דורותי פורטר / כוכבי ים ועוד

בתי שרון נסעה לכנס באוסטרליה, ואני שולחת לה ד"ש עם שירתה של המשוררת האוסטרלית האהובה מאד בארצה דורותי פורטר (2008-1954) ופחות מוכרת מחוצה לה. שירתה של דורותי פורטר, שמתה לפני כעשור ממחלת הסרטן, מגוונת מאד, מרבה לעסוק באהבה, בתשוקה, ברגש, רגישה מאד לחי, לטבע, לנוף, עשירה באיזכורים תרבותיים מן הספרות וההיסטוריה, תובענית, סגנונה בוטה, לא מהסס לחבוט בתודעת הקורא, לעתים מתחכם, עשיר בדו- משמעויות, ותמיד רגיש מאד לסבלם של היצורים החיים, לרגשות הזולת וליופיו של הטבע.

צרות

"ג'יל",

אני מתגרה במראה,

"כמה אומץ יש לך?"

אני אוהבת את האומץ שלי גופני

אני אוהבת את האומץ שלי עם קמצוץ של סכנה.

בין משרות בענף הביטוח

התבוננתי במטפסי צוקים

כמו עכבישי משחק זעירים

על הצוק המקומי שלי.

אין לי ראש לגבהים

אבל יש לי תיאבון לצרות

צרות

צרות עמוקות של אנשים אחרים

כדי להדליק את המנוע שלי

ולשלם את המשכנתא שלי

וצרות פרטיות, הו, צרות יפות

להַגְאוֹת כַּגַּל את מיטתי

אני ממתינה

אני אשתה אתכן, צרות

עם הרבה קרח.

TROUBLE

‘Jill’
I challenge the mirror
‘how much guts have you got?’

I like my courage
    physical
I like my courage
    with a dash of danger

In between insurance jobs
I’ve been watching
    rock climbers
        like game little spiders
            on my local cliff

I’ve got no head for heights
    but plenty of stomach
        for trouble

trouble
    deep other-folks trouble
        to spark my engine
           and pay my mortgage

and private trouble
    oh, pretty trouble

to tidal-wave my bed

I’m waiting

I want you, trouble,
    on the rocks.

© 2000, Dorothy Porter
From: the monkey's mask
Publisher: Picador, Sydney, 2000

כוכבי ים

גֶבֶּלס צדק.

אפשר לומר לך

לשנוא מישהו.

אתמול

כוכבי הים

כה רבים, כה לבנים

כה קרובים למזח

באור הירוק של הוֹבַּרט

שבו את לבי

כשם שהמלח הזקן של קולרידג'

אימץ אל לבו

פקעות של פְּתָנֵי ים.

היום המוזיאון אמר לי

שכוכבי הים הם זרים

שהם מתרבים כמו חולדות

שהם זוללים את אלה

ששייכים לכאן.

הם עומדים לקבץ אתכם, כוכבי ים

ולהיפטר מכם –

אין מפלט

אין צאצאים

הגֶּנִּים שלכם יתפזרו להתאבל

וינסו להרבות אתכם שוב.

יהיו מים צלולים

ורק האשפה הרגילה.

הערות: הוברט היא בירת האי טסמניה שמדרום ליבשת אוסטרליה

המלח הזקן של קולרידג' – הכוונה לדמות המלח בשירתו של המשורר הבריטי סמואל טיילור קולרידג' (1834-1772) The Rime of the ancient Mariner, שכל חבריו להפלגה מתו, והוא צופה בהתרגשות בפתני הים (נחשי ים) המתפתלים סביב האניה, ושמח לראות יצורים חיים.

STARFISH

Goebbels was right.

You can be told
   to hate anything.

Yesterday
   the starfish
     so many, so white,
     so close to the dock
in the green light
       off Hobart
sent me rapt
   like Coleridge’s old mariner
     taking coils of sea snake
       to his bosom.

Today
   the Museum told me
the starfish
   are foreigners
   are breeding like rats
   are gobbling them
       who belong here.  

They’re going to round you up, starfish,
   and get rid of you –

no escape
no descendants
   with a  scatter of your genes
     to mourn
       and try and breed
         you back

there’ll be clear water
       and just the usual
         rubbish.

הקרפדה מהמפסטד הית'

היה זה אחד מאותם

לילות קיץ אנגליים יפהפיים

כאשר ריחוף על אור ירח

של עולם מואר ירח

היה גורלך הקסום בר המזל.

נצנוץ הלילך של אגמים שקטים

לחישת שועל רפאים דרך פעימת לבך.

אבל הקרפדה על ידך

הסריחה באמת.

הסריחה דרך עורה הרוטט

הסריחה מפחד.

האם מגען ההלוצינוגני האגדי

של הקרפדות,

בדיוק כפי שמַקְבֵּת חוה,

מלכודת מהפנטת

של התגלות רעילה?

אלו דלתות בינה מצמררות נפתחות

לנתזי המוֹשְׁק

של אימה משותקת נושמת?

כמובן באותו ליל משי משכר

רצית

ותמיד תרצי

שהקרפדה תירגע

שתדיף ריח נעים

ותחלוק בנדיבות

את סודותיה המתעתעים.

אבל הקרפדה על ידך

התגוננה.

הקרפדה על ידך

הסריחה באמת.

הַמְפְּסְטֶד הִית' – איזור גנים ואגמים בלונדון, אנגליה

THE HAMPSTEAD HEATH TOAD

It was one of those
beautiful
English summer nights
when levitating
on the moonshine
of a moonlit  world
was your entranced lucky
fate.

The lilac shimmer of silent
lakes.
The whisper of ghost fox
through your heartbeat.

But the toad in the hand
stank real.

Stank through his palpitating
skin.
Stank of  fear.


Is the fabled hallucinogenic
touch of toads
just as Macbeth
witnessed
a  hypnotising snare
of toxic apparition?

What thrilling doors of perception
open
to the musky ooze
of panting paralysed
terror?

Of course
on that silky intoxicating
night
you wanted
and will always want
the toad
to calm down
smell sweet
and give up his phantasmagorical
secrets
generously.

But the toad in the hand
protected himself.

The toad in the hand
stank real.

שני השירים הבאים לקוחים מספרה של דורותי פורטר "אחנתון" שבו היא מדברת מפי המלך המצרי שלדמותו נמשכה מאז נסעה לברלין לצפות בדיוקן אשתו היפהפיה נפרטיטי, שם התלהבה דוקא מדיוקנו של אחנתון, ומאוחר יותר נסעה למצרים לצפות בפסלו ובשרידי עירו. נראה שפורטר נמשכה במיוחד לצד נשי שהיא מצאה באחנתון, ובמשיכתו ליצירה אמנותית. מפיו היא מדברת על יצירה, אמנות, זוגיות, יופי וחושניות.

מַאעַת (אלת האמת, הצדק והסדר במיתולוגיה המצרית)

אמא,

בְּרִיאָה תמיד מתחילה

במשאלה,

במעשה של אל.

אפילו בסיפור הכהן

האל פְּתַח

צריך היה להתחיל איפשהו.

זכרי, הסדר הראשון היה כאוס!

הביטי בעירי!

האם הינה בית מטבחיים וחילול שמים?

היא מקדש אמיתי

שצָרוּ שמים ועמק

תוכלי לנשום אותה

כפי שתוכלי

לשתות את הנילוס.

יצורים חיים, אמא,

אני יוצר יצורים חיים.

מאעת שלך היא ארון מתים

מאעת שלי היא חיים!

Ma'at

Mother,

Creation always begins

With the wish

With the act

Of a god.

Even in the priest's yarn

Old Ptah

Had to start

Somewhere.

Remember

The first Ma'at

Was chaos!

Look at my city.

Is it a blasphemous shambles?

Shaped by the sky

And the valley

It is a true temple,

You can breathe it

Like you can drink

The Nile.

Living things, Mother

Imake living things.

Your Ma'at is a sarcophagus

My Ma'at is life!

שושנים

שושנה כהה צפה

בקערת מים קלים.

נִחוֹחָה זוחל

כעכביש אִטִּי

על פָּנַי.

והוא דוקר בעיניים.

אז אני בוכה מעונג

בלי סיבה

בחדר השושנה של נפרטיטי.

Roses

A dark rose

Floats

In a bowl

Of light water

Its scent creeps

Like a slow spider

Up my face

And it stings

 in the eyes

So I cry

For pleasure

For no reason

In Nefertiti's rose room.