מדוע אנחנו מאושרים

הרבה אנשים מאד מתפלאים שתמיד במשאלים רוב הישראלים אומרים שהם מאושרים, וישראל יוצאת תמיד בין המדינות שתושביהן הכי מאושרים בעולם, והרבה אנשים מאד מתפלאים על זה, כי נראה להם שהחיים בישראל קשים ויש הרבה מלחמות ופיגועים והכל מאד יקר והשכר נמוך והדירות מאד יקרות והגימלאות מאד עלובות ובכלל לא נראה לאנשים שהחיים פה כל כך טובים, ומסתבר שהם כן. הרבה אנשים מאד מתפלאים על זה. אני לא כל כך מתפלאת, למרות שאני לא יודעת להסביר בדיוק למה החיים פה נעימים. הם פשוט נעימים. לרוב האנשים מאד נוח לחיות פה. לא מפני שיש לנו הרבה כסף. לי ממש אין הרבה כסף, וזה לא כל כך מפריע לי. אני אפילו לא יכולה לומר שנעים לי לחיות פה כי האנשים נחמדים אליי. כמובן יש הרבה אנשים שמאד נחמדים אליי, נתי מהפיצוציה וגברת שולה מבית המרקחת והמוכרות בסטימצקי ואלון משוק מחנה-יהודה ועוד הרבה אנשים, אבל יש גם הרבה אנשים שמאד לא נחמדים אליי, וכמה מהם אפילו גרים איתי באותו בניין ופעם אפילו רציתי לעבור בגללם דירה, אבל נשארתי, כי בכל זאת נעים לי. כבר שלושים שנה אני גרה באותה דירה והרבה אנשים אומרים לי שלום ברחוב ושואלים מה שלומי ומלטפים את אושר. אושר אוהב הכל בשכונה: את גינת המשחקים ליד הבית, את החנויות, את בתי הקפה וגם את פחי הזבל שמתחתיהם תמיד הוא מוצא משהו לאכול שלפעמים עושה אותו חולה, ובכל זאת הוא מאד מרוצה. כשאנשים חושבים על אושר הם חושבים כנראה על משהו מיוחד במינו, ולא על דברים רגילים, אבל נדמה לי שמה שעושה אותך מאושר אלה הדברים הרגילים ולא הדברים המאד מיוחדים וחריגים. בכלל להיות רגיל לדברים עושה אותך מאושר, לחיות במקום שאתה רגיל אליו, בשפה שאתה רגיל אליה, עם אנשים שאתה רגיל אליהם ושכבר התרגלו אליך. הרגשה של בית עושה אותך מאושר, והרגשה שאתה לא צריך מאף אחד רשות לחיות כאן ולעשות מה שבא לך. כמובן מאושר מי ששמח בחלקו כמו שאמרו חז"ל. נדמה לי שחז"ל יצאו מנקודת הנחה שאדם מודע מה חלקו ומה בחלקו, ונדמה לי שזה לא בהכרח נכון. אדם לא תמיד יודע מה חלקו. לפעמים הדברים נדמים לו כל כך רגילים ומובנים מאליהם שהוא איננו מודע לקיומם. כשחייתי בחו"ל הפריע לי מאד שיום המנוחה הוא יום ראשון ולא שבת, ואפילו היכן ששובתים יומיים בשבוע יום ראשון הוא החשוב יותר. אני מניחה שלא לכולם זה אכפת, אבל לי זה אכפת, ונעים לי שבישראל שובתים בשבת בדיוק כמו שה' שבת בשבת מכל מלאכתו. נעים לי גם שיש בפסח אוכל כשר לפסח. יש אנשים שמתרגזים על זה שאין חמץ, אבל לי זה נעים. לפעמים צריך לחיות במקום אחר בשביל לאהוב את המקום שבאת ממנו. להיות במקום שאתה זר בו מאד לא נעים. כמובן יש כאלה שלא אכפת להם, אבל לי זה אכפת. אני אוהבת להיות במקום שאני מרגישה שהוא שלי ושאף אחד לא יכול לומר לי ללכת ממנו או לעצור אותי סתם. אני מאד מרחמת על האפריקאים ששמו אותם במחנות מעצר. זה מאד אכזרי ואין לזה סיבה. אבל ככה מתנהגים אליך בכל מקום כשאתה זר ולא במקום שלך. אפשר לומר שזה לא אנושי ולא בסדר, אבל אם אתה זר לא כל כך מקשיבים לך ולא רוצים להתחשב בך, כי אומרים לך מה אתה עושה פה בכלל, תלך למקום שלך, ואני לא הייתי רוצה בשום אופן להיות במקום שאינני שייכת אליו ושאנשים מתייחסים בו אליי כאל זרה. כשבאנו לוינה איש אחד שאחר כך התברר לנו שהוא דוקא יהודי, אבל בכל זאת לא אהבנו אותו בכלל, אמר לי שבוינה זורקים את הזבל לפח וסוגרים את הפח כי אחרת זה מסריח. אולי הוא חשב שבישראל זורקים את הזבל ברחוב או משהו כזה, או סתם הוא חשב שאם מישהו בא מחו"ל אפשר להתנהג אליו כאילו הוא מפגר. להיות זר זו הרגשה נוראה. אולי אנשים בישראל מאושרים כי הם יודעים מה האלטרנטיבה ומה קרה לבני עמנו כשלא היתה להם מדינה. כשאתה יכול להשוות יש לך פרספקטיבה ואתה מקבל פרופורציות. אני חושבת שפרופורציות זה דבר שעוזר לך להיות מאושר. יש אנשים שלא אוהבים שבישראל מדברים הרבה ומלמדים על השואה ועל הגלות ועל השנאה, אבל אני חושבת שזה לא רק צו מוסרי ללמוד על כל זה, אלא זה גם גורם לך לשמוח הרבה יותר שיש לנו מדינה, לדעת כמה סבל נחסך מאיתנו בזכות זה שנולדנו במדינה יהודית זה בהחלט נותן פרופורציות ועושה אותך הרבה יותר מאושר. יש אנשים שמאד מתלוננים למה מלמדים על השואה ועל האנטישמיות, וטוענים שזה עושה אותנו לאומנים וחדורי תחושת רדיפה, אבל כנראה שזה בעיקר עושה אותנו מאושרים שיש לנו מדינה, כי זה עושה אותנו מודעים למה חלקנו, וכשאתה מודע לחלקך הרבה יותר קל לך להיות שמח בחלקך, וכמו שאמרו חז"ל מי ששמח בחלקו הוא המאושר. אז יום עצמאות שמח לכם ותשמחו שיש לנו מדינה, כי בלעדיה היה לנו הרבה יותר גרוע, אבל אנחנו לא צריכים לחיות בלעדיה כי יש לנו מדינה, וזו בהחלט סיבה טובה להיות מאושרים.