עצרת תפילה

אתמול בארבע אחרי הצהרים כששבת כבר נכנסה יצאתי עם אושר לטיול והוא משך אותי לשכונת קטמון, ששם יש חנות לכלבים עם המון חטיפים לכלבים שלפעמים אני קונה לו מהם, אבל החנות כבר היתה כמובן סגורה והמשכנו לרדת למטה לכיוון סן-סימון וראיתי ממולי עולים הרבה אנשים דתיים או חרדיים שהלכו לבית כנסת, והיה לי נדמה שיש הרבה יותר אנשים מהרגיל, וחשבתי טוב, עכשיו באירופה ובארצות-הברית התחילה חופשת חג המולד והיהודים באים לירושלים וגם יחגגו פה את חג החנוכה, ואז ראיתי מישהו קורא מודעה והסתכלתי בה גם וראיתי שהמודעה קוראת לעצרת תפילה בגינת המשחקים שמול ביתי, עצרת נגד מסעדת עזה ארבעים שבשבועות האחרונים פתוחה גם בשבת, ולכן הם החליטו לערוך בגינה שנקראת בעצם גן טיכו עצרת תפילה כדי "להוסיף קדושה למקום", והיו חתומים על המודעה הרבה בתי כנסת, אולי עשרים בתי כנסת, הגר"א וישורון ועוד הרבה שאני לא זוכרת. הבנתי שהעצרת החלה בדיוק כעת, כשאני מטיילת עם הכלב בקטמון, והוא מושך אותי ללכת הלאה הלאה, אולי מתגעגע לגן של סן-סימון שהלכנו לשם הרבה כשהיה קטן. רציתי לחזור הביתה ומשכתי את אושר למעלה ברחוב רחל אמנו כדי להגיע לרחוב הפלמ"ח ומשם ללכת הביתה, ובינתיים התחיל להחשיך וכשהגענו לגן טיכו כבר היה די חשוך והגן היה מלא אנשים בחליפות ומגבעות שחורות שהתפללו בקול גדול ובצד עמדו כמה אמהות עם עגלות תינוקות וסביבן התרוצצו ילדים קטנים שהן דיברו אליהם באנגלית. כנראה קבעו את העצרת במיוחד לחופשת חג המולד, כדי שהיהודים שחיים רוב ימות השנה בארצות-הברית יבואו לארץ ויוכלו להפגין נגד היהודים שחיים פה ולא שומרים שבת, ונזכרתי בשולה ויורם מבית המרקחת שסיפרו לי שהשכנים שעלו מארצות-הברית כועסים עליהם כשהם נוסעים בשבת, ויורם אמר להם שיחזרו לברוקלין ושם הם יוכלו לשמור שבת כמו שהם אוהבים. בשנים האחרונות הרבה יהודים עשירים מארצות-הברית ומצרפת קנו דירות ברחביה ובקטמון ובמושבה הגרמנית ובעוד שכונות, שרוב ימות השנה הן ריקות אבל בחגים היהודיים ובחגים הנוצריים ובחופשים הן הומות משפחות יהודיות עם הרבה ילדים ולפעמים כשמסתובבים בשכונה נדמה שהשפה המדוברת בישראל היא אנגלית, ובכל פעם שהקבלנים מניחים את ידם על בית ישן ברחביה או בקטמון הם הורסים אותו עד היסוד ובונים בית מפואר עם כניסה מהרחוב לחניון וחדר מדרגות עם שיש ועציצים אבל בלי מרפסות בולטות החוצה ובלי גינות פתוחות כמו בבתים הישנים של רחביה שנפתחים אל הרחוב, הבתים האלה שבונים ליהודים מארצות-הברית או מצרפת כי רק להם יש מספיק כסף לקנות שם דירות הם בתים סגורים שבנויים כמו מבצר ונכנסים אליהם מהרחוב במכונית ישר לחניון הסגור שממנו עולים במעלית לדירה שאפילו המרפסות שלה בנויות כך שאי אפשר להביט לתוכן מן הרחוב, בתים של אנשים שחולשים על הסביבה ולא מתחברים אליה, אבל אפשר לשמוע אותם בסוכות שרים פיוטים או לראות אותם בחנוכה מדליקים נרות בכניסה לבית, שככה כנראה עושים בארצות-הברית, כי אולי אסור שם ליהודים להדליק נרות בתוך הדירות, ואז הם שרים שירי חנוכה בעברית ובאנגלית. אני מניחה שבארצות-הברית הם לא מתלוננים על זה שפותחים חנויות או מסעדות בשבת, אבל בישראל הם מרגישים שיש להם זכויות, אולי מפני שהם שילמו על הדירות שהם קנו בישראל הרבה מאד כסף, שישראלים בדרך כלל לא יכולים לשלם כל כך הרבה, וכשהם בארצות-הברית הדירות שלהם חשוכות וריקות, אבל כשהם מגיעים פתאם לארץ הם ממלאים את השכונות וגני המשחקים ובתי הכנסת ועכשיו הם עושים בגינת המשחקים שליד הבית שלנו עצרת תפילה נגד מסעדת עזה ארבעים שפותחת את שעריה בשבת לאנשים חילוניים שרוצים לבלות שם בשבת, במיוחד אחרי שמסעדת הרסטובר שפתחו במקום בית הקפה מומנט שנהרס בפיגוע נמכרה, ועכשיו פועל שם בית קפה שסגור בשבת, ולקוחות השבת שלו עברו לעזה ארבעים. אני די סובלת מבתי הקפה והמסעדות בשכונה שמשתלטים על כל המדרכות ולא משאירים לנו מקום לעבור, והשכנים שגרים מעליהם מאד סובלים מהרעש שמקימים באי בתי הקפה, ואני מתגעגעת לימים של פעם כשלא היו ברחוב עזה בתי קפה ומסעדות חוץ מבית הקפה הצנוע אגוזית, שנפתח בשבע בבוקר ונסגר בשבע בערב, ושתו בו קפה ועוגות זקני רחביה, ואחר כך הקימו במקומו את קפה עטרה שעבר לרחביה ממרכז העיר, אבל גם הוא כבר עבר מכאן ובמקומו יש מסעדת סושי, וכל המתחם שסמוך לביתנו שפעם היה מאד מאד שקט והיו בו רק קיוסק קטן ואגוזית ומכבסה וחומרי בניין וחנות צעצועים ומדרכות רחבות שבנותי רכבו עליהן באופניים והחליקו עליהן בסקטים שעכשיו זה לגמרי בלתי אפשרי, כי עכשיו על המדרכות שולחנות של בתי קפה וצעירים שגודשים את הרחוב כל הזמן ותמיד עמוס ורועש וצריך להסתכן ולרדת לכביש בכדי לעבור. ובכל זאת לא אהבתי את ההפגנה הגדולה הזאת שקראו לה עצרת תפילה, כי היה בה משהו מאד כוחני וגם מתנשא כשהוא בא מאנשים שישראל היא רק מקום הנופש שלהם והמקום שבו הם מבטאים את היהדות שלהם, בזמן שאת החיים והכסף הם עושים בארצות-הברית, וחושבים שבישראל יש להם זכות להגיד לאנשים אחרים מה לעשות כי הם משלמים הרבה כסף על הדירות שלהם, ולכן הם חושבים שהם יותר טובים מאנשים שחיים בישראל כל החיים ומשרתים בצבא ובמילואים ואין להם הרבה כסף, מפני שבישראל הרבה יותר קשה להתעשר או מפני שכסף זה לא הדבר שהכי חשוב להם בחיים, ועכשיו גינת המשחקים מלאה בגברים לבושי שחורים שמתפללים בקול גדול שזה יכול להישמע יפה אבל זה לא, כי זו לא תפילה שצועקים אל האלהים אלא תפילה שנועדה לאיים על אנשים, שאנחנו פה ואנחנו רבים וחזקים אז אנחנו נגיד לכם איך לחיות, ומאד מפחיד שירושלים הולכת ומתמלאת באנשים שרוצים להכתיב לאנשים אחרים איך לחיות, ולכאורה מתנהגים ללא דופי וללא אלימות, בבוקר שלמחרת לא היה בגינה אפילו פירור של לכלוך כמו שמשאירים בה לרוב כל מיני אנשים שמקיימים בה כל מיני התכנסויות ואירועים, ובכל זאת היה משהו מאד לא נעים בתפילה ההמונית הזאת, בקול גדול שנשמע לא כמו מישהו שמתפלל חזק מנהמת לבו אלא כמו מישהו שמגביר את קולו כדי להחריש את קולם ואת אוזניהם של אחרים. אושר מאד רצה להיכנס לגינה אבל אני פחדתי לעבור בין כל האנשים שהיו שם ומשכתי אותו מסביב לגינה ועלינו הביתה והצצתי ממרפסת המטבח על הגינה וראיתי שהיא מלאה כולה גברים בחליפות ובמגבעות שחורות שקולם גובר והולך והתחיל לטפטף גשם וקולם רק גבר, אבל גם הגשם הלך וגבר והחלו ברקים ורעמים ולבסוף הם התפזרו וחשבתי אולי גם הקב"ה במרומים רצה כמוני שהם כבר ילכו. בבוקר השמיים היו כחולים והשמש זרחה ויצאתי עם אושר לטיול והוא נבח על הכלב של השכנה ורדף אחרי כלבה שהוא אוהב וברח לי ותפסתי אותו מהר לפני שהגיע כלב גדול שאיתו הוא רצה לריב. בני אדם חושבים שהם מיוחדים אבל בעצם הם כל כך דומים לכלבים שיכלו לשחק יפה ביחד ולהינות אבל מוכרחים תמיד להראות אחד לשני מי יותר חזק ומי יותר חשוב ומוכרחים שיהיו כל הזמן מלחמות וריב.