הדרמה של נתניהו

אתמול הוצאתי את אושר באיחור כי רציתי לראות מה נתניהו ימציא הפעם, אבל דחו את הנאום הדרמטי של נתניהו מחמש לשש, אז יצאנו בכל זאת והלכנו לבקר את שולה. שולה אמרה שבאמת היא השאירה את הרדיו פתוח כי גם היא רוצה לדעת מה נתניהו יגיד. ישבנו קצת בגינה ושולה אמרה שתיכף יהיה שש בערב אז אולי ניכנס ונשמע מה נתניהו יגיד כי זה מאד מסקרן. נכנסנו הביתה ואני הצעתי שנדליק את הטלויזיה, כי אני אוהבת גם לראות ולא רק לשמוע. אולי נתניהו יביא ציור של פצצה או כנף של מטוס או ארון של דיסקטים אירנים נוצצים, כי הוא מאד טוב במצגות. אני ישבתי על המיטה ושולה ישבה על הכורסה וחיכינו שנתניהו ידבר, וראינו שגם בטלויזיה מחכים שנתניהו יבוא לדבר, כי הוא עוד התעכב. אמרתי לשולה שאולי צובעים לו בינתיים את השיער, והיא אמרה שהוא כבר קצת מקריח, אז אמרתי לה שבאמת לוקח זמן לעשות לו תסרוקת כי צריך לעשות הלוואה וחיסכון. ואז אמרו בטלויזיה שראש מועצת ישובי הבקעה, נדמה לי שזה התואר שלו, מברך את נתניהו על סיפוח בקעת-הירדן, אז הבנו שזה כנראה הדבר הדרמטי שנתניהו רצה להגיד, ושולה אמרה שזה דוקא מוצא חן בעיניה, כי היא אוהבת את בקעת הירדן. אני לא אמרתי כלום, רק חשבתי על השירות הצבאי שלי בבית-שאן, כשהייתי מורה חיילת בימים ובלילות הייתי במשמר האזרחי, ויש לי משם הרבה זיכרונות, גם זיכרונות יפים, כמו הליכה ברגל לסחנה אחרי הצהריים לשחות, שפעם אפילו לקחתי איתי את שני התלמידים הכי מופרעים. אבל משום מה תמיד כשאני חושבת על בית-שאן אני מרגישה בעיקר עצב, כי החיים שם היו קשים וגם עצובים, ובדיוק הגעתי לשם אחרי התקפת המחבלים, כשהאנשים היו מדוכאים ומאד מפוחדים. כמובן כשנתניהו דיבר על בקעת-הירדן הוא לא חשב בכלל על בית-שאן, שהיא חלק מישראל, אלא על בקעת-הירדן שכבשנו מהירדנים, שאמורה להיות חלק מפלשתין, והוא רוצה שהם ישארו בשלטון ישראל כאילו צריך לפחד מהירדנים, שאיתם יש לנו שלום כבר המון שנים ולא באים כבר משם מחבלים. פעם היה נורא מפחיד לגור בבית-שאן ועכשיו מאד שקט שם, ובכל זאת אני מגיעה לשם כל כך מעט פעמים, למרות שכן מסקרן אותי לראות שוב את בית-שאן, שמאז שגרתי שם עברו כבר יותר מארבעים שנים. בינתיים כשחשבתי על בית-שאן שולה חיכתה שנתניהו כבר יבוא לדבר והתעצבנה ואמרה נו כבר, בסוף יהרגו אותו, אבל בטלויזיה כולם המתינו בסבלנות למה שנתניהו יגיד, ולא נראו בכלל עצבניים. ואז ראינו שכל העיתונאים מרימים למעלה את הטלפונים הסלולריים שלהם כמו במופע רוק, והבנו שהכוכב נתניהו עומד להיכנס לזירה, זאת אומרת לבמת הנואמים, ואז הוא בא עם פרצוף מאד רציני ועגום, ממש פרצוף תשעה באב, ואמר שצפויים ימים מאד קשים, כי מיד אחרי הבחירות טראמפ יציג את תכנית השלום שלו, ומי אתם רוצים שיקבל אותה, הוא שאל אותנו, אני או גנץ ולפיד? ואמרתי לו גנץ ולפיד, כי ממך כבר נמאס לנו לגמרי, ובאמת הוא נראה מאד לא מרוצה, נתניהו, ואמר שמיד כשהוא ירכיב את הממשלה החדשה הוא יספח את בקעת-הירדן לישראל, ולכן צריך להצביע בשבילו כדי שהוא יקבל הרבה קולות. אמרתי לו שמבחינתי אין לי שום עניין בבקעת הירדן ומצדי הפלשתינים יכולים לקבל אותה בכיף, כי בשבילי זה בעיקר מקום שמחבלים באים להרוג ישראלים ולא ממש בא לי על המקום הזה, וחוץ מזה זה אולי המקום הכי יבש במדינת ישראל, שלא חסר בה מקומות יבשים, ואני אוהבת מקומות עם עצים ונחלים, אבל נתניהו לא שמע מה שאמרתי כי כבר הפסיקו את השידור של הנאום שלו, כי הוא אמר שצריך להצביע בשבילו ולא בשביל גנץ ולפיד, ואסור לשדר בשידורי אקטואליה תעמולת בחירות. חבל שהפסיקו. אם היו ממשיכים את השידור, אולי נתניהו היה מגלה לנו איזה דברים נפלאים הוא עוד יעשה בשבילנו אחרי הבחירות, וככה נשארנו נורא במתח, ונצטרך לעצור את נשימתנו עוד המון ימים.