הדרת נשים בפה רך

סיפור המופע שאורגן ובוטל לצורך גיוס תרומות לארגונו של הרב פירר בלא השתתפות נשים הזכיר  לי מדרש חכמים על עבודת הפרך של בני ישראל במצרים:

"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" (שמות א', י"ג). רבי אלעזר אמר: "בפה רך". רבי שמואל בן נחמן אומר בפריכה. וכן עשו לכל אחד מישראל: כל מה שעשו הלבנים ביום ראשון שמו עליו לגזרה שיעשה כנגדן בכל יום ויום: וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך."    

ואכן שעבוד ודיכוי מתחילים לא פעם "בפה רך". גברים שמדכאים את נשותיהם מתחילים את הדיכוי בהצהרות אהבה לוהטות, ומה, לא תוותרי על אישיותך וחלומותייך למען גבר שכל כך אוהב אותך ומסור לך? והמתנחלים, האם אינם מלאים אהבה ודאגה לפלשתינים, ומהם כבר הכיבוש וגזל האדמות לעומת האהבה הגדולה הזאת? והמעסיק הנצלן העושק את פועליו, האם לא תשבחוהו על כך שהוא מספק להם עבודה, ובלעדיו היו מובטלים? וכל הנצלנים למיניהם, הרי הם מנצלים בלי גבול רק מפני שהם כל כך מעריכים את מנוצליהם, וסומכים רק עליהם, והאם מי שהם כל כך מעריכים וסומכים עליו לא יקדיש את חייו למענם חינם אין כסף? כמה מדויקת האמירה הזו של רבי אלעזר ורבי שמואל על טבעם של משעבדים, מדכאים ומנצלים, שראשיתם טובלת תמיד בחביבות ונופת צופים, למען תיפול בשביים, אבל במהרה הופך הפה הרך לעבודה בפרך, שעוד בטרם תשבור את הגוף, תשבור את הנפש.

כזו היא חתירתם הבלתי נלאית של החרדים, ולא רק שלהם, לביזוין והדרתן של נשים מהמרחב הציבורי. הם אינם נלאים להסביר שרק לכבוד האשה הם דואגים, שכל כבודה פנימה (הפסוק המקורי בתהלים מ"ה י"ד מדבר על "כְּבוּדָּה", כלומר המטען שנשאה עמה ולא על כבודן האבוד של הנשים), ורק לשם כבודן של הנשים סותמים את פיהן, מונעים מהן ייצוג ומגרשים אותן מכל מקום שהנוכחות בו מעניקה כוח. די היה לראות את כנס הניצחון של ש"ס לאחר הצלחתם בבחירות: ים של גברים ונשים אין, או את חגיגות שמחת תורה שקרייני הטלויזיה כה התפייטו על מראיהן, שאשה לא נראתה בהן בנהרות העולצים והחוגגים, וזו היתה רק השתקפות של מניעת הייצוג מנשים בכנסת, שזו פגיעה חמורה מאין כמוה בדמוקרטיה, שמדינת ישראל משתפת עמה פעולה כאילו אין דבר נורמלי מזה במדינה המתיימרת להיות דמוקרטית, שרבנים ימנעו מנשים ייצוג בכנסת ויגבילו אותו לגברים בלבד, ולפיכך גם ימנעו מנשים ייצוג בממשלה, וכאילו לא די בכך, ישפילו וידכאו את הנשים הלוחמות בצה"ל, כדי לספק לחרדים שמואילים בטובם להתגייס, דבר שעבור שאר האוכלוסיה הוא חובה, מעט עונג של דיכוי נשים, שמאפשר להם לחוש בצבא ממש כמו בבית. וכעת גם האקדמיה משתפת פעולה עם דיכוי והדרת נשים ופגיעה חמורה במעמדן ובפרנסתן, כאשר היא מעודדת מסלולים נפרדים לחרדים שבהם מותר לגברים ללמד נשים, אך נשים מנועות מללמד בהם, כאילו לא די באפליה הקיימת של נשים באקדמיה, כפי שאמר לי פרופסור אחד: אבל יש לך בעל ושתי בנות לטפל בהם, וגם אם תסכמי את החומר הקיים זו תהיה תרומה נאה." הוא התכוון תרומה נאה למחקריו, שבהם עשה שימוש בעבודתי מבלי לציין זאת. כעת נדרשות הנשים באקדמיה לפחת עוד את מעמדן הפחות ממילא, כדי שלא לפגוע בצניעותם של החרדים, שצריך לעזור להם להשתלב, להשתלב כמובן בשוביניזם הישראלי מדכא הנשים כפי שהוא מתגלה בהנהגה של הליכוד וכחול לבן גם יחד: לא ארץ לנשים, ישראל.

ואם נחזור לפה הרך, הרי שני טיעונים עיקריים הועלו להדרת הנשים מהמופע לכבוד הרב פירר, שבאופן מוזר מעט הוגדר כמופע מחוה לזמר שלמה ארצי, אדם לא חרדי בעליל שאף לשיריו אין שמץ זיקה לטעמו המוסיקלי של המגזר החרדי. מראש תמהתי מה לרב חרדי ולשלמה ארצי, ומדוע לא יקיימו באחד מבתי הכנסת שבה ממילא הנשים דחוקות מאחורי מחיצה ובריח, מופע של נעימי זמירות חרדים, שפלסטרם על עיניהם, וחשש ממראה אשה מזמרת מצמרר את כל גופם? אלא שהכסף הגדול, זה שחפצו לגייס עבור ארגונו של הרב פירר, נמצא בתל-אביב, אצל הציבור החילוני והליברלי, זה שמותר ליטול את כספו אך אסור לכבד את ערכיו ונשותיו, צנועות וכבודות ככל שתהיינה, מכונות בפי החרדים "פרוצות", מה שמראה כמובן על המון כבוד לנשים. ומדוע לא לנצל את ההזדמנות שבה מבקשים את תרומתם של החילונים התל-אביבים לארגונו של הרב פירר, כדי לקדם עוד קצת את המסע לדיכוי והשפלת הנשים שמנהלים החרדים כדי לסכל את אימת הפמיניזם שמאיים על שלטון הגבר הבלעדי במגזרם? ואתם, קשי לב שכמותכם, אומר הפה הרך, האם לא יירך לבבכם לנוכח עזרתו של הרב פירר לכל הציבור, גברים ונשים, דתיים וחילוניים, שכולם מתדפקים על דלתותיו בצר להם, כשהם אנוסים להתמודד עם מחלות קשות ונוראות לנוכח מערכת הבריאות הקורסת של ישראל ומלבד הרב פירר אין להם מושיע? האם יירב מכם לוותר קצת לערכיו של הרב הצדיק ולסלק את הנשים מנגד עיניו?

ואכן הזמרת עלמה זוהר סיפרה כיצד סייע הרב לאמה החולה בניוון שרירים ולאחותה החולה בסרטן, וכמו קרובים רבים של חולים במחלות נוראות, היא חשה כלפיו הכרת תודה עצומה, שלא קשה להבין, ולמול החתירה להצלת חייהם של שכיבי מרע, הכעס על הדרת הנשים נראה לה קטנוני מאד, וזו בדיוק פעולתו של הפה הרך. את הדיכוי וההדרה דוחפים לנו אט אט, בעטיפות נאות של מעשי צדקה וחסד. אבל מופע גיוס הכספים כיוון לקהל חילוני והזמין זמרים חילוניים ועמד להתקיים באולם ציבורי ולהיות פתוח לכלל הציבור, וגם להוות תקדים, שאחריו יבואו מופעים רבים נוספים בהפרדה, שהרי מטרות קדושות ואנשים קדושים אינם חסרים בארצנו, ואם מותר להדיר נשים למען גיוס כספים להצלת חיים, יהיו אינספור הזדמנויות אחרות להדיר נשים למען מטרה דומה או זהה, ומה שנדרש לכאורה באופן חד פעמי יהפוך במהרה למעשה יום יום, כפי שכבר קורה במערכות חיים רבות באקדמיה ובצבא ועוד ועוד.

וזאת גם אם אין מתייחסים לכך שפעילותו של הרב פירר זכתה למשנה חשיבות משום כשליה הנוראים של מערכת הבריאות הציבורית, שמפריטה רבות מן הפעולות שהיתה אמורה לעשות למען החולים ומעבירה אותן לאגודות חסד פרטיות מסוג העמותה של הרב פירר. אזרחי ישראל משלמים לא מעט מסים שמופנים למטרות הזויות כמו עלותו המטורפת של מטוס ראש הממשלה, אבל בצר להם הממשלה מתנערת מהם. מדוע חולה שזקוק לטיפול או ניתוח מציל חיים בחו"ל שאין אפשרות לבצע בישראל נזקק לאגודות צדקה? האין די בביטוח הבריאות שמשלמים אזרחי ישראל כדי שקופות החולים או משרד הבריאות יסדירו ויממנו לחולים הנזקקים לכך טיפולים רפואיים בחו"ל? הרי יותר מהכל מעידה פעילותו של הרב פירר על הכשל הנורא במערכת הבריאות הישראלית, שגובה מאזרחי המדינה הרבה ומעניקה להם בתמורה מעט מאד – ונניח לרגע לניתוחים וטיפולים מורכבים בחו"ל, נסו לקבוע תור בקופת החולים שלכם לאורטופד או לרופאת נשים, כדי להבין עד כמה המצב גרוע ומסכן חיי אדם. אין פלא שאנשים רואים ברב פירר סוג של משיח בעת צרתם, ומוכנים לעשות למענו הכל, וגם לפגוע עוד קצת בנשים, מה שממילא מאד מקובל בתיאוקרטיה הישראלית שבה חל הדין הדתי בענייני אישות ונשים משועבדות לבעליהן עד שאלה יואילו לשחרר אותן משביין, בגיבוי מלא של המדינה המתיימרת להיות דמוקרטית ושוויונית.

ונשאלת השאלה: אם פני הרב פירר להצלת חייהם של כל מי שנזקקים, ועצם קיומו של ארגונו מאוים מביטול המופע, מדוע כל כך חשוב לו דוקא שלא תופענה נשים, כל כך חשוב לו שלא תופענה נשים שהוא מוכן לסכן את קיום מפעל חייו רק כדי למנוע מופע בהשתתפות זמרות? הרי אם המפעל כל כך חשוב, גם הרב יכול לוותר קצת, לא? או אולי המופע הוא רק תירוץ, והמטרה היא בעצם לקדם עוד קצת דיכוי והדרת נשים ולהרגיל את הציבור החילוני, תחילה בפה רך, רק למען הצלת חיי אדם שהיא כה חשובה, ואז למען מטרות מעורפלות ומפוקפקות בהרבה, לקבל את הדרת הנשים כתופעה מתקבלת על הדעת, מנהג יום יום?

ועוד נימוק היה לתומכי המופע והרב פירר: מדוע החילונים / הפמיניסטיות כה בלתי סובלנים? והרי הם תומכים בסובלנות. ועל כך נאמר לחרדים הכופים על כל ישראל להינשא ולהתגרש ולהיקבר אצלם על פי אמונתם ובניגוד לאמונת הרבים, שסובלנות איננה יכולה להתקיים מתוך פגיעה בעקרון היסוד של הסובלנות, שהוא עקרון השוויון של כל בני האדם, ואשה, כפי שאנו למדים מספר בראשית פרק א', אף היא קרויה אדם, שהרי זכר ונקבה בראם. במקום שאין בו שוויון ממילא אין בו סובלנות, כי סובלנות מעצם הגדרתה היא כלפי כל בני האדם, ולכן היא איננה יכולה להתקיים יחד עם הפרדה בין בני אדם, על פי מינם או על פי כל עקרון מפלה אחר. סובלנות ואפליה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.

ועצם העובדה שדבר כזה בכלל אפשרי במדינתנו, שצריך בכלל להסביר למה דרישה שלא תופענה נשים היא דרישה בלתי נסבלת שאסור להסכים לה בשום תנאי ובשום אופן, זוהי בעצמה בושה, שמבהירה עד כמה אפליית הנשים מקובלת ונסבלת ואפילו מקודמת במדינת ישראל, ובדיוק משום כך אסור להתפשר ואסור להיכנע לנופת הצופים של הפה הרך, שבעקבותיו יבוא במהרה שוט האפליה.