אלזה לסקר-שילר, שני שירים

שִׁיר אֲהַבָתִי

עַל לְחַיֶּיךָ נָחוֹת

יוֹנִים שֶׁל זָהָב

אֲבָל לִבְּךָ הוּא רוּחַ סְחַרְחַר

דַּמְךָ הוֹמֶה כְּדָמִי –

מָתוֹק

עַל פְּנֵי שִׂיחֵי פֶּטֶל.

הוֹ, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עָלֶיךָ –

שׁוֹאֶלֶת רַק אֶת הַלַּיְלָה.

אִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל

לְשַׂחֵק כֹּה יָפֶה בְּיָדֶיךָ,

לִבְנוֹת כְּמוֹתִי אַרְמוֹנוֹת

מֵאֶצְבְּעוֹת זָהָב.

מְצֻדּוֹת גְּבוֹהוֹת מִגְדָּלִים!

אָנוּ שׁוֹדְדֵי סְפִינוֹת טְרוּפוֹת.

כְּשֶׁאַתָּה נִמְצָא כָּאן

אֲנִי תָּמִיד עֲשִׁירָה.

אַתָּה מְאַמְצֵנִי אֶל לִבְּךָ

אֲנִי רוֹאָה אֶת לִבְּךָ מְכַכֵּב.

לְטָאוֹת נוֹצְצוֹת

הֵן נְאוֹת-מִרְעֶךָ

כֻּלְךָ זָהָב –

כָּל הַשְּׂפָתַיִּים עוֹצְרוֹת אֶת נְשִׁימָתָן.

Mein Liebeslied

Auf deinen Wangen liegen

Goldene Tauben.

Aber dein Herz ist ein Wirbelwind,

Dein Blut rauscht, wie mein Blut -

Sues

An Himbeerstraeuchern vorbei.

O, ich denke an dich –

Die Nacht frage nur.

Niemand kann so schoen

Mit deinen Haenden spielen,

Schloesser bauen, wie ich

Aus Goldfinger.

Burgen mit hohen Tuermen!

Strandraeuber sind wir dann.

Wenn du da bist,

Bin ich immer reich.

Du nimmst mich so so zu dir,

Ich sehe dein Herz sternen.

Schillerende Eidechsen

Sind deine Geweide.

Du bist ganz aus Gold –

Alle Lippen halten den Atem an.

גַעֲגוּעֵי מוֹלֶדֶת

אֵינִי יוֹדַעַת אֶת שְׂפָתָה

שֶׁל אֶרֶץ קְרִירָה זוֹ,

וְאֶת צְעָדֶיהָ אֵינֶנִּי צוֹעֶדֶת.

גַּם אֶת הָעֲנָנִים שֶׁחוֹלְפִים

לְפָרֵשׁ אֵינֶנִּי יוֹדַעַת.

הַלַּיְלָה הוּא מַלְכָּה חוֹרֶגֶת.

תָּמִיד אֲנִי אֲנוּסָה לַחֲשֹׁב עַל יַעֲרוֹת הַפַּרְעוֹנִים

וּמְנַשֶּׁקֶּת אֶת תְּמוּנוֹת כּוֹכָבַי.

שְׂפָתַי כְּבָר מְאִירוֹת

וְדוֹבְרוֹת שָׂפָה זָרָה,

וַאֲנִי סֵפֶר תְּמוּנוֹת צִבְעוֹנִי

בְּחֵיקֶךָ.

אֲבָל פָּנֶיךָ אוֹרְגִים

רְדִיד שֶׁל בֶּכִי.

צִפּוֹרַי הַנּוֹצְצוֹת

מְנֻקָּרוֹת אַלְמֻגִּים.

עַל גִּדְרוֹת הַגַּנִּים

מִתְאַבְּנִים קִנֵּיהֶן הַרַכִּים.

מִי מוֹשֵׁחַ אֶת הֵיכָלַיי הַמֵּתִים –

הֵם נָשְׂאוּ אֶת כִּתְרֵי אֲבוֹתַיי,

תְּפִילוֹתֵיהֶם טָבְעוּ בַּנָּהָר הַקָּדוֹשׁ.

Heimweh

Ich kann die Sprache

Dieses kuehlen Landes nicht,

Und seinen Schritt nicht gehn.

Auch die Wolken, die vorbeiziehn,

Weissich nicht zu deuten.

Die Nacht ist eine Stiefkoenigin.

Immer muss ich an die Pharaonenwaelder denken

Und kuesse die Bilder meiner Sterne.

Meine Lippen leuchten schon

Und sprechen Fernes.

Und bin ein buntes Bilderbuch

Auf deinem Schoss.

Aber dein Antlitz spinnt

Einen Schleier aus Weinen.

Meinen schillerenden Voegeln

Sind die Korralen ausgestochen,

An den Hecken der Gaerten

Versteinern sich ihre weichen Nester.

Wer salbt meine toten Palaeste –

Sie trugen die Kronen meiner Vaeter,

Ihre Gebete versanken im heiligen Fluss.