היינריך היינה / שִׁירֵי בְּרִיאָה

1.

בראשית ברא אלוהים את השֶמֶש

ואז את כוכבי אֶמֶש

אחר כך ברא אלוהים שְוָרִים

ממֵי זֵעַת אַפּוֹ הנִּגָּרִים.

אחר כך ברא חיות טרף

לביאים זעוּפֵי טֶלֶף

ובצֶלֶם הלביאים ברא

חתולים קטנים חמודים נורא.

כדי לאכלס את השממה

נברא אדם עם נשמה

ובצֶלֶם אדם ענוג פנים

הוא ברא קופים מעניינים.

השטן התבונן וּפָּסַל בְּמוּמוֹ:

הי, אלוהים מעתיק מעצמו!

בצֶלֶם השוורים הגדולים

ברא בסופו של דבר עֲגָלִים!

2.

אלוהים אל השטן אמר:

אני מעתיק מעצמי כל דבר,

בצלם השֶמֶש אֶבְרָא כוכבי אֶמֶש,

בצלם שְוָרִים גדולים אברא עֲגָלִים,

בצלם לביאים אֶבְרָא

חתולים קטנים חמודים נורא,

בצלם אדם אֶבְרָא קופים, אבל

אתה לא יכול לברוא בכלל.

3.

למען אתהלל, אני האלוהים

בראתי שמש, אנשים, שוורים ולביאים,

אך כוכבים, עגלים, קופים וחתולים

בראתי רק למען אושרי שלי.

4.

בקושי התחלתי לברוא את העולם

וכבר בתוך שבוע הוא היה מושלם.

אבל אלף שנים קודם לכן

עמלתי את הבריאה לתכנן.

הבריאה עצמה היא תנועה גנדרנית

שנמרחת קלות בקוצר זמן

אבל המחשבה והתכנית

רק הם מראים מיהו אמן.

במשך שלוש מאות שנים

יום יום תיכננתי תכנונים

איך לברוא דוקטורים למשפטים

ואפילו פרעושים פעוטים.

5.

ביום הששי אלוהים אמר

סוף כל סוף הכל נגמר

הבריאה הגדולה היפה כל כך

הכל יצא מאד מוצלח.

איך השמש ורודה-זהבהבת

בתוך מי הים משתקפת

ואיך העצים ירוקים זוהרים

האין זה יפה כמו בציורים?

לטלה לבן כַּבַּהַט הצבע

ובאחו הוא רועה

כמה נראה טבעי הטבע

וכמה הגימור נאה!

גם הארץ גם השמים

מלאים נשמת כל חי

לי אדם ימחא כַּפַּיִם

עד לְנֶצַח נְצָחַי!

6.

את החֹמֶר לשיר עצמו

לא מן האצבע מוצצים

לא מאפס ברא אלוהים עולמו

כל שכן משורר אַרְצִי.

מחלאת עולמות קדמונים

בראתי לגברים גופות

וּמִנִתְחֵי צֶלַע דשנים

בראתי את הנשים היפות.

את השמים בראתי מחֹמֶר

ומלאכים מנשים בִּמְלֹא יופיין

את ערכו מקבל החֹמֶר

רק כשעוצב ביד אמן.

7.

למה בעצם בראתי

את העולם, אודה בשמחה:

אש בערה בנשמתי

להבה מטורפת שלא שככה.

וסיבה אחרונה: המחלה

היא דחף הבריאה כולה

בבוראי יכולתי להבריא

בבוראי נהייתי כבר בריא.