המעיל האדום, או חיי עובדת זרה

היא אמרה שאין לה בשביל מה לחזור, כי כבר אין לה אבא ואמא. שניהם מתו בטרם עת. יש לה אמנם אח ואחות, אבל הם בעלי משפחות ויש להם חיים משלהם. הם לא קרובים אליה. היא לקחה חופשה של חודש כדי לבקר את אמה כשגססה מסרטן, אבל כשנפטרה היא כבר חזרה מזמן לעבודתה, והזקנה בכלל לא אהבה את זה שהיא נסעה לבלות חודש עם אמה הגוססת. אמנם היתה לה מחליפה, אבל הזקנה פחות חיבבה אותה, ורק אהבה את תבשיל האטריות שלה, שמאז היא מכריחה גם אותה להכין אותו. חוץ מתבשיל האטריות, רוב האוכל שהיא מכינה לזקנה הוא אוכל פולני, כמו שהזקנה רגילה ואוהבת כל חייה. היא התרגלה לאוכל הזה, למרות שהיתה מעדיפה אוכל אחר, דומה יותר לאוכל שאכלו אצלם בבית, אבל הזקנה אוכלת מעט מאד ורוצה שגם היא תאכל מעט ובדיוק את מה שהזקנה אוכלת. בגלל זה היא הרבה פעמים רעבה. היא קונה לעצמה אוכל בכסף שלה, אבל גם אז הזקנה כועסת, שהיא לא מסתפקת במה שהזקנה מרשה לה לאכול. גם להתרחץ היא מרשה לה רק לעתים רחוקות, כדי שלא תבזבז את המים. גם במכונת הכביסה היא לא מניחה לה להשתמש – היא נאלצת לכבס ביד. אפילו כשהזקנה בעצמה מתרחצת, כי בחוץ שלושים וחמש מעלות, והיא אומרת שגם היא רוצה להתרחץ, הזקנה אומרת לה את תתרחצי אחר כך, והאחר כך הזה לא מגיע אף פעם. לפעמים היא הולכת לחדר שלה ובוכה. גם כשהיא הולכת לחבר שלה היא בוכה כל הזמן. יש לה חברים, היא אומרת, שיש להם עבודה טובה, אבל לה אין מזל. היא ביקשה בחברה הרבה פעמים שיתנו לה מקום עבודה אחר, אבל בחברה אמרו לה שממילא הזקנה כל כך זקנה וכמה היא עוד תחיה, אז שתחזיק מעמד בינתיים. הם יודעים שאם תעזוב את הזקנה לא יבוא במקומה איש. כבר כמה בחורות ברחו ממנה ונעלמו, אבל היא נשארת. היא לא רוצה פשוט לברוח, אלא לקבל עבודה אחרת, כי היא והחבר שלה חוסכים כסף לדירה, ואז כשיוכלו לקנות את הדירה בעיר מולדתם, הם יחזרו לשם ויקימו משפחה. בינתיים הם מחכים ועובדים קשה, וזאת בעיה, כי לחבר שלה יש חופש רק בשבת, ולה רק ביום ראשון. בשבת הזקנה אוהבת שהיא נמצאת איתה ומגישה את האוכל לשולחן. הזקנה אוהבת להזמין אורחים לארוחה ודוחקת בהם לאכול עוד ועוד. דוקא כשבאים אורחים היא לא מסוגלת לאכול או לשמוח. יותר מתחשק לה ללכת לחדר שלה ולבכות.

הזקנה דוקא שיבחה אותה בפני, וגם את עצמה: אמרה שהיא עובדת טובה, אבל שגם היא, הזקנה, נותנת לה הרבה. היא לא יודעת שהיא משלמת פחות מהתעריף, והבת שלה משלמת תוספת בסתר. היא אמרה לי שכבר חודשיים הבת לא שילמה לה את התוספת, רק הבטיחה שתשלם לה יותר מאוחר, ובשביל מה היא בכלל עובדת אם לא בשביל הכסף. לפעמים הבת גם מביאה לה דברים ומחביאה אותם אצלי, כדי שתיקח אותם כשהיא חוזרת מיום החופשה שלה, ואז הזקנה לא תתרגז ולא תיקח את הדברים ממנה. פעם הבת הביאה לה נעלי התעמלות ישנות שלה, אבל הזקנה כעסה ואמרה למה את נותנת לה, יש לה מספיק. אני לא צריכה אותן, אמרה הבת, אבל הזקנה אמרה: עכשיו תצטרכי לקנות חדשות. כבר קניתי חדשות, אמרה הבת, והזקנה כעסה עוד יותר: תמיד את מבזבזת סתם. נעלי ההתעמלות נשארו אצלה, אבל כשהבת של הזקנה הביאה לה פעם מעיל אדום ישן, הזקנה סירבה להשלים. למה את לא מביאה לי מעיל אדום, היא אמרה לבת שלה. היא מאד אהבה בגדים אדומים. אבל לך יש כבר הרבה מעילים, ניסתה הבת לפייס אותה, ולה אין אפילו אחד. כשהבת חזרה הביתה, הזקנה לקחה ממנה את המעיל, ולבשה אותו בעצמה. היא אהבה מאד בגדים אדומים.

הזקנה רצתה שאני אקח אותה לשוק ואראה לה איפה אפשר לקנות בזול. אבל תתני לי כסף, היא אמרה. הזקנה התיישבה על הכיסא בחלוקה הורוד, פישפשה בארנקה, ונתנה לה שבעים שקל. זה יספיק, היא אמרה, אוחזת בידה את שבעים השקל ומתקשה להיפרד מהם. אמרתי שזה לא מספיק לקניות בשוק, שאני מוציאה ארבע-מאות שקל. טוב, לך יש משק בית והבנות באות, אמרה הזקנה. לבסוף היא ניאותה לתת לה מאה שקל, שני שטרות של חמישים שהיא מסרה לה כמו שמוסרים תינוק בן יומו. הזקנה אמרה שתקנה רק עוף קטן, קילו, קילו וחצי. עוף יחיד. וקטן. לא יותר מקילו וחצי. הזקנה אמרה שהיא מעדיפה לקנות עוף שלם מאשר חזה עוף שהקצב חתך, כי על זה שהקצב חותך לוקחים יותר כסף, אז היא מעדיפה לחתוך בעצמה. אמרתי שאת העוף השלם שוקלים יחד עם העצמות והחזה החתוך הוא רק בשר נקי בלי עצמות, אבל הזקנה לא השתכנעה. לשוק הלכנו ברגל וחזרנו באוטובוס. הכסף שהזקנה נתנה לה נגמר לה ולא הספיק, ואת הפריט האחרון ברשימה, חצי אבטיח, היא קנתה על חשבונה. גם לאוטובוס היא שילמה על חשבונה. קניתי לשתינו בקבוקי שתיה קטנים כי היה חום של שלושים וחמש מעלות והיא רצתה להחזיר לי את הכסף. אמרתי לה שהיא לא צריכה להחזיר לי את הכסף על השתייה. ליד הבית היא רצתה להשליך את הבקבוקים הריקים לזבל, כדי שהזקנה לא תראה שהיא קנתה שתיה ותצעק עליה למה היא לא יכולה להתאפק ולשתות מים בבית, אבל אמרתי לה שתיתן לי את הבקבוקים, שאני אחזיר אותם לסופר ואקבל החזר, ושמתי אותם בסל שלי. היא התעקשה לעזור לי עם המצרכים עד לדירתי בקומה האחרונה. אמרתי לה שאולי עד שהזקנה תתעורר היא תקפוץ אלי ותתקלח, כי המים מדוד השמש רותחים. אבל הזקנה כבר התעוררה ונתנה לה הרבה הוראות לעשות כל מיני דברים, והיא נשארה בחולצת הטי האדומה שלה, רטובה מזיעה.