חלום הימין על טראמפ

הרבה אנשים מלומדים מנסים להסביר איך הצליח דונלד טראמפ לקנות את לב מצביעיו האמריקנים ולהיבחר לנשיאות, ופחות אנשים תוהים איך הצליח טראמפ לקנות את לב הימין בישראל, למרות שהוא, כן כן, למרות בתו שנישאה ליהודי והתגיירה, אנטישמי, שמוקף באנשים בעלי דיעות נאציות ומכחישי שואה, שאת אחד מהם, סטיב באנון, הוא מינה לתפקיד בכיר ורב השפעה. בחירתו של טראמפ הביאה מיד לתוצאות שמאפיינות בחירה של מנהיגים אנטישמים: בתוך שבועות ספורים מבחירתו הופיעו איומים על יהודים בארצות-הברית והתנכלויות כלפיהם ברמה שלא נודעה זה עשרות בשנים. אופיו האנטישמי של מימשל טראמפ נחשף באופן בוטה למדי גם ביום השואה הבינלאומי האחרון, כאשר הצהרה שהכין לאותו יום משרד החוץ האמריקני, וכללה כמובן התייחסות לרצח ששה מיליון יהודים בידי הנאצים, שזה האירוע שהעם היהודי מכנה "השואה", ובעולם המערבי נוהגים לכנות במונח היווני המאד בלתי הולם Holocaust, שמשמעותו קורבן עולה, כאילו הוקרבו היהודים בטקס דתי כלשהו, נגנזה על ידי צוות הבית הלבן, ובמקומה התפרסמה הצהרה ללא איזכור היהודים, וכשנמתחה על כך ביקורת, נאמר שהצהרת הבית הלבן הקיפה את כולם, וש"הסבל של כולם בשואה, לרבות כמובן סבלם של היהודים, הוא מאד עצוב", התבטאות שאם איננה הכחשת השואה, היא מאד קרובה לכך – השואה היא רצח ששה מיליון יהודים בידי הנאצים, לא שום דבר אחר, אלא אם כן מישהו מצר על הטירחה שגרמה השמדת היהודים לנאצים. היחס לרצח היהודים בשואה הוא נייר לקמוס לרגשות אנטישמיים, ובמקרה הזה, נצבע נייר הלקמוס הנשיאותי בגוונים חומים למדי. כמובן אפשר להציג כמשקל נגד את הטימטום והבורות שהפגינו אנשי הליכוד, כשבחרו ביום זה לליכודיאדה שלהם, וגם הם הצדיקו זאת בתירוצים שיפה להם השתיקה, ואולי גם זה לא במקרה. למפלגה כמו הליכוד, שהגזענות כנגד הערבים הפכה לדבק המלכד שלה, קשה להתמודד עם זכר השואה, שמזכירה ליהודים שאירופה שונאת אותם עוד הרבה יותר מכפי שהיא שונאת ערבים ומוסלמים. לא במקרה ניסה בנימין נתניהו לייחס את רעיון השמדת היהודים למופתי הירושלמי, ולזכות את היטלר, התבטאות שגם היא בגדר הכחשת השואה. גם בנאומיו בימי השואה מעדיף נתניהו להעלות על ראש דאגותיו את האיום האיראני, שכלל אינני מקלה בו ראש, אבל נדמה לי שלנתניהו קל יותר להאשים בגזענות ובאנטישמיות את הערבים והמוסלמים, וקשה לו להתמודד עם התהום הקרועה בין העם היהודי לבין עמי אירופה הרוצחים, שכן אירופה הגזענית והאנטישמית היא מושא חלומותיו, וקשה לו להכיר בכך שאירופה שואפת להיות נקייה מיהודים, כשם שהיא שואפת להיות נקייה מערבים ומוסלמים בכלל.

אבל אולי יותר מכל ההסברים המלומדים לבחירה בטראמפ ולהתלהבות ממנו, נעוץ ההסבר ברצונם של אנשים לרמות את עצמם ולבלבל בין משאלות לבם לבין המציאות. ואכן הימין הישראלי ובמיוחד אנשי הבית היהודי מציגים מאז בחירתו של טראמפ מחזה אבסורד של הזיית מציאות מדומה ששום התרחשות או התבטאות ממשית איננה מפוגגת, ואפילו ההיפך מכך. שני מופעי אבסורד כאלה התרחשו אתמול בתכניתה של רינה מצליח "פגוש את העיתונות", תחילה בפאנל שבו ישבה העיתונאית המתנחלת יפעת ארליך, ואחר כך בראיון עם שרת המשפטים איילת שקד.

תחילה קוננה יפעת ארליך על כך שפינו את עמונה, כשאין לטענתה שום בעלים פלשתיניים. למיטב ידיעתי ישנם דוקא בעלים כאלה שהכיחו את בעלותם בבית המשפט, וישנן גם ראיות לכך שבעבר עיבדו את הקרקעות שמתנחלי עמונה גזלו מהם, אבל למתנחלים יש תמיד קושי להבחין בקיומם של פלשתינים, ולכן אין להם בעיה להכריז שאין שום בעלים לקרקעות בעמונה, ושעל פי התנ"ך הם הם הבעלים של כל אדמות ארץ ישראל, מה שלא מסביר מדוע אברהם אבינו דוקא טרח לשלם לעפרון החתי ארבע מאות שקל עובר לסוחר, ולא פשוט השתלט על מערת המכפלה בשיטת המתנחלים, לפי ההבטחה האלוהית שלזרעך אתן את הארץ. מכאן ואילך עברה יפעת ארליך, כמנהג המתנחלים ואנשי הבית היהודי, לדבר על ימות המשיח של דונלד טראמפ.

"טראמפ לא מעביר את השגרירות לירושלים בגלל שזה אינטרס ישראלי, אלא בגלל שזה אינטרס אמריקאי", זעקה יפעת ארליך. ההתחלה דוקא נכונה. טראמפ לא מעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, נקודה.

מאד חשוב להקשיב למה שאמר טראמפ, אמרה ארליך. הוא אמר שאפשר לבנות לא רק בגושי ההתישבות, אלא גם מחוץ לגושים. מה? שאלו אותה. כן, הוא אמר לא לבנות התנחלויות חדשות, אבל הוא אמר שכן אפשר לבנות בתוך הגושים וגם מחוץ לגושים. כדי להיות מדויקת בדקתי בשני מקורות שונים, ה"ניו-יורק טיימס" וגם "ג'רוזלם פוסט" הימני, את דבריו המדויקים של דובר הבית הלבן המאד צמוד לטראמפ שון ספייסר, וכך אמר דובר הבית הלבן:

"The American desire for peace between the Israelis and the Palestinians has remained unchanged for 50 years," Spicer said. "While we don’t believe the existence of settlements is an impediment to peace, the construction of new settlements or the expansion of existing settlements beyond their current borders may not be helpful in achieving that goal."

ראשית מציין הדובר את העובדה ש"השאיפה האמריקאית לשלום בין הישראלים והפלשתינים לא השתנתה זה חמישים שנה". בלשון דיפלומטית המשמעות היא: אנחנו ממשיכים במדיניות של קודמינו, גם אם בימי הבחירות הצהרנו כמה הצהרות שהותירו רושם אחר. אבל העיקר הם הדברים לגופו של עניין: "בעוד שאיננו מאמינים שקיום ההתנחלויות הוא מכשול לשלום, בניית התנחלויות חדשות, או הרחבת התנחלויות קיימות מעבר לגבולותיהן הנוכחיים עלולות שלא להועיל להשגת מטרה זו (של שלום בין הישראלים והפלשתינים).

במלים אחרות: המימשל האמריקאי לא ידרוש לפנות התנחלויות קיימות כתנאי מוקדם לשלום, אבל הוא מאד לא יאהב בניית התנחלויות חדשות או הרחבת הקיימות.

מנין הסיקה יפעת ארליך שמימשל טראמפ אומר לבנות בגושי ההתנחלות וגם מחוצה להם, בזמן שהדובר טרח להדגיש שהבית הלבן איננו רואה בעין יפה גם את הרחבת ההתנחלויות הקיימות? מהמקום שממנו ניזונים כל חסידי טראמפ בימין: מהרהורי לבה. אבל היא לפחות אדם פרטי שאיננו נושא בשום תפקיד ממלכתי מחייב. שרת המשפטים איילת שקד, לעומת זאת, יושבת ליד שולחן הממשלה, וגם היא אמרה לרינה מצליח שכעת אין שום מניעה לסיפוח שטחים מהרשות הפלשתינית לישראל, ושלאחר ביקורו של נתניהו אצל טראמפ, היא מחכה למימוש צעדים שכאלה.

ובכן, כבוד השרה איילת שקד, כדאי שתקראי היטב את הודעת הבית הלבן. וגם דברים נוספים שאמר "פקיד בכיר" במימשל טראמפ לג'רוזלם פוסט, שרצוי שהצדדים יימנעו מכל צעד חד-צדדי, וישאירו לבית הלבן סיכוי להיוועץ בכל הצדדים כיצד להתקדם להשגת שלום.

אבל נראה שאנשי הבית היהודי מתקשים להיפרד מהזיותיהם על מימשל אמריקאי שתומך כביכול בכל מאוויהם הרחוקים מהמציאות כרחוק ירושלים מוושינגטון. ואולי יותר מכל ההסברים המלומדים לבחירתו של טראמפ מסבירה המציאות העצובה הזו את בחירתו: אנשים רבים מאד, וגם פוליטיקאים בכירים, אינם רואים ואינם שומעים, אלא את פעימות לבם שלהם, ומשכנעים את עצמם ואת סביבתם, שפעמי משיח הם שומעים.