מחנה המתנצלים

הרשימה שנבחרה במפלגת העבודה שימחה אותי מאד. לולא היו בה גם ציפי לבני ועמיר פרץ הייתי רצה להצביע בשבילה. אבל עכשיו אני לא בטוחה. עוד לא החלטתי אם אצביע לחד"ש, מפלגה שאינני אוהבת במיוחד אבל לפחות היא מפלגת שמאל ערבית-יהודית שחשוב לי שתעבור בביטחה את אחוז החסימה המוגבה, ובכך אתרום את חלקי הצנוע לשמירת זהותה הדמוקרטית של מדינת ישראל, או שאצביע בכל זאת לרשימה המאוחדת הזאת עם השם הטפשי "המחנה הציוני", שמזכיר לי את מורי עמנואל סיון, שהיה תמיד מצטט את הכתובת שתלו המתישבים הצרפתים בנמל אלג'יר ici est France, "כאן צרפת", שזה בערך כמו "יש"ע זה כאן", משהו שרק מעיד על חוסר ביטחון. למה המפלגה שהקימה את מדינת ישראל צריכה לקרוא לעצמה "המחנה הציוני"? כי נפתלי בנט אמר שהיא לא? כי הליכוד אמר שיש שם ערבי? לא בדיוק אמרו שיש שם ערבי, אמרו רשימה עם זוהיר בהלול, שנבין לבד. מפלגות גזעניות מתקשות להסתיר את אופיין, במיוחד במערכת בחירות. וליברמן שאמרו שהוא מתמרכז הכריז שאריאל לישראל ואום-אל-פחם לפלשתין. אי אפשר להכחיש שהוא בעד שתי מדינות לשני עמים. הלואי שהוא לא יעבור בכלל את אחוז החסימה הגבוה שהוא יזם כדי לפגוע בייצוג של האזרחים הערבים. ולמה כל הזמן מדברים על המפלגות הערביות שהן יהיו מחוץ לקואליציה. למה? מדוע אי אפשר שהערבים יהיו גם בקואליציה? כי נתניהו ובנט יגידו שהשמאל עושה קואליציה עם ערבים? למה מחנה השמאל שצריך להיות אמיץ וגאה בעצמו שהוא דמוקרטי ומייצג יהודים וערבים ונשים וגברים ועשירים ועניים נשמע כמו הקריקטורה שבנט עשה ממנו, כמו חבורה של מתנצלים? זה מזכיר לי משפט מספר ישן, שפורטונה אוהבת את הנועזים. מתי מפלגת העבודה תגיד אנחנו בעד שותפות אמיתית של יהודים וערבים ואנחנו לא מתנצלים?

מאד קשה לי עם זה שבבית המשפט העליון רק השופט סלים ג'ובראן פסק נגד העלאת אחוז החסימה, וכל השופטים היהודים שישבו בהרכב החליטו לא להתערב בהחלטת הכנסת. אני מבינה שבית המשפט העליון צריך להיות זהיר מאד בביטול החלטות של הכנסת, שמייצגת את הריבון, שהוא העם, אבל מאד לא נעים לשמוע החלטה כזו, שבה כל השופטים היהודים מגינים על החלטה שברור שלא רק שהיא פוגעת בציבור הערבי, אלא שהיא נועדה לפגוע בציבור הערבי, שהיא לא החלטה מוטעית אלא החלטה זדונית. מתוך שמונה שופטים יהודים לא היה אפילו שופט אחד שהסכים עם השופט ג'ובראן, אפילו שופט יהודי אחד שיתנגד להחלטה מרושעת וזדונית נגד מיעוט לאומי, וזה דבר שלא רק מצער ומרגיז אלא גם מבייש. אני יודעת שזה לא התפקיד של בית המשפט העליון לתקן את כל מעשי העוולה של הכנסת, אבי המנוח שהיה שופט ארבעים שנה אמר תמיד שהעם הוא הריבון ושאם העם מתנהג כמו חמור הרי לא לחמורים הדבש, ולי תמיד היה קשה לשמוע את זה, שאין אפילו פתח תקוה. בית המשפט העליון צריך לתת לאנשים פתח תקוה. כשיש תחושה שהחלטה של בית המשפט העליון יש לה אופי לאומי או מגדרי נשארת תחושה מאד מאד קשה,    

הבעיה איתי שאני לא חברת מפלגה, מטבעי אני לא. קשה לי להתחייב עד הסוף, קשה לי להגיד כמה הכל מצוין. כשמתפעלים מזה שיש ארבע נשים בעשיריה הראשונה אני מרגישה מושפלת מזה שמדברים על משהו שהוא עדיין תת-ייצוג כאילו מדובר באיזו מהפכה גדולה, וכשציפי לבני הכריזה בקול גדול שכל הנשים בעשיריה הראשונה נמצאות שם בזכות ולא בחסד, אמרתי לעצמי חוץ ממך, כלומר חוץ מלבני, שנמצאת שם לגמרי בחסד ולא בשום זכות. כששאלו את איציק שמולי, שאני מאד שמחה שהוא נבחר במקום גבוה, מה לגבי ביטחוניסט ברשימה, התאכזבתי קצת שהוא דיבר על מגעים עם מופז, ולא אמר כולנו ביטחוניסטים, כי הכוח הכי גדול של מדינה במלחמה הוא סולידריות חברתית, והמדינות שמנצחות במלחמות הן לא אלה שיש להן הרבה גנרלים בממשלה אלא אלה שיש להן חברה וכלכלה חזקות. והמדיניות הכלכלית של הליכוד שברה את החברה שלנו לרסיסים, הפכה אותנו למדינה של עשירים אטומי-לב שרק רוצים יותר כסף, ועניים מרודים שכולם מתעללים בהם, ויהיה כל כך צודק אם הליכוד יאבד את השלטון, כי הערכים שהוא קידם הם מרושעים. הלואי שיכולתי לשמוח יותר ויותר להאמין.