האם היתה למכס ברוד בעלות על כתבי יד של קפקא?

התכוונתי להמתין עד למתן פסק-הדין במשפט עזבון מכס ברוד, ואז לפרסם כמה רשימות שיש להן נגיעה לעבודתי במשפט, אבל עניינן הוא מעבר למשפט עצמו. אבל אתמול גרמו לי עניינים אחרים להרהר שוב בפרשת כתבי היד של פרנץ קפקא, שהיא פרשה עצובה מאד, ואני רוצה לפרסם כעת את הרשימה הזאת שנוגעת לשאלה שלא נדונה כלל במשפט, והיא: האם למכס ברוד היתה בכלל בעלות על כתבי יד מסוימים של קפקא, בראשם כתב-היד רב–הערך של "המשפט", ומתוקף מה? שאלה זו לא נדונה כלל במשפט, לא הנוכחי ולא הליכים שהתנהלו בעבר, מפני שכל הצדדים המעורבים במשפט: מדינת ישראל, הספרייה הלאומית, האחיות לבית הופה שהבכורה מביניהן נפטרה לפני מספר חודשים, ארכיון הספרות הגרמני במרבאך וגורמים נוספים, יצאו מנקודת הנחה שאכן היתה לו בעלות כזו, ואיש לא עירער על כך, והיחידים שיכלו לערער על טענת בעלות זו, ושהם בעיני הבעלים האמיתיים והיחידים של כתבי קפקא, כולל אלה שמכס ברוד טען לבעלות עליהם, כלומר יורשיו של פרנץ קפקא, צאצאי שלוש אחיותיו שנרצחו בשואה, סירבו במשך כל השנים להתעמת פומבית עם מכס ברוד ועם אסתר הופה, ורק מאחורי הקלעים ניסו לפעול כל העת לקבלת כתבי היד כדי להפקידם בספרייה הבודליאנית באוקספורד ולאפשר את התקנתה של מהדורה ביקורתית מכתבי הסופר, שברוד התנגד בכל לבו להתקנתה, מאחר שראה את עצמו כאדם היחיד שרשאי ומוסמך לערוך את כתבי קפקא לפירסום, למרות ביקורת קשה שנמתחה על עבודת העריכה שלו, שבחלקה עסקתי ברשימתי בגיליון קפקא של "אורות" וכמובן אוסיף ואתייחס אליה בהזדמנויות אחרות.

המחלוקת הגדולה ביותר בתיק עזבון מכס ברוד המתנהל בבית-המשפט למשפחה היא בעניין טענתן של בנותיה של אסתר הופה, אהובתו ויורשתו של מכס ברוד, שאמן קיבלה ממכס ברוד את כתבי קפקא כמתנה עוד בחייו והעניקה אותם להן במתנה עוד בחייה, ולכן כתבי קפקא אינם מהווים חלק מעזבון מכס ברוד שצריך על פי צוואתו לעבור לרשות הספרייה הלאומית – האחיות הופה עירערו גם על כך - אלא הינם רכוש פרטי שעבר בירושה מאמן אליהן וזכותן לעשות בו ככל העולה על רוחן. כהוכחה הציגו האחיות הופה שני עמודים ממכתב שתחילה טענו ששני העמודים מהווים את המכתב כלו, אך בדיעבד הודו שהמכתב כלל ארבעה עמודים, שאני מביאה להלן את תרגומם. בניגוד למשפחת הופה שטוענת כי מדובר במתנה בחיים, אני טוענת, על פי ניסוחו של ברוד שכתבי קפקא שייכים לעזבונו על פי צוואתו משנת 1948, שמדובר במתנה אחרי המות, דפוס ירושה מאד מקובל בחוק האוסטרי, שבו התלמד מכס ברוד, אך איננו חוקי בדין הישראלי, אי ההבנה של הישראלים למשמעות מתנתו של ברוד, נוצלה היטב בידי נשי משפחת הופה לצורך גזילת כתבי קפקא לעצמן ומכירתם בחו"ל לכל המרבה במחיר. אבל ענייננו כאן הוא בטענתו של ברוד כי קפקא העניק לו כתבי יד מסוימים כמתנה עוד בחייו, טענה זו עולה בסיפא של סעיף 3 למכתב, והיא נראית כטענה שנוספה כתוספת למכתב, מתוך תחושה שנחוצה הצטדקות כזו לגבי טענתו של ברוד לבעלות על כתבי קפקא מסוימים:

לגברת אסתר הופה

תל-אביב

רחוב שפינוזה 20

אסתר היקרה,

כבר בשנת 1945 הענקתי לך את כל כתבי היד ומכתבי קפקא השייכים לי. בצוואה משנת 1948 סעיף 2 מצביע על כך, שכל עזבוני הספרותי, ספרייתי, כתבי היד שלי, מכתביי, רשימותיי וכיו"ב, שייכים לך, בכך יש להביא בחשבון כמובן גם את זכרונותיי מקפקא, מכתבי וכתבי היד של קפקא הנמצאים ברשותי ובבעלותי, שאת חלקם הגדול הענקתי לך והעברתי לידייך עוד בימי חיי, בזאת אני מציין גם את 4 התיקים כרכושך.

כדי למנוע כעת כל אי בהירות, אני מציין כאן כמה יצירות עיקריות מכתבי יד ומכתבי קפקא אלה, כמו גם הזיכרונות ממנו:

1.    כל מכתביו המקוריים של קפקא אליי –

2.    כתבי היד של קפקא "משפט", "תיאור של מאבק", "הכנות חתונה בכפר". העובדה שקפקא נתן לי במתנה את "משפט" ו"תיאור של מאבק", עולה ללא ספק מן האפילוג ל"תיאור של מאבק" (עמ' 306), קופירייט להיינץ מרצי הבן, פראג, 1936. אפילוג זה חזר בכל המהדורות הבאות של הספר. ביחס ל"תיאור של מאבק" אני מפנה לרשימה של ארכיון הכספת  [[Safe-Archivs, שסידרתי מאז שנת 1948 יחד עם הגברת אסתר הופה. "רשימה" זו מהוה חלק בלתי נפרד של המכתב הנמצא לפנינו.

3.    כל כתבי היד האחרים של קפקא ע"פ הרשימה הנ"ל, כמו למשל מכתבים של קפקא לרעייתי המנוחה אלזה, 4 תיקים עם רישומים וכתבי יד, תמונות, יומנים משותפים,  "הכנות לחתונה", בנוסף ל"מכתב לאב" של קפקא במקור im Original, (במכונת כתיבה), כמה דפים בודדים של קפקא. את כל זה העניק  לי קפקא.

4.    המזכרות מקפקא הנמצאות בארכיון שוקן בירושלים, שאינן שייכות לעזבון כתבי היד שלו (5-15 דפוסים ראשונים, ביקורות מוקדמות ואחרים שאספתי). אלה לפני הכל המספרים 13, 14, 22-27 על פי המכתב המצ"ב לגברת שטיינר מה-2 באפריל 1952.

                                                      מכס ברוד

תל-אביב, 2 באפריל 1952

אני מקבלת מתנה זו ----------  אילזה אסתר הופה

5.4.52

כפי שמצוין בסיפא של מכתב זה שלח מכס ברוד ביום ה-2 באפריל 1952 מכתב לאחייניתו של פרנץ קפקא מריאנה שטיינר שהתגוררה בלונדון, ובו הכיר בבעלותם של יורשי קפקא על רוב כתבי היד של הסופר, למעט שלושה כתבי יד שתבע לעצמו, שלהם הסמיך כמה כתבי יד נוספים. להלן תרגום העתק המכתב שמכס ברוד התקין לעצמו:

העתק (אגרת אויר, כתב-יד)

                                             2 באפריל 1952

גברת שטיינר היקרה,

אני מקוה שקיבלת את מכתבי מן ה-10 במרס ושלחת להוצאת שוקן הוראות כרצונך בנוגע לשאלה של Csl. Div. a Lit. Jednatelstvi.

כעת, בנוכחות פקיד של ההוצאה, פתחתי את ארכיון קפקא בספריית שוקן ומצאתי הכל מסודר למופת. כאן אני מוסר לך כעת את רשימת המצאי שביקשת מזמן.

1.    יומנים וכו' (מצ"ב רשימה).

כתבתי לך מחדש על האופרה על המשפט של קפקא. ההוצאה נתנה היתר תוך הפרת חוזה. אין לי בכלל זמן, לכן אני משאיר את זה בינתיים תלוי ועומד.

בבקשה התקשרי לזנהאוס בעניין אריך הלר.

מהמספרים הנזכרים 2, 4 ו9ב הם בבעלותי, 13, 14, 27-22 אינם שייכים לעזבון קפקא, אלא אני עצמי הפקדתי אותם שם זמנית. כל השאר שייך ליורשי קפקא.

שלך, מכס ברוד

ד"ר מכס ברוד

              

העתק של ארכיון קפקא בספריית שוקן, ירושלים

1.    יומנים בקווארטו, 13 פריטים

2.    מכתב לאבא

3.    אמריקה

4.    המשפט

5.    הטירה

6.    יומני מסע, ויומן על פי ימי ויימאר

7.    שומר הקבר (מערכה אחת)

8.    בלומנפלד (סיפור)

9.    הבנין

תיאור של מאבק (טיוטה והעתק לנקי של קפקא)

10.           ראשית סיפור הכלב

11.           אפוריזמים "הוא"

12.           תרגילים בעברית

13.           זכרונותי הפרטיים מקפקא

14.           מכתבי קפקא לברוד

15.           אפוריזמים

יוזפינה, סיפור

הגברת הקטנה, סיפור

אותו הדבר בצילום

16.           פרגמנטים (מסודרים)

17.           פרגמנטים (שסידרתי מאוחר יותר)

18.           פרגמנטים משנת 1920

19.           שלוש מחברות חומות עם פרגמנטים ונובלות (ביניהן "אמן רעב" ו"מחקריו של כלב")

20.           פרגמנטים, מחברת קווארטו שחורה

21.           מחברת כחולה עם רשימות

22.           -27 מזכרות פרטיות של ברוד מקפקא, ביקורות שלי על קפקא, התכתבויות בנוגע להוצאה לאור עם הוצאות ומבקרים וכיו"ב.

28. 8 מחברות אוקטבו כחולות

ד"ר מכס ברוד

הד"ר מכס ברוד כותב איפוא לגברת שטיינר ביום ה-2 באפריל 1952, אותו יום עצמו שבו העניק לגברת אסתר הופה את מכתב המתנה, שפריטים 2 "מכתב לאבא", 4 "המשפט" ו9ב "תיאור של מאבק", מבין כתבי היד של פרנץ קפקא שנמצאים בארכיון שוקן, הינם בבעלותו.

המקור שנמצא בידי עו"ד מיכאל שטיינר, אשר תצלומו נשלח למנכ"ל הספרייה הלאומית, כמעט זהה בתוכנו – ההבדלים הזעירים נובעים מכך שמכס ברוד לא צילם אלא העתיק לעצמו את המכתב באופן לא זהה, אבל בעניין המרכזי, הצהרתו ששלושה מכתבי היד ובראשם המשפט נמצאים בבעלותו, וששאר כתבי היד הספרותיים שייכים ליורשי קפקא, הדברים זהים.

במכתבו לגברת שטיינר נמנע מכס ברוד מלהביא אסמכתאות כלשהן או להסביר באורח כלשהו את טענת הבעלות שהעלה. לעומת זאת ניסה לספק מעין אסמכתא לטענת בעלותו על כתבי היד במכתבו לאסתר הופה מאותו יום, ה-2 באפריל 1952:

 העובדה שקפקא נתן לי במתנה את "משפט" ו"תיאור של מאבק", עולה ללא ספק מסוף הדבר ל"תיאור של מאבק" (עמ' 306), קופירייט להיינץ מרצי הבן, פראג, 1936.

וכך כתב הוא עצמו בסוף הדבר הנ"ל:

הכרך החמישי המונח לפניכם של המהדורה השלמה של יצירות פרנץ קפקא, קיים בזכות המציאה הבלתי צפויה של היצירה הגדולה שהעניקה לספר את שמו – מתכונת שלא תוכננה מראש.  – האמנתי שאיבדתי את הנובלה "תיאור של מאבק", כי ידעתי, שזמן ארוך למדי החזקתי בה למשמרת אצלי, אבל אז השבתיה לידידי חלף כתב היד של הרומן "המשפט". חילוף זה לבדו מנע באותה עת את השמדת כתב-היד של "המשפט" שקפקא התכוון [לבצע], וכך יכולתי לאחר מותו של קפקא לפרסם את "המשפט" כדוגמה ראשונה מעזבונו הכה עשיר. הצטערתי על הסיפור "תיאור של מאבק" כעל סיפור אבוד, אבל כעת התגלה הדבר כתעתוע זיכרון. בהזדמנות אחרת כלשהי, כנראה כשכר על אחת ממחוות הידידות ההדדיות התדירות, הקטנות והגדולות, המבדחות והרציניות בינינו, נגזר שיעלה בידי לקבץ שוב בסופו של דבר גם את כתב היד הכה אהוב עליי של ה"תיאור". כעת, באוגוסט 1935, מצאתי אותו בעת בדיקה יסודית בארונות ספרייתי. המציאה הינה כה משמעותית כי "תיאור של מאבק" הינה יצירתו המוקדמת ביותר של קפקא שקיימת והיצירה הגדולה היחידה מן העיזבון שמונחת לפנינו שלמה בכתב נקי. באותו תיק שבו נשמר "תיאור של מאבק, נמצאים: ציורים של קפקא, מכתבים אליי, טיוטות ליצירות קטנות (ביקורות) וההתחלה החסרה לצערי של הרומן "הכנות לחתונה בכפר" שגם כן האמנתי שאבדה. מעט מכך יעשיר את הכרך הששי של ההוצאה.

אין בקטע זה שום הוכחה לכך שפרנץ קפקא נתן למכס ברוד את כתבי היד שברוד טוען לבעלות עליהם, לבד מעדותו של ברוד עצמו. יתר על כן, הדברים מוזרים ותמוהים:

אנו יודעים שלאחר מותו של קפקא אסף אליו מכס ברוד את כתבי היד שלו, ולכן נמצאו כתבי היד מעזבונו של קפקא ברשותו של ברוד. והנה כאן ממציא ברוד הסבר מוזר ביותר לכך שכתב היד של "תיאור של מאבק" נמצא ברשותו, והרי אין תימה בכך שכתבי היד הספרותיים של קפקא נמצאים ברשותו, מאחר שהוא עצמו לקחם לאחר מותו והחזיקם ברשותו. כל הסיפור המוזר על כך ש"תיאור של מאבק" ניתן לו במתנה על ידי קפקא, ואז הוא החליפו בכתב היד של המשפט, ואז "כנראה" שוב נתן לו קפקא את "תיאור של מאבק", כלומר הוא עצמו אינו זוכר מתי וכיצד, ומכיון ש"הכנות לחתונה בכפר" נמצאו לו יחד עם "תיאור של מאבק", הוא מסיק שגם כתב יד זה וכל כתבי וציורי קפקא שנמצאו יחד עמו באותו תיק יחד עם "תיאור של מאבק" הינם רכושו ונמצאים בבעלותו – הכיצד? זהו הסבר בלתי מתקבל על הדעת וגם אנכרוניסטי, כי בחייו של קפקא עדיין לא נודע ערך  כה רב לכתבי היד שלו, וגם אם קפקא מסר לברוד כתבי יד, הוא לא ייחס ערך לכתבי היד עצמם אלא לתוכנם בלבד. כל הפיסקה הזו היא אנכרוניסטית, ומשקפת את הערך שנודע לכתבי היד של קפקא רק בעת כתיבת האפילוג, כלומר באמצע שנות השלושים, לאחר שבאמצע שנות העשרים, לאחר מותו של קפקא, התפרסמו "המשפט" ו"הטירה" והוציאו את תהילתו של קפקא בעולם, ואף העלו פלאים את ערך כתבי היד של הסופר המת. בנוסף לאי הסבירות של דברי ברוד, אין כל עדות חיצונית למסירות וחילופים אלה של כתבי יד עם ברוד ביומניו של קפקא, ולו היתה בדברי ברוד אמת, סביר שהיו רישומי יומן המעידים על כך, או מסמך אחר כלשהו הנותן אסמכתא להחלפת בעלות כזאת, שכן פרנץ קפקא נהג לתעד את מעשיו ומחשבותיו וניהל יומנים מפורטים, התכתבויות רבות ורשם רשימות רבות בפנקסים.

יתרה מכך, הדברים בסוף הדבר ל"תיאור של מאבק" אינם עולים בקנה אחד עם הדברים שכתב ברוד עצמו בסוף הדבר שלו למהדורה הראשונה של "המשפט". שם, לאחר שקונן על כך שקפקא עצמו השמיד כמה מיצירותיו, הוא מספר שלמרבה המזל לקח אליו את כתבי היד "הטירה" ו"המשפט" בשנים 1920 ו-1923, לקח אליו ולא קיבל במתנה, ואיננו מזכיר במלה את החלפת כתב היד של "תיאור של מאבק" בכתב היד של "המשפט" שמתוארת בסוף הדבר ל"תיאור של מאבק". לאחר מכן הוא מפרט לגבי "המשפט" שלקח את כתב היד שלו אליו ביוני 1920 וסידר אותו מיד. "בנוגע לסדר הפרקים הסתמכתי על תחושתי. אך מכיון שחברי הקריא לי חלק גדול מהרומן, יכלה תחושתי בסידור הניירות להסתמך על זכרונות." כותב ברוד באותו סוף דבר למהדורה הראשונה של המשפט. אבל מדוע היה עליו להסתמך על זיכרונותיו, אם סידר את כתב-היד של "המשפט" בשנת 1920, כשקפקא היה עדיין בחיים, והוא יכול היה פשוט לשאול אותו מה סדר הפרקים הרצוי לו?

ואכן בסוף דבר לספרו משנת 1959 "יאוש וגאולה ביצירת קפקא", מציע מכס ברוד גירסה שלישית שהרבה יותר מתקבלת על הדעת, וכך הוא כותב שם: "בסידור הפרקים [של המשפט] התבססתי בראש וראשונה על הסדר שבו נמצאו הדפים בעיזבון", כלומר שלא לקח את כתב היד של המשפט מקפקא בשנת 1920, כטענתו בסוף הדבר למהדורה הראשונה של המשפט, וגם לא קיבל אותו חלף כתב היד של "תיאור של מאבק", כפי שכתב בסוף דבר ל"תיאור של מאבק", אלא שמצא אותו לאחר מותו של קפקא בעיזבונו עם כל כתבי היד של קפקא. לעניות דעתי גירסה זו הינה האמת, גם מפני שברוד אומר זאת כאן מבלי משים, בדרך אגב, וגם מפני שהדעת נותנת, שלו ביקש לסדר את הפרקים עוד בחייו של פרנץ קפקא, היה פשוט שואל את חברו מהו סדר הפרקים הרצוי לו, במקום להסתמך על סדר הדפים בעיזבון או על תחושתו, ששניהם מתאימים למצב שבו המחבר כבר איננו בחיים, ולא למצב שבו המחבר חי ומתראה עימו לעתים תכופות ומזומנות, או לפחות שומר איתו על קשר מכתבים רציף ופורה. מוזר שמכל מבקריו של מכס ברוד שיוזכרו להלן לא שאל אותו איש את השאלה הפשוטה והמתבקשת: אם החזקת בכתב היד של "המשפט" עוד בחייו של קפקא, ואם קראת וסידרת את פרקי הרומן "המשפט" עוד בחייו של קפקא, מדוע לא שאלת את ידידך כיצד הוא חפץ לסדר את הפרקים?  

וקושיה נוספת: על פי סוף הדבר למהדורה הראשונה של "המשפט", אין כל מקום להבחין בין "המשפט" לבין "הטירה" – באותו משפט עצמו מציין ברוד שלקח אליו את שני כתבי היד בשנים 1920 ו-1923, לקח אליו, ולא קיבל במתנה. אין איפוא שום הסבר לכך שמאוחר יותר מצא לנכון להגדיר את כתב היד של "המשפט" כרכושו, ואילו לגבי כתב-היד של "הטירה", הכיר בבעלותם של יורשי קפקא עליו והסכים להשבתו לידי יורשי קפקא, כפי שעולה ממכתבו הנ"ל לגברת שטיינר. הסיבה היחידה שאני מוצאת להבדל זה בתביעת הבעלות של מכס ברוד, הינה שעריכתו את כתב היד של "המשפט" היתה נושא לפולמוס בינלאומי חריף ולביקורת קשה וארסית על מכס ברוד שגרמה לו לחפוץ בהסתרתו של כתב היד של "המשפט", שעל כך ארחיב בהזדמנות אחרת, בעוד שלגבי הפירסום בעריכתו של הרומן "הטירה", לא התעוררו מחלוקות, ולכן לא התנגד להתקנת מהדורה ביקורתית של "הטירה". לגבי כתבי היד של קפקא שלא חפץ במהדורה ביקורתית שלהם, שיכלה להכניס שינויים בעריכה שלו עצמו, טען מכס ברוד שקפקא נתנם לו במתנה, סירב למוסרם ואף למסור תצלומים שלהם ליורשיו של קפקא, והורישם לאהובתו אסתר הופה כדי שגם לאחר מותו תמנע מיורשיו של קפקא להשלים את המהדורה הביקורתית של כל כתבי קפקא. בכך גרם בסופו של דבר לפגיעה קשה הן בעזבונו של פרנץ קפקא והן בעזבונו שלו, כאשר כתבי יד משני העזבונות נמכרו בידי אסתר הופה לכל המרבה במחיר. 

ראה גם:

האם כתב פרנץ קפקא סיפורים בעברית?

מכירת המשפט של קפקא