אתמול
הסתכלתי בבלוג שלי וראיתי שבלילה שבין ששי לשבת שוב הקטינו את התגית "מכס
ברוד" בענן התגיות שלי. אם אני אפרסם עוד פוסטים על מכס ברוד היא כנראה תגדל
שוב, ובעוד כמה זמן, כמה ימים או כמה שבועות או חודשים יקטינו אותה שוב. קודם היו
מקטינים לי כל הזמן את התגיות "גרמניה" ו"נאצים", אבל כבר די
הרבה זמן, אולי שנה ואולי פחות או יותר, אני לא טובה בתחושות זמן, מקטינים לי את
התגית "מכס ברוד", שיש בה הרבה מאמרים שנוגעים לחייו של מכס ברוד ולעזבונו
של מכס ברוד וכתבי קפקא הכלולים בו, וגם חומרים שמצאתי בנוגע לעיזבון, למשל
בעיזבון ידידו הטוב של מכס ברוד המשורר ש. שלום בארכיון "גנזים", ולמשפט
שהתקיים בתביעתן של בנות המאהבת של מכס ברוד לקבל לרשותן את העיזבון ולמכור אותו בכסף
רב לארכיון הספרות הגרמני במרבאך, תביעה שבנות המאהבת וגם הגרמנים הפסידו בה לטובת
הספרייה הלאומית בירושלים, כי בית המשפט פסק שצריך לקיים את צוואתו של מכס ברוד
ולהעביר את עזבונו ובכלל זה כתבי קפקא שבעיזבון כלשון הצוואה לספרייה בירושלים.
ארכיון הספרות הגרמני דרש לקבל את העיזבון ובפרט את כתבי קפקא הכלולים בו בטענה
שהיהודים לא יודעים לטפל בכתבי יד בגרמנית כמו הגרמנים, שאחרי שהכניסו את קפקא
וברוד לרשימת "הסופרים המזיקים והלא-רצויים" של לשכת הכתבים של הרייך
השלישי ושרפו את ספריהם במדורות הספרים הנאציות, ואחר כך גם רצחו את רוב קרוביהם
של קפקא וברוד, נהיו ממש מומחים לספרות שלהם ורואים את עצמם כיורשיהם החוקיים,
זה
די הגיוני שמי שמעסיק טכנאי מחשבים לפרוץ לבלוג שלי ולהקטין את התגיות
"גרמניה" ו"נאצים" יחליט לשנות כיוון ולהעסיק את הטכנאי
בהקטנת התגית "מכס ברוד". כמו הרבה דברים שבהתחלה מכעיסים, ככל שזה קורה
שוב ושוב זה הופך למשהו קצת מגוחך, בן אדם יושב לילה שלם ועמל להקטין לי תגית
בבלוג בתקוה שפחות אנשים יקראו את המאמרים שלי בנושאים מביכים לגרמניה, ובכל לילה כמו
באגדות בין שעת חצות לשעה אחת, גרמני אחד עצוב, לפני שהוא שוכב לישון, נכנס לי
לבלוג לראות אם פירסמתי משהו חדש שאולי מביך לגרמניה, כי אי אפשר לקבל עידכונים על
פוסטים חדשים שלי במייל כי את זה כבר קלקלו לי מזמן, כשעוד היו מקטינים לי את
התגיות "נאצים" ו"גרמניה" ולפני שהתחילו להקטין לי את התגית
"מכס ברוד", אז אי אפשר לקבל עידכונים במייל על פוסטים חדשים וחייבים
להיכנס לי לבלוג כדי לראות מה פירסמתי, וככה בכל לילה בין חצות לשעה אחת הכניסה
הבודדה והעצובה מגרמניה, שאחריה אני מכבה את המחשב וחושבת אם אני צריכה כבר לאחל לאיש
העצוב מגרמניה לילה טוב או שאולי עוד לילה ארוך לפניו ואני כבר אראה את התוצאות
בבוקר או בערב הבא. בהתחלה זה היה מרגיז ועם הזמן זה נהיה קצת מגוחך, מה שגרם לבתי
להיזכר באנליזת האסלות של סלבוי ז'יז'ק ובנטייה הגרמנית להתעסק ב, לא נעים להגיד
במה, ובכמה תיזות על האופי האנאלי של העם הגרמני והשפעתו על רצח היהודים בידי
הגרמנים, וזה גורם לי לחשוב על העניין שאפילו קצת מביך אותי לפעמים, שהעיסוק
בנאצים – לא העיסוק בגורלם של קרבנות הנאצים, שהוא תמיד מאד מאד קשה ועצוב, אלא
העיסוק בנאצים עצמם, ובהוויה הנאצית בגרמניה, יש לו, לא נעים להודות בכך, צד
מצחיק. גם אחי שעכשיו כל כך חולה, אחרי שהוא כתב את הדוקטורט על היחס לצוענים
בגרמניה במלחמת העולם השנייה ולאחריה, רצה לעסוק בשמאל החדש, בכלל אחי רצה הרבה
זמן לחקור את המרקסיזם והקומוניזם, בגלל ההיסטוריה המשפחתית של אבי, שהיה חבר
באיגוד הקומוניסטים העבריים. בכל אופן אחי התחיל לאסוף חומר על השמאל החדש ומת
משיעמום מכל החצץ המרקסיסטי שנשפך עליו, ואז הוא החליט לחזור לעסוק בנאצים, כי
נאצים, כמו שהוא הסביר לי, הנאצים הם לפחות מצחיקים. כמובן שזה מאד לא יפה לצחוק
מנאצים, כי הם רצחו כל כך הרבה מיליונים של אנשים וזה כמובן ממש לא מצחיק, אבל בכל
זאת קשה מאד להתעסק בנאצים הרבה זמן בלי לגחך ואפילו לצחוק בקול רם.
קחו למשל
את אס-אס זיגי מדורטמונד, שנבחר לכהן במועצת העיר. הוא לא הנאצי הראשון שנכנס
למועצת העיר דורטמונד. יש שם כבר נציג למפלגה הנאצית המצליחה NPD. כמה פעילים של מפלגת ה-NPD התגלו כמי שסייעו למחתרת הנאציונלסוציאליסטית שרצחה במשך שנים מהגרים
תורכים וחבריה נתפסו לגמרי במקרה אחרי ששדדו בנק, ורק בדיעבד התגלתה זהותם כרוצחים
בדם קר של עשרה אנשים, רובם מהגרים מתורכיה. חשבתי שאולי הגילוי הזה, על הקשר של
מפלגת ה-NPD למחתרת הנאציונל סוציאליסטית הרצחנית, יגרום לכך שיוציאו את
המפלגה הנאצית המצליחה הזאת מחוץ לחוק, אבל לפחות בינתיים זה לא קרה. עכשיו מצטרף
לבלוק הנאצי במועצה גם אס-אס זיגי, שבאמת קוראים לו זיגפריד בורכרט – במשפחות נאציות
אהבו להעניק לילדים את השם זיגפריד, שזה השם של הגיבור האגדי הגרמני שהרג את הדרקון, שעל סיפורו כתב וגנר את מחרוזת האופרות
"טבעת הניבלונגים". חוץ מזה השם זיגפריד וכינוי החיבה שלו זיגי אהובים
בגרמניה כי הם מאד דומים למלה הגרמנית Sieg שפירושה ניצחון. נציג ה-NPD ביקש שיושיבו אותם יחד,
אבל ראש המועצה התעקש להפריד ביניהם. הוא מעדיף להתעסק עם כל נאצי בנפרד.
לאס
אס זיגי – כמו שהוא מציין בצדק זה לא שם שהוא בחר לעצמו אלא כינוי שהדביקו לו
אחרים, היתה מפלגה שקיומה נאסר בשנות התשעים בגלל פעילות נאצית ועכשיו הוא נבחר
למועצת העיר דורטמונד בראש מפלגה שנקראת Die Rechte, שבגרמנית זה
"הימניים" אבל גם "הצודקים", או אם תרצו "הצדיקים".
כשאוסרים על מפלגה נאצית לפעול היא מיד קמה בשם אחר, כי קשה מאד לאסור על פעילות
מפלגה שיש לה תמיכה מוצקה בציבור, גם בגלוי ועוד יותר בחשאי. בכל אופן אס אס זיגי
נבחר למועצת העיר דורטמונד ולמסיבה הפתוחה שהתקיימה לכבוד הבחירות הוא הגיע יחד עם
פעיליו, חלקם גלוחי ראש, שצעקו "גרמניה לגרמנים, זרים החוצה", וכולם רצו
להיכנס למסיבה בבניין המועצה, אבל חברי פרלמנט מהשמאל חסמו את דרכם בשרשרת אנושית,
ואז החברים של אס אס זיגי הכניסו אגרוף בפרצוף לחברת מועצה ירוקה אחת וזרקו בקבוק
בראש לחבר מועצה אחר ממפלגת הפיראטים. היתה הרבה ביקורת על המשטרה שלא איבטחה את
האירוע מראש למרות שהיה ברור שהחברים של אס אס זיגי יגיעו, ובעקבות הביקורת המשטרה
הבטיחה לשמור על הסדר הציבורי ואסרה על "פעילים קיצוניים מן הימין ומן
השמאל" להגיע לבניין המועצה. מפקד המשטרה גם היתרה בשמאל לא לחסום את כניסתו
של אס אס זיגי לבניין המועצה, כי הוא נבחר כחוק, ואם יהיה צורך השוטרים יבטיחו את
כניסתו לבניין המועצה בביטחה. אולי המשטרה תצטרך בסוף להכניס את המתנגדים לנאצים
לכלא ולהכניס את הנאצים עצמם עם הגנה משטרתית לישיבות המועצה. ככה זה בגרמניה, וזה
באמת לא אמור להצחיק, זה אמור לזעזע, ובכל זאת זה הצחיק אותי. הצחיק אותי אס אס
זיגי עם כל הקעקועים שלו ופמליית גלוחי הראש שלו צועדים לבניין המועצה ומרביצים
מכות רצח לאנשי השמאל שעושים הצגה של
התנגדות לנאצים, אבל לא נלחמים באמת להוציא את הנאצים מחוץ לחוק. אולי זה הצחיק
אותי בגלל הניגוד בין גרמניה האמיתית לבין גרמניה כפי שהיא מנסה לצייר את עצמה.
אולי זה הצחיק אותי בגלל שכשהחברים של זיגי מרביצים מכות רצח יושבים אנשים
ומקטינים לי את התגית של מכס ברוד בבלוג, כדי שאולי פחות אנשים יקראו פוסטים
שעלולים להביך את גרמניה, או להפריע לכוונות שלה לגזול מישראל כתבים של סופרים
שגרמניה שרפה ואת יורשיהם החוקיים רצחה ורוצה לרצוח וגם לרשת. בעצם שום דבר מזה לא
באמת מצחיק. כל זה נורא ואיום אבל בכל זאת מאד צחקתי. ככה זה יהודים, כשהם לא
יכולים לשנות את המציאות, הם מנסים לפחות לצחוק ממנה, במיוחד כשהיא באמת באמת
נוראה.