את
כתבת "דר שטירמר" שאני מביאה כאן את תרגומה פירסמתי בעבר בהקשר של המאמר
ב"די צייט" משנת 2007, שקטעים ממנו הבאתי ברשימתי "מדיניות הפיריוןבישראל בעיני הגרמנים", עקב האשמת הרופאים היהודים בהפלות שחוזרת בשתי הכתבות,
בכתבת "דר שטירמר" הטענה היא שהיהודים מבצעים הפלות בנשים גרמניות בלבד,
כדי להרוג בגרמנים, ואילו בכתבת "די צייט" הנ"ל הרופאים היהודים להוטים
לבצע הפלות בכלל מסיבות של "אאוגניקה" כביכול, כלומר כדי להביא לשיפור
הגזע, וכך מושלכת החשיבה האווגנית-הנאצית הרווחת עדיין מאד אצל הגרמנים על
קורבנותיהם היהודים, המשמשים להם שעיר לעזאזל. כפי שכבר ציינתי אני רואה קשר בין
ההאשמות הנאציות נגד רופאים יהודים לרדיפת מוהלים יהודים ומוסלמים בגרמניה
ובשכנותיה כעת. בינתיים התפרסמה גם במוסף "ספרים" של "הארץ"
ביקורתה של עמיה ליבליך על ספר בידיוני שעוסק לכאורה בטרנספורט הילדים לבריטניה,
אבל מתאר משפחה יהודית כמי שהכריחה את הילדה היהודיה שהגיעה אליהם לבצע הפלה, וכך
הפכו היהודים המאמצים המתוארים בספר למי שמתאכזרים לילדה היהודיה שנמלטה מהנאצים,
והאכזריות שלהם כביכול תופסת את מקומה של האכזריות הנאצית בתודעת הקוראים. ספרים
בידיוניים מסוג זה מכונים "ספרי שואה", למרות שרובם עוסקים בהכחשת השואה
ובהנצחת סטריאוטיפים אנטישמיים, ואין לבלבלם בשום אופן עם ספריהם האותנטיים של
ניצולי שואה. מוטיב זה של יהודים הכופים על צעירה תמימה הפלה הוא מוטיב
אנטישמי-נאצי מובהק, ובכל עת שהוא מופיע בספר או במאמר כלשהו, הוא צריך להדליק
נורה אדומה אצל הקוראים.
אצל
"דר שטירמר" הופך גירוש ספרד משום מה לגירוש צרפת והמובאות מסולפות, אבל
חשובה כאן הדמוניזציה של הרופאים היהודים ולא כל כך הפרטים. דמוניזציה של רופאים
יהודים כמרעילים, כמקרה פרטי ומודגש של היהודים כמרעילים, אנו מכירים במסורת
ובספרות באירופה. המאמר ב"די צייט" תיאר את רפואת הפיריון הישראלית
כרפואה נאצית, וכרך יחד עיסוק בילודה אצל חרדים עם טענות על כך שהרופאים היהודים
מרבים כביכול לבצע הפלות – בניגוד כביכול לגרמנים שרגישים לחיי אדם ובמיוחד לנכים.
המאמר הדגיש שהיהודים אינם מוקירים סבל, שכן אינם מאמינים בישו ואינם מוקירים את
סבלו. בבסיס האנטישמיות הגרמנית ניצבת תמיד האנטישמיות הנוצרית, בין אם הדבר מודגש
ובין אם הוא מוסוה. הניסיון לחבר בין הדת היהודית לבין פשעי היהודים כביכול, באופן
שמזכיר את החיבורים נגד היהודים בימי הביניים, מאפיין את המאמר ב"דר
שטירמר" כמו גם את המאמר ב"די צייט". העיון ב"דר שטירמר"
תמיד מזכיר לי, שאמנם תכניו מטורפים וקיצוניים, אבל תכנים דומים רווחים בשיח
הגרמני עד היום, וממשיכים לעצב את דמות היהודים בגרמניה, וגם את היחס המשפטי
והחברתי כלפיהם.
דר
שטירמר
נירנברג,
פברואר 1939, גיליון 5
משפט
ההפלות
רופאים
יהודים כרוצחים
מדוע
היהודים נהיים רופאים ורוקחים
בשנת
1489 חוקק מלך צרפת באותם ימים חוק ליהודים. הוא קבע, שעל כל יהודי להיטבל. מי
שיסרב, צריך לעזוב את הארץ. היהודים המבועתים בצרפת פנו להנהגה היהודית העליונה
שלהם בקונסטנטינופול. הם ביקשו עצה ועזרה. ההנהגה היהודית העליונה שלחה ליהודים
בצרפת את "איגרת טולדו" המוכר. הוא פורסם מאוחר יותר בשנת 1583 בחיבור La
Silva Curiosa. אחד
המשפטים במכתב זה אומר:
"אתם
מתלוננים, שחייכם בסכנה, הניחו לילדיכם להיטבל, הניחו להם להיעשות רופאים ורוקחים,
וכך תוכלו לסכן את חיי אויביכם ללא עונש".
דרישה
זו תואמת את הכתוב בספר החוקים היהודי הסודי תלמוד שולחן ערוך, שאומר:
"
מי שיכול להרוג לא יהודים בגלוי, מבלי להסתכן, יעשה זאת. מי שאינו יכול, יגרום את
מותם באמצעות תככים ועורמה." (חושן משפט, עמ' 425).
היהודי
מתנהל מלכתחילה על פי עצות אלה ועל פי חוקים אלה. הוא לעולם אינו נהיה רוקח כדי
לספק לחולים הלא יהודים תרופות מרפאות. הוא נהיה רוקח, כדי לספק ללא יהודים רעלים,
שבעזרתם הוא יכול לחסלם מבלי להסתכן. הוא מעולם לא נהיה רופא, כדי לעזור לחולים
הלא יהודים. הוא נהיה רופא, כדי שיוכל ליטול את בריאותם ואת חייהם של הלא יהודים
מבלי להסתכן. היהודי שונא את הלא יהודים. מדי שנה מתפללים היהודים בראש השנה בבתי
הכנסת שלהם לאלהיהם ה':
"התש
את גופיהם של הלא יהודים, הדבק את לשונם לחיכם, השפל את גאותם למען יירמסו. ולואי
ותפקע נשמתם".
(סליחות, עמ' 20)
לרופא
היהודי מעולם לא היה עניין בהבראתם של החולים הלא יהודים. מעולם לא היה לו עניין
בשמירת בריאותו של העם הגרמני. שאיפתו היא לנגוף (מלשון מגפה) בעם הגרמני, להרעילו
ולהרוג בו [הביטוי שמופיע הוא dezimieren, להרוג כל עשירי].
יהודי
ההפלות ד"ר מאייר
לכן
היה זה בשורה הראשונה הרופא היהודי, שדרש את ביטולו של סעיף 218, סעיף ההפלה.
הרופא היהודי רצה, שהעם הגרמני לא יוליד ילדים. הוא רצה שפרי בטנה של הגרמניה
העתידה להיות אם יומת. לעם היהודי נאמר:
"פרו
ורבו כחול אשר על שפת הים"
העם
היהודי לא ביצע הפלות. הוא הפיץ וקידם הפלות בקרב הלא יהודים. העם היהודי לעומת
זאת צריך להתרבות "כחול אשר על שפת הים".
לכן
הרופאים היהודים מעולם לא ביצעו הפלות אצל יהודיות. תמיד רק אצל לא יהודיות. זאת
הוכיח שוב משפט ההפלות הגדול, אשר ב22.8.1938 הגיע לסיומו בבית המשפט המחוזי
בהמבורג. שני יהודים ושני לא יהודים ישבו על ספסל הנאשמים. הלא יהודים כל כך
התיהדו והסתאבו, שהם ביצעו את ההפלות יחד עם היהודים. היהודים היו האשמים הראשיים.
הם נקראים ד"ר מקס מאייר וד"ר אלפרד אלכסנדר. ד"ר מאייר הוא יהודי
שנטבל לנצרות. הוא נטבל לנצרות והפך לרופא, כדי ש"יוכל לסכן ללא עונש את
חייהם של הלא יהודים". הוא הפעיל את מרפאתו באלטונה ברחוב אמיך 33. היתה לו
הכנסה חודשית של 1500 רייכסמרק. הוא הגדיל את הכנסתו זו על ידי כך, שביצע הפלות
תמורת כסף רב. כבר ב-25 ביוני 1930 הוא נשפט עקב הפלה לעונש הקל שהיה נהוג באותה
תקופה של ששה חודשים, שאז הופחת לארבעה חודשים ולבסוף הסתיים בתשלום כופר של 5000
רייכסמרק. אבל כעת ניתן היה להוכיח שהד"ר מאייר ביצע הפלות בפעם השנייה ובשבעה
מקרים. מובן מאליו, שיהודי זה במשך שנותיו הארוכות במקצוע ביצע אולי הפלות בכמה
מאות מקרים. כבר אי אפשר להוכיח זאת. לד"ר מאייר נפסק עונש כולל של חמש שנים
בכלא.
יהודי
ההפלות ד"ר אלכסנדר
היהודי
ד"ר אלכסנדר הפעיל את מרפאתו בהמבורג
ברחוב ההר הגדול 84. ב-11 בספטמבר 1936 נדון על עבירות מין על פי סעיף 176
פסקה I בספר החוקים הפלילי לשנתיים מאסר. הוא ביצע בנערה לא יהודיה שבאה
להיבדק אצלו מעשים מגונים בכפייה. היהודי אלכסנדר לא יכול היה להיתבע אז על חילול
הגזע, כי הפשע אירע בקיץ 1935, כלומר עוד לפני חקיקת חוקי נירנברג. לגבי היהודי
אלכסנדר ניתן היה להוכיח ביצוע הפלה על ידי רופא בשלושה מקרים. הוא קיבל עונש כולל
של שלוש שנות מאסר.
הלא
יהודים שישבו על ספסל הנתבעים (רופא צעיר לא יהודי ומיילדת לא יהודיה) קיבלו גם הם
עונשי מאסר. נתקיימה בהם האמרה העממית העתיקה:
"מי
שחובר ליהודים, נופל עם היהודים!"
גם
מן המקרה האומלל של הרופאים היהודים מאייר ואלכסנדר יכול העם הגרמני להגיע להכרה,
כלומר להבנה שהיהודי, היכן שביכולתו, הינו תמיד רק יהודי, ולפיכך אויב בנפש של הלא
יהודים, ושברכה היא לעם הגרמני שסוכלה מזימתו של ה"רופא" היהודי.
סוף
המאמר