אז דחו לנו את המלחמה לאחרי החגים. אבי המנוח אהב להגיד: "הרגו
לנו את הפרדיננד". כך נפתח הספר "החייל האמיץ שוייק" בתרגום הישן
שהוא קרא בנעוריו. זה נורא הצחיק את אבי, שהוסיפו לשמו של יורש-העצר פרדיננד את הא
הידיעה, כאילו היה חפץ. אני שדיברתי גרמנית בעגה האוסטרית צחקתי פחות, כי בדיבור השוטף
מאד מקובל לומר "הפרנץ עשה את זה" או "הלואיזה לא בבית", וקשה
לצחוק ממשהו שמאד רגילים אליו. אולי בגלל זה רוב הישראלים לא צוחקים מהמצב. באמת
מה מצחיק בזה, שכולם מתכוננים למלחמה והמלחמה מתמהמהת, שאנשים כמעט הורגים אחד את
השני בשביל לקבל מסכות שלא ממש יעזרו להם, כי גם אם יזרקו עלינו טילים הם יהיו ככל
הנראה טילים קונוונציונלים, שכדי להתגונן מהם צריך לרדת למקלט, שאין לנו בבניין,
או להיכנס לחדר ביטחון שגם כן אין לנו, או להיכנס מתחת לשולחן ולקרוא תהלים שזאת
דוקא אופציה אפשרית מבחינתנו ואנחנו בהחלט שוקלים להשתמש בה. ואיזה נאומים! אחרי
הנאום של ג'ון קרי הייתי משוכנעת שעכשיו תתחיל מתקפת הנגד לפרל-הרבור. אבל אז
התברר שבינתיים דוחים את המלחמה כדי לקבל אישור מהקונגרס והקונגרס בינתיים בחופשה.
זה מה שיפה אצל האמריקאים, שדוחים את המלחמות עד אחרי החופשה. כי מלחמה באמת לא
צריך לעשות בבהילות. צריך לשקול את הדברים היטב לפני שיוצאים למלחמה, אבל לעשות
מלחמה מוכרחים, ומקווים שהקונגרס יאשר. למה בעצם? למה מוכרחים לעשות מלחמה? מי קבע
שמוכרחים? ובמה זה יועיל? ומי ירוויח מזה? אנחנו? לא נראה לי. אז למה יש אצלנו כל
כך הרבה תומכים במלחמה? או אולי גם זו מניפולציה, אולי בעצם רוב האנשים, כך נראה
ממראה התחנות לחלוקת ערכות, פוחדים פחד מוות ממלחמה, ואומרים שהם בעד כי הם רוצים
להיראות נועזים או פטריוטים? למה אנשים לא מסוגלים לומר: אנחנו לא רוצים מלחמה,
מלחמה היא אסון לכולם, וכולם רק מפסידים ממנה, אפילו מי שמנצח. למה דורשים מהממשלה
לחלק ערכות ולא דורשים מהממשלה להיות נגד מלחמה? למה תמיד ממשלת ישראל צריכה להיות
בעד שהאמריקאים יעשו מלחמה, לא חשוב איפה, ביוגוסלביה, בעיראק, בסוריה. למה בעצם?
מה יוצא לנו מהמלחמה, ולמה אנחנו צריכים לסבול את המלחמה ואת תוצאותיה? למה שלא
נגיד לארצות-הברית שאנחנו לא רוצים מלחמה, ושלא יצאו למלחמות על הגב שלנו? לא
שבאמת ישאלו אותנו, המעצמות אוהבות לנהל את העולם ולמעצמות העבר יש הרבה נוסטלגיה
לעברן, לכן בריטניה התלהבה לכבוש את עיראק וצרפת מתלהבת לכבוש את סוריה. בריטניה
מתלהבת פחות לכבוש את סוריה, כי המעצמות כבר חילקו ביניהן את הגלובוס וסוריה שייכת
לצרפת, אז שהצרפתים ילכו לעשות שם סדר ולהרגיש מעצמה. הבריטים מעדיפים להתעסק
בעיראק ולהאשים בכך את ישראל כמובן, ומאז שהם השתתפו בכיבוש של עיראק הם לא
מפסיקים לדבר נגד הכיבוש של ישראל בשטחים. וישראל שבכלל לא בתמונה תמיד בתמונה
ותמיד מאוימת. למה זה כל כך מובן שכל מי שמרגיש מאוים מאיים על ישראל? מה כל כך
טבעי בזה, שאפילו הישראלים מקבלים את זה כגזירת גורל? ולמה כשמדברים על מלחמה תמיד
משתלטים על מסך הטלויזיה האנשים שלשאול שאלות זה לא הצד החזק שלהם, יותר הם חזקים
בלנאום ולסתום לאחרים את הפה. למה אף אחד לא שואל מדוע אנחנו צריכים עכשיו מלחמה?
במה תועיל עוד מלחמה ועוד הרג? איך מלחמה תוכל להפסיק את ההרג המתמשך, או שבעצם
היא לא תפסיק אותו ואיננה מתכוונת להפסיק אותו אלא רק להוסיף עליו? למה הכל כל כך כל
כך מייאש?