סיפורו של הרוצח

הודאה של רוצח היא סיפור ככל סיפור אחר: את העובדות הידועות לכל קשה להכחיש, אבל במה שסמוי מן העין – הכוונות שבלב, המחשבות וההחלטות, יש מרחב ניכר לבידיון. מטרות הסיפור משותפות לרוב הודאותיהם של הרוצחים: הפחתת אשמתם של הרוצח ומרעיו, גלגול האשמה ברצח על הקורבן, ופגיעה קשה ככל האפשר בקורבן, במשפחתו, במקורביו ובקבוצה הדתית, הלאומית או הפוליטית שאליה הוא משתייך, שהרי מלכתחילה פעל הרוצח מתוך שנאה כלפיהם ורצון לפגוע בהם.

כל הדברים האלה נכונים לגבי הודאתו בשב"כ של חוסאם קוואסמה, שעל פי הודאתו הוא אירגן ומימן את חטיפת הנערים גלעד שאער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח. ראשית הוא טוען שלא היתה כוונה לרצוח את הנערים אלא לחטוף אותם לצורך מיקוח. יכול להיות, אבל לא נראה לי. משהו בסיפור לא מסתדר. לו התכוונו לפיגוע מיקוח, היו בוודאי מכינים מקום מסתור מראש. ייתכן שאכן הכינו כזה ושם הם מסתתרים עד היום. ייתכן. אבל אותו חוסאם קוואסמה סיפר לשב"כ שהחוטפים-הרוצחים ביקשו את עזרתו כדי להסתתר מצה"ל, והסתתרו במקומות מאולתרים, בור באדמה, מערות, בתים, מסגד. בכלל קשה להבין כיצד מסתדרים דברי אנשי שב"כ שהחוטפים נמצאים כל הזמן מאז החטיפה והרצח בנפת חברון. כיצד טרם נתפסו, אם השב"כ עצר את המארגן והמסייעים? האם לא ברור מכך שחוסאם קוואסמה ועצורים אחרים בפרשה מסתירים מידע? ואם כך הדבר, כיצד אפשר להאמין בכלל למשהו שהם מספרים?

בכל אופן, ברור שעדיף לנאשמים לומר שלא התכוונו לרצוח את הנערים. רצח מחייב כוונה תחילה, ועדיף איפוא לרוצח להצהיר שלא היתה לו כלל כוונה להרוג.

העובדות הן שהחוטפים רצחו את שלושת הנערים וקברו אותם בחלקת אדמה שחוסאם קוואסמה רכש בינואר, לדבריו לא במטרה לקבור בה את הנערים. יכול להיות, אבל אם יודה חוסאם קוואסמה בכך שקנה את החלקה כדי לקבור בה קורבנות פיגוע, יודה ברצח בכוונה תחילה, ובכך הוא איננו מעוניין להודות. העובדה היא ששלושת הנערים נרצחו ונקברו בחלקת האדמה שחוסאם קוואסמה קנה בינואר 2014, ולנו כישראלים אין שום סיבה להניח שחוסאם קוואסמה התכון למשהו אחר ממה שהוא ומרעיו ביצעו בפועל. החוטפים גם רכשו שני כלי רכב, אחד לחטיפה ואחד למילוט. יש היגיון בהחלפת כלי רכב כדי לטשטש עקבות, אבל במקרה זה המכונית שימשה לחטיפה הועלתה באש כדי להסתיר את עקבות הדם, והמכונית השנייה נרכשה רק ביום החטיפה. רכישת המכונית השנייה רק ביום החטיפה, גם היא פרט שלא מסתדר היטב, כי כל הדברים האחרים הוכנו מראש, ולא נראה סביר שמישהו שמתכנן פיגוע זמן רב מראש יקנה מכונית לצורך מילוט רק בבוקר החטיפה. אינני יודעת מה זה אומר.

בכל אופן חוסאם קוואסמה מקפיד להאשים את הקורבן: לדבריו רק בגלל שיחת הטלפון של גלעד שאער למשטרה, החליטו החוטפים לרצוח את הנערים. כלומר, לדברי קוואסמה לא החמאס אלא הנרצח אשם בכך שהרוצחים רצחו אותו ואת חבריו, ולא מזיק להעביר גם לכל היהודים את המסר, שאם נחטפתם בידי החמאס עדיף לשתף פעולה ולא לנסות להזעיק עזרה ועוד לגרום לכל העולם לשמוע איך נשמעים רוצחים של החמאס בפעולה, איך הם צוחקים ושמחים ואיך הם רוצחים באוזני השוטרים שאינם מבינים דבר ואינם חשים לעזרה. תמיד טוב להשתמש במשהו שהיתה עליו ביקורת ציבורית בישראל ולחזק את הביקורת הזאת, לתאר כל חשד שהעלו ישראלים כנגד עצמם כעובדה. במקביל הוא מציע הסבר נוסף ומשלים: הם התכוונו לחטוף רק אדם אחד וחטפו שלושה, ובגלל ההסתבכות הזאת רצחו אותם. אלה שני הסברים שאינם בהכרח עולים בקנה אחד. ההסבר השני איננו מתאים למה שנשמע בהקלטת המשטרה: החוטפים נשמעו מאד שמחים לבשר שחטפו שלושה נערים. הם לא נשמעו כמי שהסתבכו. אם שמעתי נכון הם אמרו "הבאנו לך שלושה". האם הם אמרו את הדברים לחוסאם קוואסמה? הייתי רוצה לדעת עם מי הם דיברו בהקלטה. בכל אופן, כל העניין לא נשמע הגיוני. אם מישהו רצה לחטוף אחד לצורך פיגוע מיקוח, מה מפריע לו לתפוס שלושה? קשה להסתיר שלושה אנשים? הנה החוטפים שהם שניים מצליחים להסתתר כבר זמן רב וטרם נתפסו.

וחוסאם קוואסמה אומר, ואיש השב"כ מאשר, שהנהגת חמאס לא ידעה, למרות שהמימון לחטיפה הגיע מעזה. לשב"כ נוח לומר שזו התארגנות מקומית, זה תירוץ לכך שלא גילו את כוונת החטיפה מראש, אבל אם המימון הועבר מעזה, קשה להאמין שהנהגת חמאס לא ידעה. אבל אין לחוסאם קוואסמה עניין להרשיע את הנהגת חמאס בחטיפה וברצח, כפי שאין לו עניין להרשיע את עצמו ברצח בכוונה תחילה.

כל הדברים האלה שאני כותבת הם רק השערות, פקפוקים ותהיות. אולי הודאתו של חוסאם קוואסמה היא כולה אמת, אולי חלקים ממנה אמת, אולי דבר ממנה איננו אמת. אולי הנערים בכלל לא נרצחו במכונית אלא רק נפצעו, אולי רק אחד מהם נרצח והאחרים אחר כך, במקום הקבורה, כי שם נפלו משקפיו של איל יפרח, ופחות סביר בעיניי שהשאירו את המשקפיים על גופת נרצח שנרצח במקום אחר. אולי השתתפו ברצח אנשים נוספים ולא רק הרוצחים, כי שמעו אותם אומרים: "הבאנו לך שלושה", זאת אומרת שהם התכוונו למסור את הנערים למישהו שחיכה להם, מה שיכול אכן להתאים לפיגוע מיקוח, אבל יכול גם להתאים לרצח, כי הפיגוע הזה מזכיר גם את רצח החייל תומר חזן שפותה לבוא לגדה ונרצח שם. הכל יכול להיות. צריך רק לזכור, כאשר קוראים הודאה של רוצח, שזה רק סיפור של רוצח, שלרוצח כדאי ורצוי לספר אותו כך. עד כמה הסיפור קשור לאמת איננו יכולים לדעת, ואין לנו שום סיבה לחשוב שזו בדיוק האמת. הודאה ברצח של איש חמאס ותיק היא סיפור של איש חמאס, וככזו היא קודם כל תעמולה של החמאס, וכך יש להתייחס אליה.