רוברט פרוסט / הדרך שלא נבחרה
שְׁתֵּי דְּרָכִים הִתְפַּצְּלוּ בְּיַעַר מוּצָל
וְלֹא יָכוֹלְתִי בִּשְּׁתֵּיהֶן לִנְּסֹעַ, חֲבָל
וְחָנִיתִי שָׁם זְמַן רַב כָּל כָּךְ
וְהִבַּטְתִּי הַרְחֵק כְּכָל שֶׁאוּכַל
עַד שֶׁנִבְלְעוּ בַּסְּבָךְ.
בַּשְּׁנִיָּה אָז בָּחַרְתִּי, בְּחִירָה נָאָה
וְאוּלַי הַבְּחִירָה הַיּוֹתֵר טוֹבָה
כִּי שָׁם הָעֵשֶׂב מְאֹד גָבַה
אִם כִּי הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, כָּךְ נִרְאָה
בִּילוּ אֶת שְׁתֵּיהֶן בְּמִדָּה דֵי שָׁוָה.
שְׁתֵּיהֶן עִם שַׁחַר כֻּסּוּ בִּצְּרוֹר
עָלִים שֶׁשּׁוּם צַעַד עוֹד לֹא הִשְׁחִים:
אֶת הַהִיא לְיוֹם אַחֵר אֶשְׁמוֹר!
אַךְ בְּיוֹדְעִי אֵיךְ דְּרָכִים מוֹבִילוֹת לִדְּרָכִים
פִּקְפַּקְתִּי הָאִם עוֹד אֵלֶיהָ אֶחְזוֹר.
עִדָּן וְעִדָּנִים מֵאָז
עוֹד אֲסַפֵּר וְאֵאָנַח:
שְׁתֵּי דְּרָכִים הִתְפַּצְּלוּ בְּיַעַר מוּפָז
וּבָחַרְתִּי בָּזוֹ בָּה רַק קֹמֶץ הָלַךְ
וְזֶה מַה שֶׁשִׁנָּה כָּל כָּךְ.