הקבצנית

עכשיו יש ליד הפיצוציה קבצנית חדשה, אמריקאית. היא נאה למדי, עם שיער שחור גולש וביד שמאל היא מחזיקה קב. את יד ימין היא פושטת קדימה ומערסלת כדי לקלוט את המטבעות. אני לא יודעת אם היא מחזיקה את הקב כי היא נכה, או שזה כלי העבודה והסמל שלה, כמו שמלך אוחז בשרביט. היא מדברת רק אנגלית והיא ליטפה את אושר ואמרה לי שהיא מאד אוהבת כלבים ושיש לה כלבה. מעניין איך היא מטיילת עם הכלבה, או שמישהו אחר מטייל איתה. היה בשכונה אלטע זאכן אחד שהיה אוסף בגדים וחפצים ישנים בעגלת סופרמרקט ישנה, והיה לו כלב שהלך תמיד אחריו, אבל הוא לא היה נכה. מישהו מהפיצוציה הביא לקבצנית בקבוק של מים. הפיצוציה היא כבר מזמן לא פיצוציה אבל בשכונה עוד קוראים לה ככה, בגלל שהגלגול הראשון שלה היה פיצוציה, והשני מכולת גדולה למדי, שעדיין קראו לה הפיצוציה, ועכשיו היא הפכה לחנות גדולה ממש ויפהפיה. במדפים שפונים לחזית השקופה שלה סידרו פירות ומיצי פירות בשלל צבעי הקשת, וממש בכניסה יש כוננית מיוחדת עם המון סוגי פיצוחים, לפעמים אני רואה שתי בחורות או זוג צעיר יושבים ליד הדלפק ושותים או מלקקים גלידה, ואני תוהה אם צעירי רחביה אומרים לנערות שלהם: בואי נצא לפיצוציה, נשתה איזה קולה עם בוטנים. אני אוהבת להסתכל על המדפים הצבעוניים של הפיצוציה, אבל אני לא קונה שם הרבה והמוכרים שם לא מרוצים ממני. אם פעם אני צריכה משהו דחוף ונכנסת הם שואלים: מה קרה? את לא באה הרבה, והם שוכחים שכשהם עוד היו מכולת הם החליטו יום אחד שאסור להכניס כלבים ואמרו לי לא להיכנס עם הכלב, אז התחלתי לקנות בחנויות אחרות, שמרשים לי שם להיכנס עם אושר, או שיש מקום לקשור אותו בחוץ, ודוקא כיף לי לקנות בחנויות אחרות שלא שואלים אותי למה אני קונה מעט, ואני באמת קונה מעט, כי כמה כבר זקנה אחת וכלב אחד צריכים. אני קונה במכולת הקטנטנה ליד תחנת האוטובוס, שהיא כמעט קיוסק ושרון ואני קוראות לה "הפרחיות", כי פעם היה שם מוכר שתלה שלט "פרחיות אורז" ואני חשבתי שזה מוצר חדש בשוק עד ששרון הסבירה לי למה הכוונה. ואצל אלברט היה שלט: דרושותים עובדותים לעבודה במשמרות, ושרון שאלה: למה לא במשמרותים? הקבצנית החדשה יושבת עכשיו בכניסה לפיצוציה ומבקשת כסף מהעוברים ושבים, במיוחד מאלה שיוצאים מהפיצוציה, ולא יכולים להגיד שאין להם כסף, אם כי רובם משלמים בוודאי בכרטיס אשראי. אני נתתי לקבצנית חצי שקל, שזה לא הרבה, אבל היא לא התלוננה. היה פעם קבצן בשכונה שהלך הלוך ובכה עם ידו פשוטה קדימה, ואם נתנו לו מעט הוא ביקש עוד והתלונן, אז לא התחשק לי לתת לו יותר. קבצן צריך להסתפק במה שנותנים לו ולהגיד תודה, כי אף אחד לא חייב לו כלום, למרות שנינט מהמספרה שהיתה ליד הפיצוציה כשהפיצוציה עוד היתה באמת פיצוציה, אמרה לי שהיא תמיד נותנת, כי אמא שלה אמרה לה לתת למי שמבקש. אני דוקא לא תמיד נותנת, רק כשמתחשק לי, ולקבצנית החדשה נתתי כי היא חמודה ואוהבת כלבים. המספרה כבר לא קיימת, במקומה פתחו חנות ספרים, והסַפָּר שאני הולכת אליו עכשיו אמר לי שהיה לנינט שבץ ולכן היא סגרה את המספרה. זה מאד זיעזע אותי. אולי נינט היתה יותר מבוגרת ממה שחשבתי, כי היא היתה מאד מטופחת ונראתה כנראה צעירה בהרבה מגילה. ואולי השבץ זה בגלל שהיא עישנה הרבה, כשהיא לא סיפרה לקוחה היא תמיד עישנה סיגריה. כשנינט סיפרה אותי היא היתה מספרת לי הרבה על השכנה שלי שכבר מתה בגיל מאה ומשהו, שנינט היתה באה לספר אותה בבית כשהיתה רתוקה למיטה. השכנה הזאת אהבה לצבוע את שערה בשחור כהה מאד ולהתאפר איפור כבד, וכשניצן היתה ילדה קטנה היא אמרה לשכנה פעם: את יפה! וניקי התפוצצה מצחוק, כי היא חשבה שהשכנה נראית כמו מכשפה. פעם נינט סיפרה לי שהשכנה הזאת, שהיתה עורכת-דין, נסעה עם בעלה למלון ובלילה רצתה לרדת לשירותים והרצפה היתה מכוסה שמן לוהט שדלף מהרדיאטור שהיה שבור, והיא נכוותה קשה ברגליים וסבלה מאד, אבל אחר כך תבעה מהמלון הרבה כסף על מה שקרה לה, וחשבתי שבאמת אם נשרפות לך הרגליים עדיף כבר להיות עורך-דין שתובע הרבה כסף. אני מקוה שלעולם לא יקרה לי משהו כזה, ואני ממילא כמעט אף פעם לא לנה במלונות, כי אני מרגישה מוזר לישון במקומות זרים, והרבה פעמים בכלל לא מצליחה להירדם ומסתכלת כל הלילה על החושך בחלון. תמיד שמעתי אצל נינט כל מיני סיפורים מנינט ומהלקוחות. פעם מישהי אמרה שלשמעון פרס היתה מאהבת באמריקה, שהוא נסע אליה כל חודש לאמריקה. אולי זה נכון ואולי לא. אנשים מאד אוהבים לספר סיפורים על אהבות. למשל השכנה שלי מהקומה התחתונה שכבר לא בחיים, כשהשארתי לה פעם מפתח בשביל אחי, ואמרתי לה שהוא גבוה עם עיניים כחולות, היא אמרה אה זה אח שלך, חשבתי שזה חבר שלך, והבנתי שממש קלקלתי לה, כי סיפורי אהבים מסעירים את הדימיון, ואח צעיר שמבקר את אחותו הגדולה הרבה פחות. הסיפורים שאנשים הכי אוהבים לשמוע זה על אהבה, אבל החיים מספרים הרבה פעמים סיפורים לגמרי אחרים.