למה אובמה

מעולם לא הייתי בארצות-הברית וספק אם אסע לשם אי פעם. לפעמים מרגיז אותי העיסוק המוגזם בארצות-הברית בתקשורת הישראלית, במיוחד כשמשווים אותו להתייחסות הכל כך מועטה למדינות רבות עוצמה, חשיבות והשפעה כמו רוסיה, גרמניה, הודו וסין, שגם הן מקיימות בחירות מדי פעם, אבל אלה מסוקרות בתקשורת הישראלית סיקור מינימלי אם בכלל, וקשה לי להיזכר בכתב ישראלי מסביר לצופים בעזרת גרפיקה משוכללת מהו המיבנה הפוליטי של גרמניה או הודו וכיצד מתנהלות הבחירות שם, דבר שבעיניי לפחות איננו פחות מעניין מהבחירות בארצות-הברית. אני מבינה שהעניין המיוחד בארצות-הברית קשור באמונה הנחרצת של רבים בישראל, ללא קשר לדיעותיהם הפוליטיות, שלנשיא ארצות-הברית נודעת השפעה עצומה על גורלנו. האמונה הזו לדעתי מוגזמת מאד. ג'ימי קרטר וביל קלינטון היו מעורבים בהסכמי שלום ישראלים-ערביים, אבל רק משום שהצדדים רצו בכך. כאשר אחד הצדדים או שניהם אינם מעוניינים להגיע להסכם, ארצות-הברית איננה יכולה לעשות הרבה, והמאמר הקבוע בעיתון "הארץ" לפני כל בחירות לכהונה שנייה של נשיא, שמסביר לנשיא המיועד שעכשיו בכהונה השנייה יהיה לו סופסוף סיכוי לכונן שלום בין ישראל לפלשתינים, משקף בעיקר את ניתוקה של מערכת "הארץ" מהמציאות, כמו גם האמירה הפחות שגרתית באותו מאמר, שאובמה הגיע כמעט מאשפתות, אמירה שמתייחסת מן הסתם לצבע עורו השחור. אובמה דוקא הגיע מאוניברסיטת הרוארד, שם כיהן כפרופסור, ואמו היתה אשה יוצאת דופן שנישאה לאביו הקנייתי ואחר כך לגבר אינדונזי, ואלה פרטים שעיתונאים אוהבים לעשות מהם עניין, במיוחד כשהם מצטרפים לצבע עור כהה, דבר שבני אדם תמיד נהגו לייחס לו משמעות מופלגת, מחמת קוצר-שכלם ולא משום סיבה אחרת. ברק אובמה גדל במשפחה לבנה, הצטיין בלימודיו והפך לפרופסור מוערך בהרוארד. גם הוא וגם רעייתו מישל הם אינטלקטואלים אמריקאים ממוצא מעורב, ולמרבה הצער צבע עורם מכתיב את זהותם ואת היחס אליהם, מה שמעיד רק עד כמה ארצות-הברית וגם שאר האנושות שבויות בתפיסות גזעניות שמקורן בטיפשות אנושית בלבד. אושרם של השחורים על בחירתו של אובמה הוא אושר מאד עצוב, שמעיד רק עד כמה מושרשת באנושות התפיסה שלצבע עור שחור יש משמעות כלשהי לגבי פנימיותו של האדם, ועובדה זו היא עצובה ללא גבול.  

מבלי להבין דבר לגבי ארצות-הברית, לבד מן העובדה שהיא ארץ שונה מאד מישראל בכל מימד אפשרי, ושהישראלים אינם מבינים אותה כלל, דבר שיכולתי ללמוד בקלות מקריאה בעיתונות האמריקאית, מבלי לבקר בארצות-הברית אפילו פעם, אני משוכנעת שמדיניות החוץ של ארצות-הברית לא תשתנה במידה רבה, ושאובמה, גם בכהונתו השנייה, לא יוכל לשפר הרבה את יחסי ישראל עם מדינות ערב שהאיסלם הפנאטי הולך ומשתלט עליהן, וגם לא עם הפלשתינים, אלא אם כן ישראל עצמה תעשה משהו בנידון, שהיא כנראה לא תעשה, והדברים יהיו דומים אם רומני יזכה בנשיאות. חשיבות זכייתם של אובמה או רומני איננה כלל ועיקר במדיניות החוץ, אלא במדיניות הפנים שלהם והשלכותיה, הן לגבי ארצות-הברית עצמה והן לגבי ישראל.

אובמה היה נשיא גרוע מבחינת מדיניות החוץ, מחמת תערובת של יהירות וחוסר הבנה שמאפיינת את האמריקנים. הוא לא נקף אצבע לתמוך במתנגדי המשטר באיראן, הוא עשה כל מה שאפשר כדי להביא לסילוקו של מובארק ממצרים, סילוק שהיה מתרחש בכל מקרה, ושהפך את הסכם השלום בין מצרים לישראל לריק מתוכן, ולקינוח העלה אובמה, יחד עם בני בריתו האירופים ובראשם סרקוזי וקמרון, את אל-קעידה לשלטון בלוב, דבר שאולי לא היה קורה לולא התערבותם שלו ושל בני בריתו, ושארצות-הברית היתה הראשונה לשלם מחיר מר על המעשה המטופש להדהים הזה.

ובכל זאת אובמה הוא נשיא חשוב מאד, לא מפני שהוא בעל צבע עור שחור, אלא מפני שהוא הצליח במשימה שהזוג קלינטון נכשל בה, להנהיג סופסוף בארצות-הברית ביטוח בריאות שאיננו לעשירים בלבד, אובמה הוא נשיא מאד חשוב, מפני שהוא עשה צעד גדול להפוך את ארצות-הברית למדינה שאיננה מעמידה פנים שכולם יכולים להסתדר לבדם ולעשות כל מה שירצו, ואיננה משתמשת בתירוץ הנבוב הזה כדי להתנער מאחריותה של כל חברה לחלשים בתוכה. אובמה מייצג סולידריות חברתית והושטת יד לחלשים. מיט רומני, כמו ידידו בנימין נתניהו, הוא אדם שהמושג "מדינת רווחה" נשמע בפיו כמו קללה, והוא אדם שאיננו מאמין בהושטת יד לחלשים, ורואה בכל מי שמושיט יד לעזרה נוכל ששודד את כספי הציבור. בחירתו של רומני לא תשנה באופן משמעותי את מדיניות החוץ, העיוורת והמטופשת כתמיד, של ארצות-הברית, אבל היא תחזק בכל העולם את התומכים באטימות כלפי העניים והחלשים, את כל המתנגדים לסולידריות חברתית, את כל אלה שמאמינים שמדינה צריכה להעניק לאזרחיה רק ביטחון צבאי, אבל לא ביטחון כלכלי וחברתי, ולכן אינם רוצים להשקיע תקציבים ממשלתיים בחינוך, בריאות ורווחה, אלא מעדיפים להעביר לגורמים פרטיים את השירותים החשובים האלה, כדי שינהלו אותם על פי שיקולי רווח בלבד, ולא בהכרח תוך שמירה על כבוד האדם. במשך שנים הורסות ממשלות ישראל את מדינת הרווחה הישראלית, גם למפלגות השמאל בישראל, יש למרבה הצער אחריות לא קטנה למצב זה, וזכייתו של רומני עלולה לחזק את המגמה הזו, שבישראל נתניהו הוא הנציג המובהק שלה.

לכן אני מאד מקוה שאובמה יזכה הלילה בבחירות. אני לא משערת שהוא יביא לשלום בין ישראל לפלשתינים, אני לא משערת שהוא יפציץ את איראן, אני לא משערת שהוא יוכל לשפר את המגמה המצערת של איסלמיזציה מלאת שנאה לנשים וליהודים במדינות ערב, אבל אני רוצה שהמגמה של מדינת רווחה ואחריות חברתית תתחזק בעולם, וזו המגמה שאובמה מייצג, ולכן אני מייחלת מאד לבחירתו מחדש,