המתקפה על הזועביז והאבוז

אבי המנוח חיבב מאד את אימרת חז"ל "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה". הוא לא האמין בבריתות טכניות, רק בכך שהכל הולכים אצל בן מינם. אני חושבת על כך הרבה בימים אלה, כשמדי בוקר נופלת על ראשינו הוכחה נוספת לכיוון מעורר הפלצות שאליו הולכת הממשלה החדשה, על כל מרכיביה שכנראה מתאימים זה לזה יותר מכפי שיכולנו לשער. הבוקר זו הכוונה להעלות את אחוז החסימה לארבעה אחוזים, כלומר להכפיל אותו. מדובר בחקיקה שיש לה השלכות מרחיקות לכת על אופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל, אבל היא מונחתת עלינו מבלי שהתקיים דיון ציבורי בעניין, כחלק מן ההסכם הקואליציוני. כאשר מדובר בחקיקה שהיא חקיקת יסוד ודורשת הסכמה ציבורית רחבה, וזאת במדינה שבהעדר הסכמה ציבורית רחבה ויתרה על כינון חוקה. המקור ליוזמה הוא במפלגת "ישראל ביתנו", אותה מפלגה שפעלה כל העת לפגוע בזכויותיהם האזרחיות של ערביי ישראל עם נוסחת ה"אין אזרחות בלי נאמנות" שלה, שאיננה מסתפקת בזכויות ההתאזרחות שמעניקה מדינת ישראל בחוק השבות ליהודים, זכויות שבסיסן המוסרי הוא ברדיפה שסבל העם היהודי ובפרט ברצח היהודים בשואה, אלא מנסה לדחוק את אזרחיה הערביים של מדינת ישראל למצב שבו למהגרים זה מקרוב באו יש עדיפות על פניהם שנולדו כאן. אבל מסתבר שישראל ביתנו לא נותרה בודדה בהצעה זו, אלא שהיוזמה עתידה להיות חלק מן ההסכם הקואליציוני, ומפלגות "יש עתיד" וכמובן "הבית היהודי" תומכות בה אף הן.

אחוז החסימה בישראל שגובהו שני אחוז איננו גבוה במיוחד, יש מדינות שאחוז החסימה בהן הוא חמישה אחוזים ויש לכך השפעה חיובית על המערכת הפוליטית, שכן הדבר מונע כניסה לפרלמנטים של מפלגות פשיסטיות רדיקליות וכיו"ב, אבל בישראל ישנה בעיה מיוחדת של ייצוג המיעוט הערבי המונה כחמישית מאזרחי ישראל, ומיוצג על ידי מפלגות קטנות, שמונות פחות מארבעה אחוזים מחברי הכנסת. בנסיבות כאלה ההצעה להכפיל את אחוז החסימה איננה אלא ניסיון למנוע ייצוג ראוי מאזרחי ישראל הערבים, כלומר זה ניסיון לבטל את הדמוקרטיה הישראלית, גם אם זהו ביטול המשטר הדמוקרטי בישראל בדרך חוקית. ביטול הדמוקרטיה בדרך חוקית איננה הופכת את ביטול הדמוקרטיה לדמוקרטי, כפי שבחירות פורמליות אינן הופכות מדינה לדמוקרטית, שהרי גם במדינות דיקטטוריות נהוג לקיים בחירות. מדינה היא דמוקרטיה כאשר הרוב שומר על זכויות המיעוט וכאשר לכל האזרחים יש אפשרות אמיתית שוה להינות מזכויות אזרח כולל הזכות לייצוג פוליטי הולם. זה לא יהיה המצב אם ההצעה להכפיל את אחוז החסימה תהפוך לחוק.

אפשר כמובן להדוף את הבעיה ולטעון שישנה בכנסת ישראל פלגנות רבה מדי, שראוי לאחד בין המפלגות הקרובות בדיעותיהן. אבל הבעיה המיוחדת במדינת ישראל היא שהמפלגות אינן מייצגות רק דיעות שונות, אלא עמים שונים ומגזרים אמוניים ועדתיים שונים, כמו החרדים האשכנזים והספרדים, שחלקם סבלו במשך שנים רבות מהעדר ייצוג פוליטי הולם ואולי עדיין סובלים. "ישראל ביתנו" עצמה היא מפלגה שקמה כדי לתת יותר ביטוי לעולים מרוסיה לישראל. קדמה לה מפלגת העולים "ישראל בעלייה", שאף היא היתה מפלגה קטנה. מפלגות אלה מילאו תפקיד חשוב כצינור לשילוב עולי ברית-המועצות במערכת הפוליטית בישראל. דוקא אביגדור ליברמן וחברי מפלגתו, שנהנו מן היכולת להקים מפלגה מגזרית, רוצים כעת לבטל את היכולת הזו. וחוברים אליהם אנשי הבית היהודי, מפלגה שהורכבה משתי מפלגות קטנות, ומפלגת "יש עתיד" שבראשה עומד אדם שסירב להצטרף לכל מפלגה קיימת אלא התעקש לרוץ בראש מפלגה חדשה משלו, וכעת מנסה למנוע מאחרים לנהוג כמוהו. יש כל כך הרבה טעם לפגם ביוזמה הזאת ועוד יותר במניעים האמיתיים שמאחוריה, שריח רע מאד עולה מהם. במיוחד עולה ריח רע מהדרישה שהמפלגות הערביות תתאחדנה למפלגה אחת, שאמורה להיקרא כנראה מפלגת האבוז והזועביז, כי מרכיבי הקואליציה החדשה אינם רואים באזרחים הערבים ציבור אזרחים מגוון, שכמו האוכלוסיה היהודית בישראל כולל קשת דיעות רחבה מבל"ד השמאלית רדיקלית והמפלגה הקומוניסטית חד"ש שהיא בכלל מפלגה יהודית-ערבית משותפת ויש לה לא מעט מצביעים יהודים, ועד המרכז שמייצג ד"ר אחמד טיבי והימין הדתי שמייצג איברהים צרצור. אבל בשביל מרכיבי הקואליציה החדשה שמדברים על פוליטיקה חדשה אבל מציעים גזענות ולאומנות מן הסוג הגרוע ביותר, כל המפלגות שמרבית מצביעיהן ערבים צריכות להיזרק לסל אחד, זה שלפיד ובנט לעולם לא ישתפו פעולה איתו, בניגוד לליברמן שאיתו אין להם שום בעיה לשתף פעולה, כפי שאין להם בעיה לשתף פעולה זה עם זה.

ישראל היא מדינה שבה שני עמים ילידיים ומיגוון של ציבורים שהגיעו לארץ מארצות הגירה שונות, והפיצול הפוליטי משקף את תמונתה האמיתית של אוכלוסיית ישראל, ורק הוא יכול לשמר את ישראל כדמוקרטיה. יתרה מכך: בגלל השמרנות של המפלגות הגדולות בישראל והתמקדותן המובנת, עקב קשייה המיוחדים של מדינת ישראל, בשאלות של ביטחון, מילאו מפלגות קטנות בישראל תפקיד חשוב במיוחד בקידום הדמוקרטיה הישראלית וזכויות האזרח. המפלגה הקטנה מר"ץ בגלגוליה השונים תרמה תרומה מכרעת לקידום מעמד האשה בישראל, שכעת מאוים אף הוא על ידי קואליציה שאולי מדברת על קידום נשים אבל הרוח שלה היא רוח רעה של שוביניזם גברי, והמפלגה הקומוניסטית שאני אמנם מסתייגת ממנה בשל קשרי העבר שלה עם המשטרים הלא-דמוקרטים בברית-המועצות, דוקא בשל עמדת המיעוט והנידחות שלה, תרמה רבות לקידום חופש הביטוי בישראל, ובג"ץ "קול העם" הפך לאבן-דרך בביסוסה של הדמוקרטיה הישראלית. ולמרות הסתייגותי ממפלגת חד"ש, אין לי שום התנגדות להצביע לגוש משותף של מפלגת העבודה בהשתתפות מר"ץ וחד"ש ואפילו בל"ד, אם הדבר יידרש כדי למנוע את מחיקתן של מפלגות עקב גזענותה של הקואליציה המסתמנת. הגיע הזמן להפסיק לילל על כך שיאיר לפיד נוהג כאיש ימין מובהק, שזה מה שהוא תמיד היה, ואין מנוס מהתפכחות ומהתארגנות אזרחית כוללת של השמאל המוכה, כדי לשמר את הדמוקרטיה הישראלית בעינה.

ואולי בכלל לא תקום הממשלה הזאת. ואולי זה בכלל לא נורא.