היא סיפרה בנייד

הכלב שלי אהב לשחק עם הכלבה שלה, למרות שהוא גדול והיא קטנה, אבל הוא אוהב כלבות קטנות. הוא עשה לי הרבה צרות, הכלב שלי, במיוחד כשהיה עוד גור, הוא הירבה לברוח ממני, והיא אמרה לי שאני צריכה להיות יותר תקיפה איתו. פעם הוא ברח לי ורץ אחרי הכלבה שלה, והיא שאלה אותו איפה אמא שלך, ואז באתי בריצה ואמרתי: רודפת אחריו, והוא בורח ממנה, והיא צחקה, והכלב שלי קפץ עליה, והיא נבהלה ואמרה כמה אני פוחדת מהגדולים האלה, ולא היתה תקיפה איתו בכלל. היא בטוח היתה יותר צעירה ממני, אבל לא בהמון שנים, והיא גרה עם אמה הקשישה וטיפלה בה, ועל הבן שלה שמעתי רק כשדיברה בטלפון הנייד בזמן שטיילה עם הכלבה בגינה. היא אמרה שהיא מחפשת לכלבה משפחה אומנת לחודש, כי הבן שלה צריך לעבור השתלה, ואמא שלה אומרת שחבל על הכלבה, אבל היא אומרת לאמא שלה שזה חיי אדם. ככה הבנתי שהבן שלה חולה כנראה בלוקמיה וצריך לעבור השתלת מח עצם. אחר כך איתמר אמר לי שהיא אשה משונה שתמיד כועסת עליו, אולי מפני שהוא עוד היה נער ואני הייתי כבר מבוגרת ממנה, אז עלי היא לא כעסה. ואיתמר אמר לי שהוא ראה את הבן שלה ושהוא נראה נורא, בכלל לא כמו שהוא הכיר אותו קודם, ואמרתי לאיתמר שהבן שלה מאד חולה, וצריך לעבור השתלה, שזה מה ששמעתי כשהיא דיברה בנייד. אולי אפילו היא בעצמה אמרה לי שהיא מחפשת מקום לכלבה לחודש, אבל אני לא בטוחה, כי את רוב מה שידעתי עליה ידעתי מהשיחות שלה בנייד. היא דיברה בקול רם, אז יכולתי לשמוע הכל, למרות שהשמיעה שלי בכלל לא טובה.

אני לא זוכרת כמה זמן עבר עד ששמעתי אותה מדברת בנייד על קבוצת התמיכה שהיא הלכה אליה, שהיו שם אנשים שאיבדו ילדה בת שש. והיא אמרה שקשה לה להתייחס לאבל של אחרים, כי היא שקועה מדי באבל שלה, ואמרה שאמרו לה שהיא צריכה לצאת מהבית ולעשות משהו אחר, לא רק לטפל באמא שלה. ככה הבנתי שההשתלה לא הצליחה והבן שלה מת, למרות שהכלבה היתה חודש במקום אחר, כדי שלא יידבק בזיהום אחרי ההשתלה.

נדמה לי שזה היה אחרי השלג הגדול שפגשתי אותה מטיילת עם הכלבה ועם עוד איש שלא ראיתי קודם. בגלל השלג הגדול הרבה עצים נעקרו בגינה והשבילים נהרסו, והיה צריך לסדר הכל מחדש. היא אמרה כל מיני דברים על אוזלת היד של העיריה ואחר כך אמרה לי שהחבר שלה עובד בעיריה, והיא נהנית להקניט אותו. היא היתה במצב רוח טוב וחשבתי שאם היא איבדה את הבן, לפחות טוב שיש לה חבר. אחר כך פגשתי גם את הבת שלה, וחשבתי שטוב שיש לה לפחות עוד בת, ושהבת הזאת מאד נחמדה. עם הבת היא דיברה יותר בסלחנות מאשר עם אחרים. בעצם הבת היתה זאת שקצת נזפה בה, אבל אני לא זוכרת על מה.

הרבה זמן לא ראיתי אותה, אולי בגלל שטיילנו למקומות אחרים, או שראיתי אותה מרחוק ולא דיברתי איתה. עברו שנים ושוב פגשתי אותה מטיילת עם הכלבה, אבל היא כבר לא הרשתה לכלב שלי לשחק איתה ולא כל כך הבנתי למה. היא כבר לא האירה לנו פנים ונראתה הרבה יותר כעוסה. פעם היא הלכה בדיוק לפנינו ושמעתי אותה מדברת בטלפון על זוג שנפרד ואז היא אמרה: גם אני חשבתי שאנחנו זוג, אבל פתאם הוא אומר שלא מתאים לו, וחשבתי אם זה האיש שפגשתי אז מטייל איתה בגינה אחרי השלג הגדול שכבר לא מתאים לו להיות בן-זוגה או מישהו אחר, וחשבתי אם גם בעלה, האבא של הילדים שלה, מת מסרטן או סתם עזב אותה, לפני שהבן שלה מת מסרטן, שאחר כך היא הכירה את החבר שלה, שאחר כך החליט שלא מתאים לו להיות חבר שלה, או אולי מההוא היא נפרדה מזמן ועכשיו היא נפרדת מחבר אחר. כמה הרבה דברים קורים לאנשים שפוגשים ברחוב לגמרי במקרה, בעצם מאז שהיכרתי אותה גם אחי חלה בסרטן ומת מסרטן, אבל בגלל שאין לי טלפון נייד לא דיברתי על זה בכלל, ואף אחד לא ידע.