יוסף יוסף

בשבת הזו האיש שצועק יוסף יוסף ודופק על גדר העץ שמפרידה בין הגינה הציבורית לחצר הפרטית הסמוכה לא בא. בדרך כלל הוא מגיע בשבת אחר הצהריים וצועק יוסף יוסף וחובט בגדר שמצדה השני לא נשמע שום קול. לפעמים הוא שוכב על ספסל בגינה הציבורית וקורא עיתון ישן שמצא כנראה היכנשהו, ולפעמים הוא נרדם על הספסל הזה וישן שנת ישרים. את נעלי ההתעמלות שלו הוא חולץ ומניח לצדו על הקרקע מקבילות זו לזו, כאילו שכב לישון בסלון ביתו ולא על ספסל בגינה ציבורית קטנה. בדרך כלל האיש כבר הולך לפני שיוסי, הבן של יפה מהחנות, שעכשיו עובדת בניקיון כי מאז שהרחוב התמלא בבתי-קפה אופנתיים ופיצוציות של עשרים וארבע שעות ביממה העסק הקטן שלה קרס, יוצא לגינה הציבורית ומחפש את האיש שקרא לו יוסף יוסף. מישהו חיפש אותך, אני אומרת לו, והוא אומר כן. לפעמים הוא יוצא עם התינוק בעגלה, אבל לא עם אשתו. הוא שואל אותי אם אני מכירה את אשתו, אולי היא למדה יחד עם בתי, אבל אינני מכירה, וגם בתי איננה מכירה. נדמה לי שיוסי מאד גאה באשתו. תמסור ד"ש לאמא, אני אומרת, ויוסי שואל מאין אני מכירה את אמו, ואני אומרת לו שכבר שלושים שנה אני מכירה אותה, אבל אני לא אומרת שזה מהחנות, כי למה לפתוח פצעים. אני מזכירה ליוסי שהיה עם בתי בגן הילדים, והוא שואל אם יש לי נכדים, ואני אומרת שעדיין לא, ויוסי אומר עוד מעט יהיו לך, ואז תטיילי עם נכד ולא עם כלב. גם במדרחוב צעק עליי איש אחד שאינני מכירה למה אני מטיילת עם כלב במקום עם ילד, ולא אמרתי לו שאני כבר זקנה דיי להיות סבתא. בעצם מזמן ציפיתי להיות סבתא, אבל כעת הזמנים השתנו. אין לי אומץ לשאול את יוסי מיהו האיש שצועק וקורא לו, אבל עלה בדעתי שזהו אביו, שהתגרש מיפה לפני שנים הרבה ומאז היא גידלה את יוסי ואחיו לגמרי לבדה ופירנסה אותם מהחנות, שאז, בימים שלפני הפיצוציות ובתי-הקפה, כשכל העסקים ברחוב עוד נפתחו בשבע בבוקר ונסגרו בשבע בערב, עוד היו לה הרבה לקוחות. פעם אמרתי ליפה משהו על אבות שמתגרשים שלרוב אינם אבות טובים, והיא אמרה לי תתפלאי. אבל מדוע האיש רק צועק וחובט בגדר, מדוע איננו נכנס לחדר-המדרגות ודופק בדלת ומבקר את בנו בביתו ושותה כוס תה עם עוגה מידי כלתו ומשחק עם נכדו כפי שעושים כל הסבים. האם איננו רצוי בבית בנו, האם כלתו מתנכרת לו? אולי אני מרחיקה לכת בתהיותי. יש משהו נואש בצעקה של האיש הזה, בגינה הציבורית השקטה ברחוב השקט בשבת אחר-הצהרים, כשהשקט עמוק במיוחד, וקולו הנואש, הבודד, קורע את האוויר בצעקות יוסף, יוסף.