטב. ליתר
דיוק – ההיסטוריה של ציבור המתנחלים. או אם נצטמצם לנקודה המכרעת – רצח יצחק רבין.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אף אחד
איננו חושד בקוראי הארץ שקריקטורה של אורית סטרוק בדמות מכשפה תגרום למישהו
מהקוראים לקחת אקדח ולצאת לירות באורית סטרוק ולרצוח אותה. ברור לכולם שהקוראים
יגחכו מהקריקטורה, ואז ייאנחו, וזהו.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אבל כשבעלון
שקוראים מתנחלים מציירים את אסתר חיות נועצת דגל בגופת חייל, רבים נחרדים, כמובן
לא יאיר שרקי, שחושב שהשב"כ הרג את רבין ושהימין איננו אשם בדבר, ולכן יתקשה
להבין מדוע ההסתה החולנית נגד אסתר חיות, גלי בהרב-מיארה, ונגד בג"ץ כמכלול,
מעוררת חלחלה. אבל מי שקריאות "בדם ואש את רבין נגרש" עוד מהדהדות
בראשו, מי שמראה איתמר בן-גביר מנופף בסמל המכונית של רבין ומבטיח שיגיעו גם לרבין,
כפי שאכן קרה זמן קצר אחר כך, עוד מעבירות בו צמרמורת, לא יכול שלא לשאול את עצמו,
האם התרת הדם המאורגנת הזו, ההתמקדות באשה הספציפית הזו כאויבת, כפי שמעולם לא
התמקדו בחמאס – ולו היו מתמקדים לא היינו נמצאים היום במקום שבו אנו נמצאים לצערנו,
לא תוביל חלילה לשפיכות דמים.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מאז
רצח רבין הימין הלאומני הוא שור מועד. כאשר אצלו מסיתים, ההנחה הבלתי נמנעת היא שמדובר
בהתרת דם, ושיש מי שכבר מכינים את אקדחיהם ומייצרים כדורי דומדום ועוקבים אחר אסתר
חיות לכל מקום ומתמקמים מאחורי גבה.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כן,
מאז רצח רבין אין למתנגדי הימין מנוח. המחשבה שעוד פעם יטעו בפענוח הסימנים
המקדימים, ההתארגנויות, הדמויות החשודות, הנחושות, המשוכנעות שהאל שלח אותם למשימה
להציל את מדינת ישראל, ובעיקר המחשבה איך לא חרדנו בזמנו מההפגנות הנוראות עם ארון
המתים שעליו כתוב רבין, מהדיבורים, מהצעקות הנוראות בהפגנות, מהאווירה בחוגי
המתנחלים, איך לא הבנו אז שכל זה מוביל לשפיכות דמים, ומה ייתכן שאנו מחמיצים
כיום, כדי שחס וחלילה לא נטעה שוב, ולא תוטל לפנינו עוד גופה. כי עם רצח רבין,
הבנו שלימין המתנחלי אין מעצורים, שהוא איננו מסתפק בחלומות על גירוש העזתים והתנחלות
מחודשת ברצועת הדמים, שבדיוק למטרות שכאלה גם את דמם של השופטים הוא מבקש, ובפרט
אלה שזכויות האדם הן חלק בלתי נפרד מהשקפת עולמם, וחלומות בן-גביר וסמוטריץ' על
הרעבת אסירים, שריפת ישובים ערביים והרג חסר הבחנה של ערבים אינם מעשים שהם מוכנים
להשלים איתם.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מאז
רצח רבין הימין המתנחלי הוא שור מועד, וקריקטורה שמתארת את חיות על גופת חייל מעלה
מיד את השאלה האם מתירים כאן את דמה של חיות, האם חייה בסכנה. איש לא דיבר על כך
במפורש, אבל על כך חשבו מי שצפו בקריקטורה וביקשו שלא לפרסם אותה.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כי ככה
זה. יש עקרונות ויש מציאות, ויש ימין ויש שמאל, והם אינם תמונת ראי אלה של אלה.
הימין הוא הטורף, השמאל הוא הקורבן. אי אפשר בשם השוויון להתייחס לשניהם אותו
הדבר.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p> </o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-5403650549858806652024-01-05T00:22:00.000+02:002024-01-05T00:22:00.025+02:00ספירת הנופלים בהתנחלויות<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מיזם
ספירת הנופלים של העיתון "מקור ראשון" ושל הציונות הדתית, שמלווה
בתגובות מבני המגזר בנוסח "כל הנופלים מההתנחלויות. לשמאל אין חלק", כבר
עורר כמה וכמה תגובות. היו מי ששאלו מדוע הספירה מתחילה בתמרון הקרקעי ולא בתחילת
המלחמה, כלומר בשמחת-תורה. אבל זהו טעמה וסיבתה של ספירת הגופות הזו: לכסות ולטשטש
ואפילו למחוק את אירועי ה-7 באוקטובר, שחשפו את האמת הקשה כל כך: גם אם לא התכוון
לכך מלכתחילה, מה שמכונה מפעל ההתנחלות, הפך לאויבה הגדול ביותר של ההתיישבות החקלאית
הוותיקה ולמקור אסונה. צה"ל תמיד היה צבא קטן מדי לצרכי הביטחון של ישראל,
צבא שנשען בכבדות על גיוס מילואים בעת צרה, והוא הוקטן עוד יותר בשנות שלטונו
הרבות מדי של נתניהו, כמו שהוקטנה מצבת הרופאים והאחיות, המורים והעובדים
הסוציאלים, אין לישראל די צבא סדיר כדי להגן על כל גבולותיה מפני התקפה לא צפויה,
ואת המעט שיש העבירו ליהודה ושומרון, תוך הפקרה גמורה של עוטף עזה: כפי שסיפר קצין
תותחנים ראשי, לא השאירו בעוטף עזה תותחים ולא תותחנים, שהועברו ליהודה ושומרון
והועסקו בביטחון שוטף, ושתי פלגות קומנדו הועברו ליהודה ושומרון ממש לפני שמחת
תורה. אין ספק שמדובר במעשה פוליטי: הלחץ התמידי של המתנחלים לספק להם ביטחון שאי
אפשר לספק, כי מגורים של יהודים בקרב אוכלוסיה פלשתינית גדולה אינם ניתנים לאבטחה
הרמטית: לא בעזה שלפני ההתנתקות ולא ביהודה ושומרון כיום. אבל למתנחלים כוח פוליטי
רב בהרבה משיעורם באוכלוסיה, והם יכלו לגרום לכך שהכוחות יועברו אליהם, ויותירו את
ישובי עוטף עזה ללא מגן. כל מה שנדרש מהמחבלים היה לפרוץ את הגדר, דבר שהצליחו
לעשות בקלות רבה, ובהעדר כל מחסום בין הגדר לישובים, המחבלים נסעו אליהם ישירות
כאילו היו בטיול שנתי.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">גם אם
לא התכוונו לכך, למתנחלים יש חלק נכבד באסון שנחת על עוטף עזה, שמצביע על
הבעייתיות של מפעל ההתנחלות מכל הבחינות, כמשאבה של משאבים שנגזלים מאחרים בשל
עוצמתם הפוליטית של המתנחלים ודרישותיהם האינסופיות, בשל סירובם המוחלט לקבל את
סדר היום של מדינת ישראל ולחץ אינסופי לכפות את סדר היום שלהם, שהוא סדר יום נפשע:
לגזול את אדמות הערבים, לשלול את זכויותיהם, לגרש אותם ולהתיישב על אדמתם, ולתקוף
ללא מעצורים את כל מי שמתנגד לסדר היום הזה, כולל מדינת ישראל עצמה שמאפשרת את
מעשיהם, תומכת בהם ומגינה עליהם יותר מאשר על כל ציבור אחר מקרב אזרחיה, שעל כך הם
גומלים בהתנכלות אינסופית למפקדי הצבא.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">וכאילו
לא די בחלקם הפסיבי באסון של עוטף עזה, נוסף עליו יחסם המזעזע לאסון: האדישות
לגורל הנרצחים והחטופים והדרישה להתעלם מהם ולהתמסר לכיבוש עזה, לא רק כדי לתקוף
את החמאס ולהפיל את שלטונו ברצועה, אלא כדי לגרש את תושביה ולהקים מחדש התנחלויות
בעזה, שזה חלק בלתי נפרד מסדר היום הנפשע של המתנחלים, שאינם חדלים לקונן על
ההתנתקות, כאילו החיים ברצועת עזה לפני ההתנתקות היו גן עדן, בעוד שבפועל התרחש
בעזה רצף של פיגועים נוראיים, שבהם נרצחו אזרחים וחיילים כאחד.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כעת
מנסים המתנחלים למכור את עצמם מחדש כמגיני המדינה באמצעות ספירת הנופלים שלהם,
שהיא קלה יחסית, שכן כאשר נהרגים חיילים מירושלים, תל-אביב, גבעתיים, רעננה,
הרצליה, חיפה וכן הלאה, קשה לדעת מה היו דעותיהם ואמונותיהם. לגבי הנופלים
מההתנחלויות קל לשייך אותם למתנחלים, ולהניח ששאפו להקים מחדש את גוש קטיף.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ולא זו
בלבד: יש גם מתנחלים שמעוניינים ליישב את הישובים בעוטף עזה, לגזול ולרשת אותם
מיושביהם מוכי האסון. כל ההתרחשויות והשיח בציונות הדתית הוא שיח של ניצול הזדמנות
ושמחה לאיד. שמחה יתרה על ההזדמנות שנקרתה להם לנצל את אסון הזולת.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אהבה
והערכה לא תצמחנה מהנפנוף בגופות לשם התבדלות והתבשמות עצמית. קל לראות שספירת
הגופות מעוררת גועל, זעם ושנאה, ומציירת את הציונות הדתית בדיוק כפי שהיא חוששת
להיתפס: כמגזר אנוכי, יהיר, שקוע בעצמו ולא נטול רשעות. אולי הלוחמים לצדם סולחים
להם על כך בסערת הקרב. לאחרים יהיה קשה מאד לסלוח. <span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-84154893931223700582023-12-31T16:58:00.000+02:002023-12-31T16:58:22.867+02:00גד אלמלח / תישאר איתנו<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 14pt; line-height: 150%;">אתמול
צפיתי בסרטו של גד אלמלח ששמו המקורי הוא </span><span dir="LTR" style="font-size: 14pt; line-height: 150%;">Reste encore un peu</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 14pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>,
כלומר "הישאר עוד קצת", כפי שאומרת האם לגיבור כשהוא שב לצרפת לאחר כמה
שנים בארצות הברית, ומתכוונת לכך שיישאר לישון בבית הוריו ולא ילך למלון, אבל השם
העברי שניתן לסרט מרמז לנסיונם של הוריו להניא אותו מכוונתו הנסתרת להמיר את דתו
היהודית לקתוליות, שמתגלה להוריו המזועזעים במקרה, או שלא במקרה. המניע למשיכתו
לקתוליות, כפי שהוא מוצג בסרט, הוא משיכתו לבתולה הקדושה מריה, מאז ראה בילדותו את
פסלה בכנסיה והתאהב בה כפי שהתאהב פיגמליון בגלתיאה. גד אלמלח, שמשחק את הגיבור שמעוצב
במידה רבה בדמותו של הבמאי-השחקן, מספר שהסיפור הזה בסרט לקוח מחייו, שמריה, כפי
שנגלתה לו בדמות פסל יפהפה בכנסיה קטנה בסמוך לביתו, היתה אהבתו הראשונה. בסרט הוא
מבקש להפוך לקתולי אך ורק בגלל משיכתו למריה, בעודו מפקפק באלוהותו של ישו, שזה
מניע קצת מוזר ולא מאד אמין להפוך לקתולי, ואמינה עוד פחות התהייה שעולה אצלו אם
לא עדיף לבחור בפרוטסטנטיות, שלדעתו – ולדעת רבים, בטעות גמורה – קרובה יותר
ליהדות. מי שמאוהב בבתולה מריה לא יבחר לעולם בפרוטסטנטיות שאיננה מאמינה בקדושתה,
ומעניקה לה תפקיד שולי למדי בפולחנה. הדבר היחיד בסרט שהוא אמיתי לגמרי וגם נוגע
ללב, הוא רצונו של הגיבור שהוריו ואחותו יקבלו אותו וישתתפו בטכס הטבילה שלו, וזו
גם נקודת הכוח בסרט, מערכת היחסים בין גד אלמלח להוריו ואחותו בסרט שהם הוריו
ואחותו האמיתיים. משכנעים במיוחד האב והאחות, והקטע בו אביו של אלמלח, הפנטומימאי
רב ההבעה דוד אלמלח, ממתין מחוץ לכנסייה בה נטבל בנו ונמנע מלהיכנס אליה, בעוד אמו
ואחותו נכנסות לטכס, הוא קטע נפלא ושובר לב. גם השיחה בין האחות להורים שבה היא
מספרת להם על ההתרגשות האדירה של בנם בילדותו למראה פסל הבתולה בכנסייה הסמוכה
לביתם, שאליה נכנסו למרות איסור מפורש וחמור של הוריהם להיכנס לכנסיות, נשמע
דוקומנטרי לגמרי, ואולי הוא אכן כזה. מצד שני, יש משהו מוזר בעובדה שבחייו של
הגיבור כפי שהם מתוארים בסרט, כחייו של גבר בן חמישים, יש רק הורים, אחות, וידידים
גברים, כאילו היה מדובר במשפחתו של ילד קטן, שאין בחייו לא נשים ולא ילדים. מוזרים
מאד גם הקטעים עם אבי חברתו לטבילה הקשיש והחולה ריימון, שהגיבור רוחץ את רגליו
בגיגית כאילו לבש את דמותו של ישו בבשורתו של יוחנן. גם המאבק כביכול בין אם
הגיבור לבין הבתולה מריה על תפקיד אמו של הגיבור צורם בהתחשב בכך שהגיבור מתאר את
יחסו למריה כהתאהבות באשה – שמרמזת ככל הנראה למניע שבשורש עשיית הסרט - ולא
כחיפוש אחר דמות אם.</span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">למרות
חביבותן של הדמויות גרם לי הסרט תחושת אי נוחות הולכת וגוברת, בפרט כאשר הגיבור מודיע
שיבחר לעצמו את השם ז'אן-מארי, שמאחד את שמותיהם של יוחנן המטביל והבתולה מריה,
וזאת בעקבות הקרדינל ז'אן מארי לוסטיז'ה, שנולד כאהרון לוסטיגר, בן למהגרים יהודים
מפולין לצרפת, המיר את דתו בתקופת הכיבוש הנאצי, המרה שככל הנראה הצילה את חייו,
שכן הוריו נשלחו לאושוויץ ואמו נרצחה שם. אביו שרד את השואה, אך בשובו לצרפת לא
הצליח לשכנע את בנו לשוב אל היהדות. לוסטיז'ה הוסמך לכמורה והגיע לצמרת הכנסייה הקתולית
הצרפתית, ובשל מעורבותו הרבה בשיח הציבורי בענייני דת הפך לדמות מוכרת ומקובלת מאד
בצרפת. הסרט מסתיים בדבריו של לוסטיז'ה, שבהמירו את דתו לנצרות הוא הגשים את
יהדותו. זו איננה אמירה שמבטאת תחושה אישית בלבד, אלא הכרה בטענה הנוצרית שהנוצרים
הם עם ישראל האמיתי, טענה שבאה לשלול מהיהודים את ההכרה בהם כעם ישראל התנ"כי,
שהיא טענה מרכזית של הנצרות בתביעתה להכיר בה כיהדות האמיתית ולשלול את מעמדם
ההיסטורי של היהודים כבני אברהם. לכאורה מנסה גד אלמלח בסרטו לעודד קבלה וסובלנות,
אבל ההיאחזות דוקא בדמותו של מי שהפך את המרת דתו לקתוליות תחת השלטון הנאצי
לאידיאולוגיה ומסר ליהודים, גרמה לי תחושה מאד לא נעימה. הצהרתו של לוסטיז'ה לא
נועדה לרומם את מוצאו היהודי אלא לרומם את הנצרות כיהדות האמיתית. לטעון שהנצרות
היא דת האמת זה עניין של אמונה, אבל לטעון שהיא היהדות האמיתית ושהתנצרות היא
הגשמה של היהדות, זה גם סילוף היסטורי וגם חוצפה.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הבחירה
בלוסטיז'ה כמופת היא גם אפולוגטית, ולסרט כולו טון אפולוגטי, שאת סיבתו קל למצוא
בטורי הרכילות המלווים את חייו של אלמלח, ואת בנות זוגו שנעדרות מן הסרט, שבו הוא
מופיע כמעין נזיר המאוהב במריה, מין היפוך של דמות הנזירה הקתולית שנחשבת כנשואה
לישו. גם טבילה מתוקשרת היא חלק מחייו, אבל לא טבילה שלו עצמו. <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">גד
אלמלח היה נשוי לשחקנית הצרפתיה קתולית אן ברושֶה, ואת בנם המשותף נוח גידל
כיהודי, ואף חגג לו בר-מצוה בישראל. אפשר להניח שלהוריו, יהודים מסורתיים שהיגרו
לצרפת ממרוקו, לא היה קל לבלוע את הזוגיות עם אשה קתולית, ושהעובדה שהילד גדל
והתחנך כיהודי מיתנה במידת מה את התנגדותם. אבל הזוג נפרד ואלמלח התאהב בקתולית
מפורסמת עוד יותר מאשתו הראשונה, בשרלוט קסיראגי, נכדתם של נסיך מונקו רנייה
השלישי ורעייתו השחקנית גרייס קלי, ואחייניתו של הנסיך אלברט ממונקו. הזוג כיכב בצהובונים,
וטכס הטבילה של בנם המשותף רפאל משך תשומת לב רבה, והפארי מאץ' דאג לציין שאבי
התינוק יהודי ולפרסם תמונות מהטכס בכנסייה שבו נכחה רז'ין, אמו של אלמלח, המשחקת
את אמו גם בסרט, אבל אביו דוד, אחיו אריה ואחותו יהודית נעדרו ממנו. כמו כן פירסם
השבועון תמונה מהטכס של בנו הבכור של אלמלח נוח, ודאג לציין שהוא גודל כיהודי וחגג
שנה קודם בר מצוה בישראל. נראה שמול המשפחה המלכותית ממונקו נאלץ אלמלח להשלים עם
כך שבנו ייטבל ויחונך כקתולי, למורת רוחם של בני משפחתו, ובפרט של אביו, שגם בסרט
מגיע בחליפה לטכס הטבילה של בנו, אבל נשאר בחוץ, ברוח הקרה, כשמראהו המיוסר שובר
את הלב. <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הזוגיות
עם שרלוט קסיראגי הסתיימה במהרה, ככל הנראה בניגוד לרצונו של אלמלח, ששומר על קשר
עם שני בניו, היהודי והקתולי. בסרט, וגם בחיים מצהיר גד אלמלח על אהבתו ומסירותו להוריו,
שהיא בוודאי אמיתית. אבל יש משהו שקרי בסרט שמכסה על סיפור חייו האמיתי, שאולי
בגלל חיבתי לרכילות אני מוצאת אותו מעניין יותר מהסיפור בסרט. בסופו של דבר אן ברושה
האצילית ושרלוט קסיראגי היפהפיה הן נשים אמיתיות וממשיות מאד, שגבר יכול להתאהב
בהן בקלות בגוף ונפש, וזו אהבה ממשית ומובנת יותר מאהבה רוחנית למריה שקיימת רק
כפסל וכאידיאה, וגם יחסים חברתיים ומעמדות הם עניין ממשי מאד: יהודי ממרוקו, אם
הוא קומיקאי מצליח וגם גבר יפה ומושך, יכול להינשא לשחקנית צרפתיה ולגדל את בנם
המשותף כיהודי, אבל כשהוא משתדרג לזוגיות עם נסיכה אמיתית, הוא צריך להשלים עם
הטבלת בנו לקתוליות, ולבו בוודאי נשבר כשאביו ואחיו סירבו להגיע לטכס שהיה מן הסתם
קשה לו עצמו, ולעמוד שם לצדו. החיים האמיתיים אינם רוחניים ומרוממי נפש במיוחד, הם
מלאים בעלבונות קטנים וגדולים ובשברונות לב, וזה בעיני יותר מעניין מדיון במשיכה
לדמותה של הבתולה הקדושה מריה, שבחייה האמיתיים היתה אשתו של יוסף, לא של אלהים,
וילדה לו, כפי ששמענו בבשורת מרכוס פרק ו פסוק 3, את יעקב ויוסי ויהודה ושמעון וגם
בנות ששמן לא נזכר וכמובן את ישו, שבעודו דורש בבית הכנסת גילה שאין נביא בעירו,
ואפילו אם אתה אלהים או בנו או גם וגם, בקהילה שבה גדלת מכירים אותך טוב מדי מכדי
להתפעל. <span style="mso-spacerun: yes;"> </span><o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><o:p> </o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><o:p> </o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-50796420326574350222023-12-26T18:33:00.002+02:002024-02-20T13:18:55.847+02:00הרג נפשע של בני ערובה<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">כש<a href="https://anatperi.blogspot.com/2023/11/blog-post_19.html">כתבתי כאן</a> ב-19 בנובמבר על סיפורה של יסמין פורת כפי ששמעתי אותו כמה
ימים קודם לכן בתכנית הבוקר של אסף ליברמן וקלמן ליבסקינד, איש לא דיבר עדיין על
הטנק שירה והרג את המחבלים ו-13 בני ערובה כאחד – רק בת ערובה אחת, הדס דגן, נותרה
בחיים. ברשימה שלי טעיתי במקום האירוע – הירי התרחש בביתה של פסי כהן בבארי שלשם
הועברו בני הערובה, ולא בבית הזוג דגן, שאליו נמלטו קודם לכן יסמין ובן זוגה מהמסיבה
ברעים. גם לא ידעתי בפירוש אם מדובר בטנק או בתותח, כי הטנק לא הוזכר בתכנית וכפי
שכתבתי אז איש לא הצביע על כך שבני הערובה נהרגו מירי של צה"ל.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">מאז הקדיש אסף ליברמן כתבה נוספת לסיפורה של יסמין וחזר איתה לבארי,
שם היא דיברה בבירור על הטנק שהגעתו לזירה הפתיעה אותה, ולדבריה תמהה מדוע מביאים
טנק כשיש בני ערובה, ונאמר לה שהטנק הובא רק לצורך הפלת קירות. בכתבה נוספת בערוץ
12 התראיינה הדס דגן ואמרה שאיננה מאשימה את היורים והיא מודה לכל מי שנלחם להציל
אותם. לדעתי קשה לומר שמדובר בהצלה של בני הערובה, כאשר 13 מתוך 14 מהם נהרגו מירי
הפגזים של טנק צה"ל.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">בסוף השבוע האחרון התפרסמה כתבה ב"ניו יורק טיימס", ובה
תוארה מחלוקת בין תא"ל ברק חירם מפקד אוגדה 99 שהגיע לבארי ותפס פיקוד על כמה
יחידות שלחמו שם בנפרד זו מזו, לבין מפקד הימ"מ שפעל שם וניהל עם המחבלים משא
ומתן שבמסגרתו הסגיר את עצמו מחבל מבוגר ולקח עמו כמגן אנושי את יסמין פורת שכך
הגיעה לידי השוטרים וניצלה. לדברי העיתון מפקד הימ"מ רצה להמשיך במשא ומתן עם
המחבלים, בתקוה לכניעת מחבלים נוספים ולהצלת בני הערובה, ואילו חירם רצה להפסיק את
המו"מ ולהשתלט בכוח, גם אם ייפגעו בני הערובה. לאחר שהמחבלים ירו טיל </span><span dir="LTR" face=""Arial",sans-serif" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">RPG</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>, הודיע חירם למפקד
הימ"מ שהמו"מ עם המחבלים הסתיים ונתן הוראה לטנק לירות. שני הפגזים שירה
הטנק הרגו 13 בני ערובה ורק הדס דגן ניצלה. כל המחבלים נהרגו.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">לא ברור מתוקף מה נטל חירם את הפיקוד על אירוע בני הערובה שעד אז ניהל
מפקד הימ"מ במקום, ולא ברור מה היתה סמכותו להורות למפקד הימ"מ, שמנוסה
הרבה יותר במו"מ לשחרור בני ערובה, להפסיק את המו"מ. בעיני הוראתו של תא"ל
חירם לטנק לירות על הבית שבו נמצאו 14 בני ערובה וביניהם שני תאומים בני 12, ליאל
וינאי חצרוני, שרובם נהרגו כתוצאה מירי הפגזים, והתאומים בכלל זה, היא הוראה
נפשעת, שמייצגת את התפיסה המתנחלית שחשוב יותר להרוג מחבלים מאשר להציל בני ערובה,
ואכן בצלאל סמוטריץ', נפתלי בנט, ואחרים המייצגים תפיסה מתנחלית, התגייסו להגן על ירי
הפגזים על בני הערובה בהוראת חירם. התגייסות דומה מאותו צד פוליטי מגוננת על רוצחי
שלושת החטופים ששיחררו את עצמם ונורו בידי חיילי צה"ל במפגן של ביריונות
נפשעת, הפרת נוהלי פתיחה באש ואי ציות לפקודה לחדול אש.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">לא לחינם אמרו חז"ל שמי שהורג לגוי, סופו שהורג לישראל. התפיסה
הפשיסטית שבני ערובה מפריעים להרג מחבלים והתרת דמם מביאה שוב ושוב לרצח של יהודים
חפים מפשע. יתרה מכך: לא רק שזו השקפה רצחנית ובלתי מוסרית, זו השקפה שבניגוד לדעת
תומכיה לא זו בלבד שאיננה מחזקת את הכלל, את האומה, אלא קורעת ומחלישה אותה. גם
מו"מ של יומיים או שלושה שהיה מביא להצלת בני הערובה או לפחות חלקם, היה מחזק
את אנשי בארי ומפחית מהשבר שפקד אותם ואת המדינה כולה. ושערו בנפשכם ששלושת
החטופים ששחררו את עצמם, אלון שמריז, יותם חיים וסאמר טלאלקה, היו מגיעים בבטחה
למשפחותיהם. כמה היה הדבר מחזק את עמדת ישראל מול החמאס שחטופים השתחררו מבלי לשלם
לחמאס שום מחיר. ואילו הרצח של שלושת החטופים לא רק שהוסיף שבר על שבר לאומה
הישראלית שבורת הלב, אלא יצר מצב שבו מלבד אורי מגידיש לא הצליח צה"ל לשחרר
שום חטוף בחיים, ואילץ את ישראל להתחנן לחמאס להסכים לעסקת שחרור חטופים נוספת,
שאין לחמאס שום עניין בה. מי שמתיר את דמם של בני ערובה איננו גיבור והאסון שהוא
ממיט עלינו גדול וכבד מנשוא.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;"><o:p> </o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-37692634749721707032023-12-20T18:21:00.000+02:002023-12-20T18:21:04.052+02:00נתניהו והביקורת על פרשת המרמרה<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בשלוש
עשרה השנים ויותר שחלפו מאז פרשת הספינה מאווי מרמרה, הגדולה ביותר במשט התורכי בן
שש הספינות לעזה, נשכחו הרבה מההתרחשויות הקשורות בו. המשט שאורגן בתורכיה
בהשתתפות תורכים ובני עמים אחרים, כהתרסה נגד הסגר הישראלי שהוטל על עזה בעקבות
עליית החמאס לשלטון ברצועה, יצא מתורכיה ב-22 ביוני ,2010 ובלילה שבין ה-30 ל-31
ביוני חיילי שייטת 13 ויחידות נוספות השתלטו עליו. בחמש מהספינות לא נתקלו החיילים
בהתנגדות, אך על המאווי מרמרה התארגנו נוסעים להתנגדות אלימה לחיילי צה"ל
והתפתח קרב שבו נהרגו עשרה מהנוסעים וכשלושים נפצעו, וכן נפצעו עשרה מהחיילים,
שניים מהם קשה. בעקבות התוצאה הקשה של ההשתלטות על המשט הופנו לישראל גינויים רבים
ותורכיה החזירה את שגרירה מישראל.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שנתיים
מאוחר יותר, ביוני 2012, הגיש מבקר המדינה דאז, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, דו"ח
על הפרשה, שבו מתח ביקורת חריפה על התנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרשה.
לדברי המבקר ראש הממשלה ידע שעלול להתפתח עימות אלים עם נוסעי המשט, אך לא טיפל
בהתרעות כראוי. הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי הזהיר מפני התנגדות של משתתפי המשט
במקרה של השתלטות החיילים על הספינות. כתב "הארץ" ברק רביד מספר בכתבתו
על דו"ח המבקר מה-14 ביוני 2012, כי בחודש שלפני המשט התריעו שר הביטחון אהוד
ברק, הרמטכ"ל גבי אשכנזי וקצינים נוספים מפני תגובה אלימה של משתתפי המשט.
"המבקר מציין כי בנוסף למכתב ששלח לנתניהו, נפגש הרמטכ"ל עם ראש הממשלה
ארבע פעמים, והעלה בפניו את הדברים." בדיון שהתקיים חמישה ימים לפני המשט בהשתתפות
נתניהו וכמה מהשרים אמר הרמטכ"ל אשכנזי: "אין לי ספק שיופעל שם כוח. שזה
יהיה ברור: האנשים יתעמתו איתנו. זו אשליה לחשוב שאם עכשיו עשרים איש יצנחו על
אוניה שבה יש כ-400 איש ימחאו להם כפיים. הם ייאבקו איתם."<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לדברי
רביד, למרות הדברים המתועדים, קו ההגנה של נתניהו היה שהרמטכ"ל כלל לא העלה
לפניו את החשש מפני אלימות, ובסיכום הדיון אצל שר הביטחון אהוד ברק, האפשרות לירי
על החיילים נאמרה כזניחה. לינדנשטראוס מתח ביקורת גם על ברק שלא בדק את מוכנות
הצבא להתמודד עם דרכי פעולה מסוכנות מצד הנוסעים, למרות שהוא עצמו התריע על כך, וגם
על הצבא שלא חידד די הצורך לנתניהו את משמעות ההתמודדות עם תגובה אלימה, אבל דחה
את הכחשות נתניהו שהאפשרות לתגובה אלימה לא הועלתה בפניו. כמו כן קבע המבקר
שנתניהו וברק טיפלו בהיערכות להשתלטות מבלי לקיים דיון מסודר עם השרים הנוגעים
בדבר, והקבינט, שהוא הגוף החוקי היחיד לקבלת החלטות מדיניות-ביטחוניות, לא כונס
אפילו פעם אחת. <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בנוסף
לכך מתאר הדו"ח כיצד בגיבויו ועידודו של נתניהו כרסם המזכיר הצבאי של נתניהו
יוחנן לוקר בסמכויותיו של היועץ לביטחון לאומי עוזי ארד, שעימו הסתכסך נתניהו, בצורה
שהפרה את חוק המל"ל. הדו"ח מגלה כי מי שריכז את הטיפול המדיני והביטחוני
במשט מטעמו של נתניהו היה דווקא האלוף לוקר, ולא היועץ לביטחון לאומי ארד. במסגרת
זו עסק לוקר בסוגיות ונושאים שאין לו בהם כל ניסיון. כך שוגר לוקר על ידי נתניהו
להעביר למנכ"ל משרד החוץ הנחיות לפעילות מדינית מול שגריר תורכיה בוושינגטון
וראש המודיעין המצרי, וכן התעסק בנושאי הסברה ותקשורת. לינדנשטראוס קבע שבאירוע
המשט בפרט, אך גם כדבר שבשגרה בשלוש השנים הקודמות נתניהו רוקן מתוכן את
המל"ל תוך הפרה של החוק.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ועוד
כותב רביד: יועצי נתניהו התקשו להסביר את הפער בין האזהרות שהושמעו בדבר עימות
אלים, לבין טענותיו של נתניהו על כך שמידע כזה לא הובא לידיעתו. "אף אחד לא
ציפה למה שהיה במרמרה", אמר בכיר בלשכה. הבנו אז שהם רצו פרובוקציה, אבל
התסריטים שעלו היו אחרים. אף אחד לא חשב שזה ייגמר בהרוגים." <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">עוזי
ארד הודח מכהונתו בראשות המל"ל בפברואר 2011 לאחר שנחשד בהדלפות. הוא הכחיש
את ההאשמות וטען שבמשרד ראש הממשלה בישלו את ההאשמות כלפיו.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">רק
ביוני 2016, שש שנים לאחר המשט, הסתיים הסכסוך בין ישראל לתורכיה, לאחר שישראל
התחייבה לשלם פיצויים של 20 מיליון דולר לנוסעי המרמרה שנפגעו. <span style="mso-spacerun: yes;"> </span><o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כל
דימיון בין התנהלות נתניהו בעניין המשט ובעניין דו"ח המבקר אודותיו לבין
התנהלותו בשבועות האחרונים הוא באחריות הקוראים. ראוי להזכיר שבשנת 2012 היה
נתניהו בשיא כוחו, ללא חקירה וללא משפט, ללא רפורמה משפטית, וגם המחאה החברתית כבר
מזמן שככה. </span><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-71422329857177962212023-12-17T00:40:00.000+02:002024-02-20T13:20:12.370+02:00גם מחבלים אסור להרוג בלי סיבה<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כולם
היו מאד זהירים ואמרו כמה הרצח של שלושת החטופים שזעקו לחיילי צה"ל שיצילו
אותם הוא טרגדיה לחיילים וכמה הלב איתם. טרגדיה זה כשקורה אסון בלתי נמנע, לא
כשיורים באנשים לא חמושים שמניפים דגל לבן ומבקשים רחמים. זו לא טרגדיה, זה רצח,
ואני מרחמת על הנרצחים שבמקום להינצל מהחמאס קיפחו את חייהם, לא על היורים. אני לא
יודעת מי החיילים אבל ההתנהגות שלהם מאד מזכירה את ההתנהגות של אביעד פריג'ה, נער
הגבעות שהפך לחייל וירה ביובל דורון קסטלמן שהרג את שני המחבלים בכניסה לירושלים
ונורה למוות למרות שהרים ידיים ופתח את חולצתו וצעק שהוא יהודי. גם שלושת החטופים
יצאו בלי חולצה עם דגל לבן ואחד מהם צעק הצילו, אבל ירו בהם למוות, וכדי להתגונן
אמרו בחדשות שירו בהם מאד מרחוק, שזה טיעון מרשיע, כי אם הם היו מאד רחוקים
מהיורים הם לא היוו בשום מקרה סכנה ולא היתה שום הצדקה לירות בהם, ובוודאי שלא
היתה הצדקה להרוג אותם. גם הרמטכ"ל הודה בכך שהחיילים פעלו בניגוד להוראות
הפתיחה באש. אבל במקום להעניש אותם בחומרה מרחמים עליהם, כמו שריחמו על אלאור
אזריה ןנתנו לו עונש של שנה וחצי על רצח בדם קר ואמרו שהוא הילד של כולנו, למרות
שהוא בעיקר רוצח. וזה יפה שהרמטכ"ל אמר שזה בניגוד להוראות הפתיחה באש, אבל
מה שמתוה את התנהגות החיילים איננו ההוראות שעל הנייר, אלא האווירה שיורדת אליהם
מלמעלה, והאווירה שיורדת אליהם היא אמירות כמו שאסור שמחבל ייצא חי מאירוע שנאמרות
על ידי פוליטיקאים ואנשי צבא, ושצריך להשמיד את חמאס ולמחוק את עזה ושמחבלים
צריכים למות, ושלא נורא אם הם רוצחים אנשים שאולי הם מחבלים ואולי לא, וככה החיילים
מתנהגים: יורים כמו אוטומטים מבלי להפעיל את המוח, כי המסר שהם מקבלים הוא שהכי
חשוב להרוג מחבלים, גם אם הם לא מהווים סכנה, ושזה בסדר ואפילו רצוי להרוג מחבלים
או סתם עזתים חפים מפשע שבמקרה נמצאים במקום, ושאף אחד לא יבקש את דמם מידיהם, אלא
אם כן מישהו צילם. המשטרה ניסתה גם לטייח את הרצח של יובל דורון קסטלמן, אבל מישהו
צילם את ההוצאה להורג הזו וכבר אי אפשר להשתיק אותה. רצח של חפים מפשע בעזה קל
יותר להסתיר, ואם החיילים ירו באטימות כזו ובאכזריות כזו בחטופים, לא קשה להבין
שהם יורים בלי רחמים בעזתים בלי שום סיבה ואף אחד לא מונע בעדם. אפילו דובר
צה"ל מציין כהישג הרג של אלפי מחבלים, כאילו שאחת ממטרות המלחמה היא להרוג
מחבלים, ואולי זה מה שהוצג לחיילים כמטרת מלחמה וככה הם מתנהגים. אבל להרוג מחבלים
זו איננה מטרה. להפסיק את הירי של הרקטות על ערי ישראל זו מטרה, להשיב את החטופים
זו מטרה. להרוג את המחבלים מותר רק כשנשקפת מהם סכנה. אם לא נשקפת מהם סכנה אסור
להרוג אותם גם אם הם מחבלים. מותר לכלוא אותם, מותר לחקור אותם, אסור להרוג אותם.
אבל מאז פרשת אלאור אזריה המוסר בצה"ל הידרדר לתהומות. חיילים ראו מתנחלים
מבצעים פרעות בתושבים ערבים בגדה, שורפים מכוניות ומציתים בתים על יושביהם ולא עשו
דבר לעצור את הפרעות, ואף שמענו את בצלאל סמוטריץ' אומר שצריך למחוק את חווארה.
וכמובן איתמר בן-גביר ומפלגתו דרשו עונש מוות למחבלים, גם כשמשפחות החטופים התחננו
בדמעות שיפסיקו לדבר על כך. זה מה שהחיילים שומעים וסופגים וזה מה שמנחה אותם, ולא
הוראות הפתיחה באש.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מי
שהערך העליון שלו הוא להתעלל בערבים ולהרוג אותם, מאבד את הרגישות לחיי אדם, גם
לחייהם של יהודים. לכן לא פלא שחיילים שמאמינים שמחבלים צריכים למות, הורגים בקלות
רבה יהודים, גם כשאלה זועקים לעזרה. חייל שחושב שהמטרה העליונה היא להרוג מה שיותר
ערבים, יפעל בסופו של דבר כמו רובוט, יהרוג ערבים בלי הבחנה, ובסופו של דבר יהרוג
גם יהודים. החטופים האומללים שנרצחו בדם קר עשו את טעות חייהם כשרצו לעבר חיילי
צה"ל והתחננו שיצילו אותם. במקום לב פתוח הם מצאו מולם מכונות ירייה. ככה
מתנהגים חיילים ששומעים השכם והערב שאסור שהמחבלים ייצאו בחיים. מי שלומד שדם
מחבלים מותר גם כשאינם מהווים סכנה, סופו שיהרוג את מי שהוא אמור להציל.<span style="mso-spacerun: yes;">
</span></span><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-43640130917543608512023-12-10T21:36:00.002+02:002023-12-10T21:36:51.631+02:00טבח שמחת תורה והכחשת השואה<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">יהודים רבים מגיבים בפליאה להתעצמות האנטישמיות בעקבות טבח שמחת-תורה,
ומנסים להסביר אותה בהסברים חיצוניים לתופעה האנטישמית עצמה, כמו המימון הסעודי
והקטארי לאוניברסיטאות בארצות הברית או פעילותן של קהילות פלשתיניות במדינות
השונות, גורמים שבוודאי יש להם השפעה על התרבות התופעות האנטישמיות. אבל כדי להבין
את פרץ האנטישמיות בעקבות טבח שמחת-תורה, חייבים להתייחס לרטוריקה של האנטישמים,
רטוריקה שבמידה רבה מסבירה את המניעים שלה: הכחשת השואה והצדקתה. <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">בחלק מהמקרים הדיבור האנטישמי הוא גלוי וחשוף: שמחה לאידם של היהודים
שנרצחו, נחטפו ועונו, תוך כדי אמירות כגון "מה שהיטלר עשה לכם הוא קייטנה
לעומת מה שעוד ייעשה לכם". התבטאויות כאלה רווחות יותר בקרב ערבים ומוסלמים,
לאו דוקא פלשתינים, מאשר בקרב אירופים. לסוג זה של התבטאויות שייכות גם הקריאות
להשמדת העם היהודי, שאף הן אינן מנותקות משיח הכחשת השואה. הדיבור על השמדת
היהודים לעולם איננו מנותק מההשמדה שכבר קרתה. כאשר קוראים להשמדת היהודים, מצדיקים
את השואה ומייחלים לשואה נוספת, וזאת בדיוק הסיבה שהקריאה הזו פופולארית בחוגים
מסוימים. זו גם טעותן הגדולה של נשיאות האוניברסיטאות שענו תשובות מבישות לשאלה אם
קריאה לרצח העם היהודי היא לגיטימית. קריאה להשמדת יהודים, חלקם או כולם, לעולם
איננה תיאורטית. היא תמיד מבוססת על זכרון השואה, הצדקתה וייחול לשואה נוספת. לכן
קריאה להשמדת העם היהודי או לרצח יהודים לעולם איננה ביטוי בלבד אלא הסתה לאלימות,
שסכנתה מיידית ומוחשית, ובארצות הברית היא כבר גרמה לרצח אכזרי של יהודי שנקלע
להפגנה פרו-פלשתינית אלימה.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">הסיבה העיקרית לעלייה במופעים האנטישמיים דווקא אחרי אירועים שבהם
היהודים הם קורבנות של אלימות פלשתינית או ערבית, קשורה קשר הדוק לתפקידו של
הסכסוך הישראלי-פלשתיני בשיח הכחשת השואה. סכסוך זה ממלא תפקיד מרכזי בהתנערות
הגרמנית והאירופית מאשמה באמצעות התבטאויות כגון "היהודים עושים לפלשתינים
בדיוק מה שהנאצים עשו ליהודים ואין להם זכות להאשים אותנו", וכינוים של
הפלשתינים "הקורבנות האמיתיים של השואה", כינוי ששולל מהיהודים את ההכרה
בהיותם קורבנות השואה. גורמים ממשלתיים גרמנים מקפידים לרוב שכל שיח על השואה
יכלול משתתפים פלשתיניים, כדי למצב את היהודים לא כקורבנות אלא כמי שהפכו מקורבנות
לתוקפים, כך שבמקום להתמודד עם פשעיהם נגד העם היהודי, יוכלו הגרמנים להטיף
ליהודים מוסר על פשעיהם נגד הפלשתינים. המחשבה שהשואה איננה נוגעת לפלשתינים בשום
צורה, ושהשואה איננה הסיבה והמניע לציונות שקדמה בהרבה לשואה, קשה לעמים שחוללו את
השואה. הם מעדיפים לראות את מדינת ישראל כפיצוי ליהודים על השואה על חשבון הפלשתינים.
כך הם יכולים בו זמנית גם לשלול את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, בהציגם אותם
כמי שקיבלו מדינה בחסד ולא בזכות, וגם להפחית מאשמת הגרמנים כלפי קורבנותיהם היהודים,
בכך שהם מציגים אותם כמי שעשו עוול בעצמם וכמי שקיבלו כביכול פיצוי שלא הגיע להם
על חשבון זולתם. רוב השיח הגרמני והאירופי שעוסק כביכול בשואה עוסק למעשה בהכחשת
השואה, כאשר הסכסוך הישראלי-פלשתיני ממלא תפקיד מרכזי בגלגול אשמה על הקורבנות
היהודים ובהפחתת אשמת הגרמנים ומשתפי הפעולה האירופים.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">עקב תפקידו המרכזי של הסכסוך הישראלי-פלשתיני בשיח הכחשת השואה הגרמני
והאירופי בכלל, חשוב מאד למכחישי השואה שהצד הישראלי ימלא את תפקיד התוקף ולא את תפקיד
הקורבן. הרי כל הרעיון של שימוש בסכסוך הישראלי-פלשתיני לצורך הכחשת השואה מבוסס
על כך שהוא מאפשר להפוך את היהודים מקורבנות לתוקפים, ובכך להפחית כביכול מאשמת
הגרמנים ומשתפי הפעולה עמם. לכן אירועים שבהם היהודים נופלים קורבן למתקפה אכזרית,
ערבית או פלשתינית, אינם נוחים לעמים האירופים, ודוקא אירועים כאלה גורמים לפרץ של
התכחשות לסבל היהודי וליהודי כקורבן, ובמאמץ לצייר את היהודים כנאצים שעושים רצח
עם לפלשתינים, כפי שאנו שומעים שוב ושוב בהקשר של התקיפה הישראלית בעזה. ההתכחשות
לאירועי טבח שמחת-תורה והטענות הנפוצות שישראל מבצעת בעזה רצח עם, אינן נובעות
מבורות, אלא מסירוב מכוון להכיר ביהודי כקורבן וממאמץ לחזור ולצייר את היהודי
כנאצי, כי אם היהודי ממלא בסכסוך עם הפלשתינים תפקיד של קורבן, אי אפשר להשתמש
בסכסוך כדי לגלגל את אשמת הנאציזם על היהודים ולהפחית את אשמת הגרמנים ועוזריהם.
פרץ דומה וארוך יותר של אנטישמיות ומאותן סיבות פרץ בעקבות מלחמת יום הכיפורים,
והוא הביא בשנת 1976 להחלטת עצרת האו"ם שהציונות היא גזענות, החלטה ששללה את
זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית ככל העמים. הרבה ממה שקורה היום קרה גם לאחר
מלחמת יום הכיפורים, אך בחמישים השנים שחלפו מאז הדברים נשכחו. דווקא כיום קשה
לתאר החלטה דומה של עצרת האו"ם. בניגוד למה שנדמה לעתים, מעמדה של ישראל
בזירה הבינלאומית התחזק מאז, והסתלקותו של הדור שחולל את השואה מהעולם פעלה
לטובתנו. גם אינני מקבלת את הטענה שרגישותו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לטראומת השואה
היהודית נובעת מכך שהוא זקן ומייצג דור שעומד לחלוף מן העולם. המודעות לסכנות
האנטישמיות, והתובנה שיחס רצחני ליהודים הוא אמת-מידה לתופעות שמהוות איום על האנושות
כולה, אינן נחלת העבר, אלא דוקא תובנה שהתפתחה בעשורים האחרונים, ודווקא בקרב מי שאינם
נושאים באשמה לשואה, ואין להם צורך נפשי לדמוניזציה של היהודים לצורך התנערות
מאשמה. <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">מאד קשה ליהודים לקבל את העובדה שאין בעולם צדק ושדווקא השואה ומעשי
טבח נוראים אחרים הם מניע לאנטישמיות, אבל זוהי המציאות, ראשית בגלל הצורך, גם של
מחוללי השואה וגם של עמים אחרים, נוצרים ומוסלמים, ששנאת היהודים מושרשת
באמונותיהם הדתיות, להתנער מאשמת השואה, ושנית בגלל שתודעת השואה שמציגה את היהודי
כקורבן האולטימטיבי, סותרת את דמות היהודי באמונה הנוצרית כרודף, כרוצח האלהים,
ולא כקורבן. מאז השואה מתמקדת האנטישמיות במאמץ להתכחש ליהודי כקורבן ולצייר אותו
כרודף וכנאצי בעצמו. ושוב, לא הבורות דוחפת לכך, אלא הצורך הנפשי להתנער מכל אשמה
לפשעים נגד העם היהודי, לשלול את ההכרה ביהודי כקורבן ולהשיב לו את דמות הרודף.
האנטישמיות הנפוצה ביותר מאז השואה היא זו שתיאודור אדורנו כינה </span><span dir="LTR" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">Schuldabwehrantisemitismus</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>,
כלומר אנטישמיות לצורך התגוננות מאשמה. גם ההתכחשות לטבח שמחת תורה היא אנטישמיות
לצורך התגוננות מאשמה, וגם האשמת היהודים שהם מחוללים רצח עם ברצועת עזה היא
אנטישמיות לצורך התגוננות מאשמה, והיא פרצה לא בעקבות תקיפות ישראל בעזה, אלא
בעקבות טבח שמחת תורה, ולפני כניסת צה"ל לעזה. חשוב מאד להבין את אופיה ומניעיה
של האנטישמיות הזו שקשה מאד להילחם בה, מאחר שהיא עונה על צורך נפשי מאד עמוק ומאששת
את הדימוי העצמי של האנטישמים כטובים וצודקים ואת תפיסתם את היהודי כהתגלמות הרוע,
אבל ככל שהיא מרושעת ובלתי צודקת, האנטישמיות לצורך התגוננות מאשמה היא חלק בלתי
נפרד ממציאות חייו של העם היהודי, ולמציאות אסור להתכחש. <span style="mso-spacerun: yes;"> </span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span><span dir="LTR" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;"><o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-5230190645609537292023-12-05T00:22:00.006+02:002023-12-05T00:22:56.520+02:00אחרי רצח יובל דורון קסטלמן<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">טוב
שנתניהו פירסם סרטון שמשבח את גבורתו של יובל דורון קסטלמן ומדבר על הטרגדיה של
מותו, למרות שהמלה טרגדיה יותר מתאימה לאסון שקורה, ופחות מתאימה לרצח בדם קר, שזה
מה שהיה, וכולנו ראינו את הרצח הזה, כמו שראינו לנגד עינינו את רצח רבין, שכבר
עברו מאז כמעט שלושים שנה, ועדיין אותם שני אנשים, בנימין נתניהו ואיתמר בן-גביר,
שהתירו את דמו של רבין וטיפסו למעלה על גופתו, עדיין מתירים את דמם של אנשים, ועדיין
אין בנו כוח לסלק מחיינו אותם ואת הרעל הקטלני שהם מפזרים סביבם. טוב שנתניהו
פירסם את הסרטון והתנצל לפני אביו של הנרצח שהוא לא ידע את העובדות כשנשא את נאומו
הנורא והקל ראש ברצח. אבל לצערי אינני מאמינה לנתניהו שהוא באמת מצטער על הנרצח,
או על כל הנרצחים והמתים ב-7 באוקטובר ומאז. לנתניהו לא אכפת מהאזרחים, לא מחייהם
ולא ממותם. הוא מרוכז בעצמו ובמשפחתו ושאר תושבי המדינה הם כקליפת השום בעיניו,
וזאת הסיבה האמיתית לאסון השביעי באוקטובר, שלראש הממשלה לא אכפת מהאזרחים. עכשיו
הוא מנסה לזרוק את כל האשמה על המודיעין, כאילו צריך מודיעין בשביל להבין שגבול
עזה מסוכן, ושצריך להציב שם כוחות צבא מספיקים להגן על התושבים שחיים שם. כשמדובר
בביטחון האישי של נתניהו, או במה שהוא חושב לביטחונו האישי, הוא לא לוקח סיכונים.
בכל פעם שיש הפגנה בירושלים, גם אם היא בכנסת או במקום אחר מרוחק מרחוב עזה,
מקפידים לחסום את התנועה ברחוב עזה ולמלא את כל רחביה בכוחות משטרה ומשמר הגבול. לפני
כל הפגנה ממלאים את רחוב עזה והרחובות הסמוכים ביותר לוחמים ונשק מכפי שהיו בכל
עוטף עזה בשביעי באוקטובר. כי נתניהו דואג לעצמו ומפקיר את האזרחים. השביעי
באוקטובר איננו תוצאה של כישלון מודיעיני. הוא תוצאה של חוסר אכפתיות, של אדישות
טוטאלית לחיי האנשים בעוטף עזה או בכל מקום אחר בישראל. לא צריך לדעת בדיוק מה
האויב זומם. צריך שיהיה אכפת שיהיו מספיק כוחות להגן על אזרחי ישראל מפני פלישה של
אויבים, ואם היו פורשים לאורך הגבול עם עזה סוללות תותחים ושריון, כפי שהיו צריכים
לעשות, כפי שחייבים לעשות בכל גבול חם, וגבול עזה היה גבול חם מאד בשבועות שקדמו
לשביעי באוקטובר, אולי ההתקפה לא היתה קורית בכלל, ובוודאי שהיה אפשר לעמוד מולה
בצורה טובה בהרבה, ולפחות להקטין את מספר האבידות. <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אתמול
רועי שרון סיפר שאכן העבירו מגבול עזה מאה ועשרים חיילי קומנדו ליהודה ושומרון
יומיים לפני הטבח. התווכחו בטלויזיה אם זה היה משנה. כאילו שכחו כמה קטנות היו
כיתות הכוננות שהגנו על הישובים, ובכמה ישובים הצליחו להדוף את המחבלים לבדן. זה
היה בהחלט משנה לו היו בעוטף עזה עוד מאה ועשרים חיילי קומנדו מאומנים. ההעברה של
חיילי הקומנדו מעוטף עזה לאיו"ש, מזכירה את האופן שבו מעבירים כספים
להתנחלויות ולחרדים. הכל נעשה מתחת לרדאר באמונה שדבר לא יתגלה, וגם כשמי שידעו
דיברו על כך, העברת הלוחמים מעוטף עזה לאיו"ש הוכחשה הרבה זמן, עד שהדברים
נחשפו. זו כמובן לא היתה ההפקרות היחידה, כפי שהעיד קצין צנחנים ראשי תא"ל יאיר
נתנז, לא הוצבה בעוטף עזה אף סוללת תותחים. כולן הועברו ליהודה ושומרון והתותחנים שהוכשרו
במשך חודשים ארוכים לירי בתותחים הועסקו בשמירת הביטחון השוטף ביהודה ושומרון. גם
במקרה כזה אין צורך במודיעין כדי להבין, שחייבים להציב מול גבול עזה תותחים. רק
העדפה פוליטית יכלה להביא להפקרה כזו של עוטף עזה כדי להגביר את תחושת הביטחון בהתנחלויות.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אין כל
חדש בכך ששירותי מודיעין מתיישרים על פי הקונספציה שיורדת מלמעלה למטה ומשתיקה את
כל הקולות האחרים. מודיעין איננו יכול לומר יותר ממה שהממשלה מוכנה לשמוע. מי
שאזניו אטומות, מי שעדיין, אחרי כל מה שקרה, עסוק אך ורק בהכפשת הרשות הפלשתינית
ובמניעת כניסתה לעזה, כשברור וידוע שהאלטרנטיבה היחידה היא חמאס, וזו עדיין
האלטרנטיבה המועדפת על נתניהו – שלטון חמאס ברצועה, העיקר להחליש את הרשות
הפלשתינית. מי שמצפה לטלטלה ושינוי מפני שהוא עצמו הזדעזע מטבח השביעי באוקטובר,
שלא יפתח ציפיות. נתניהו אדיש מדי למות אזרחי המדינה מכדי לחוות את הטלטלה שחווים
כולנו, ומלבד השפעת טבח השביעי באוקטובר על מעמדו הפוליטי, לא מעניין אותו דבר.</span><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-75483805049893231712023-12-01T16:27:00.004+02:002023-12-24T14:36:18.499+02:00רוברט פרוסט / עוצר ביערות בלילה מושלג <p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><br /></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"> התרגום מוקדש לבתי ניצן ליום הולדתה</span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">של מי
היערות נדמה לי שזכרתי <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ביתו נמצא
בכפר למעשה - <span style="mso-spacerun: yes;"> </span><o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הוא לא
יראה שכאן עצרתי<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לראות
את יערו בשלג מתכסה.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><o:p> </o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">סוסי
הקטן הוגה מחשבה:<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מוזר לעצור
בלי חוה בסביבה<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בין
היערות לאגם שקפא<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בערב
הכי אפל בשנה.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><o:p> </o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">את
פעמוני הרתמה הוא מטלטל<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לשאול אם
מישהו כאן התבלבל<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מלבד
זאת הצליל היחיד שנשמע<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אוושת
רוח קלה ופתיתים עם פלומה.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><o:p> </o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">יפים
היערות באפלוליתם <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אך עלי
לקיים הבטחות ממזמן<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ומיילים
לגמוא בטרם אשן<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span face=""Arial",sans-serif" lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ומיילים
לגמוא בטרם אשן. </span><span dir="LTR" style="font-size: 14pt; line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-866477669781510756.post-3677685302143563842023-11-27T18:40:00.002+02:002023-11-27T18:40:16.745+02:00מיתממים<p> </p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לרגע
אני לא מאמינה שהחמאס איננו יודע היכן נמצאים כל החטופים ושהוא צריך כביכול לחפש
ולאסוף אותם. המקרה של רעיה רותם שהחמאס טען שאיננו יודע היכן היא ולכן לא השיב
אותה לישראל יחד עם בתה, ואילו בתה סיפרה שאמה שהתה עמה כל העת והופרדה ממנה
יומיים לפני השחרור, מוכיח שהחמאס משקר לגבי רעיה רותם, ולדעתי הוא משקר בכלל. אני
משוכנעת שגם אם חמאס לא ידע בבוקר השביעי באוקטובר היכן כל החטופים, הוא בירר מאז
היכן הם ועוקב אחר מצבם. אני די משוכנעת שהחמאס גם נעזר ברופאים שעובדים עבורו כדי
לדעת מה מצבם הבריאותי של החטופים, ושלמשל אלמה אברהם בת ה-84, ששוחררה במצב קשה
מאד, על סף מוות, שוחררה לאחר שרופא שעובד בשירות חמאס אמר להם שאם לא יחזירו אותה
מיד היא תמות, והם לא יוכלו לספור אותה כאחת מחמישים המשוחררים. לדעתי הטענה
שהחמאס לא יודע היכן חלק מהחטופים היא חלק מההתעללות של חמאס במשפחות ובישראלים
בכלל. לתדהמתי בכירים לשעבר במערכות הביטחון ופרשנים בכירים מציגים את דברי החמאס
כאמת, כאילו חמאס באמת איננו יודע היכן כל החטופים, ובכך הם בעצם משתפים פעולה עם
השקרים של חמאס ומציגים תמונה שגויה של חוסר שליטה כביכול של חמאס ברצועה, כאשר כל
הסימנים מראים שהחמאס שולט היטב בעזה למרות הכניסה הקרקעית של צה"ל ולמרות
ההפצצות הקשות של ישראל וההרס הרב. <o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">קיוויתי
שהתינוק כפיר והפעוט אריאל, ילדיה של שירי ביבס, ישוחררו יחד עם אמם כבר בפעימה הראשונה,
אבל בינתיים בכלל לא משחררים אותם ולדעתי זה בכוונה, כי חמאס מתכוון להשתמש בהם
כדי לסחוט את ישראל, וסומך על כך שהסחיטה תצליח בגלל שהציבור הישראלי נשבה בקסמם ואיננו
יכול לשאת את המחשבה שתינוק בן פחות משנה ופעוט בן ארבע מוחזקים בשבי החמאס. ברגע
המתאים חמאס יודיע ש"מצא אותם", וינסה לסחוט מישראל ןויתורים בתמורה
לשחרורם. אני לא מתנגדת לוויתורים תמורת החזרת החטופים, אבל אני רוצה שנהיה כנים
עם עצמנו לגבי העובדה שחמאס מתעלל בנו וסוחט אותנו, והוא יכול לבצע את ההתעללות
הזאת והסחיטה הזו בגלל ההפקרות של ממשלת ישראל שהותירה את ישובי עוטף עזה ותושביהם
ללא הגנה, ודם הנרצחים וסבל החטופים ומשפחותיהם הוא על ידיה של ממשלת הזדון הזו,
שכל יום נוסף שלה בשלטון הוא אסון למדינה.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial",sans-serif; font-size: 14.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בשבת
מישהו אמר לי שהשמאל לא מבין את מה שהימין הבין מזמן, שחייבים לדכא את החמאס
באכזריות, אחרת הם יפגעו בנו, ואני חשבתי לעצמי, אם הימין הבין כל כך טוב את חמאס,
למה ממשלת הימין על מלא העבירה את גדודי הצבא והשריון וסוללות התותחים ליהודה
שומרון, והותירה את עוטף עזה לגמרי חשוף למתקפת המחבלים. האיש ששיבח את ההבנה של
הימין אמר שסמכו על המכשול ועל הטכנולוגיה, ואני חשבתי שאם הימין על מלא סמך כל כך
על המכשול ועל הטכנולוגיה והעביר את כל הכוחות והכלים ליהודה ושומרון, סימן שהימין
לא כל כך מבין את החמאס, וכידוע אלה אנשי הימין שטענו שחמאס מורתע ושחייבים להעביר
לו כסף וכו'. מדהים אותי גם שהימין כל כך מרוצה מעצמו, דוקא כשהטיפשות וקוצר
הראייה שלו נחשפים בשיאם. היה נחמד אם לפחות הימנים היו מגלים יותר ענווה ופחות
מרוצים מזה שהשמאלנים ופעילי השלום נרצחו בהמוניהם, אבל כנראה שכמו החמאס, גם
הימין בישראל הוא חסר תקנה. </span><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt; line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></p>ענת פריhttp://www.blogger.com/profile/14811885366038149695noreply@blogger.com