רופא ועובדת סוציאלית משקרים בבית המשפט

השבוע ישבתי שעות רבות בבית המשפט ושמעתי רופא ועובדת סוציאלית מעידים עדות שקר. ידעתי שהם משקרים לכל האורך כי הם דיברו על דברים שאני יודעת, והם לא אמרו אפילו מלה אחת של אמת. גם השופטת הבינה שהם משקרים והעירה להם על כך במלים מנומסות כמו: "לא אמין", "לא משכנע", "לא תואם את הכתוב בתצהיר". לפעמים היא העירה להם שדבריהם מנוגדים לדברי אחרים, ואז הם אמרו שהאחרים משקרים, אבל אלה היו הם ששיקרו, הרופא והעובדת הסוציאלית. הם כמובן לא היו שם במסגרת תפקידם אלא כאנשים פרטיים. הם באו לבית המשפט בתקוה לזכות במיליונים שאינם מגיעים להם, וכדי לשכנע את בית המשפט שהמיליונים כן מגיעים להם, הם דיברו בגנות זולתם ובשבחי עצמם. הם סיפרו על עצמם איזה אנשים נפלאים הם, בניגוד לאחרים, אלה שמהם אמורים המיליונים להילקח או שכבר נלקחו מהם בעבר, וכמה להם עצמם מגיעים המיליונים האלה, כי הם אנשים כל כך נפלאים, וחוץ מזה הם טענו שזה כלל איננו רצונם שלהם לזכות במיליונים, הדבר פשוט נכפה עליהם כדי לכבד את רצון הזולת שהוא מעל הכל, מה גם שרצון הזולת הזה מזכה אותם במיליונים, שלולא כן אולי היו דואגים קצת פחות לכבד אותו, כפי שכבר קרה בעבר, כשרצון הזולת זיכה דווקא אחרים. אנשים שהם שקרנים וגזלנים תמיד מאד משבחים את עצמם ואת המסירות וההקרבה של עצמם לאחרים, אבל איכשהו, כשמישהו מהלל את עצמו ומכפיש את זולתו בתקוה לקבל מיליונים, זה פחות משכנע. לכן לשופטת לא היה קשה במיוחד להבחין בכך שהם משקרים, למרות שבניגוד לי היא לא ידעה את העובדות האמיתיות, ונאלצה להסתמך על הגיונה וניסיונה בלבד. היתה שם עוד אשה ששיקרה, אבל היא היתה סתם שקרנית, לא רופאה ולא עובדת סוציאלית, לכן התמקדתי בהם. חשבתי שהאנשים האלה שהעידו עדות שקר לכל האורך מעידים בבתי משפט ויש להם לא פעם תפקיד מכריע בהחלטות הרות גורל, כמו להוציא ילדים מבית הוריהם, או להעביר קשיש למוסד סיעודי או למנות לו אפוטרופוס, ואם הם מסוגלים להעיד עדות שקר גמורה כדי לזכות במיליונים שאינם מגיעים להם על חשבון אחרים, אולי הם מסוגלים גם להעיד עדות שקר על מטופלים שלהם או על משפחות של מטופלים, ודוקא אז, כשאין להם אינטרס אישי מובהק וגלוי, דוקא אז אולי יותר קשה לשופטים להבחין בהתחסדות ובשקר, כשהם מוסווים כחוות-דעת מקצועית, שאמורה להיות אובייקטיבית, אבל לעולם איננה אובייקטיבית, כי לכל אדם יש דעה על דברים שהוא עוסק בהם או נוגע בהם, וההבדל היחיד בין אנשים הוא במידת ההגינות שלהם, לא במידת האובייקטיביות, למרות שלא פעם מבלבלים בין שני המושגים המאד שונים האלה, כי אדם יכול להיות אובייקטיבי רק כשאין לו שום עניין במשהו. למשל אני אובייקטיבית לגבי מכוניות כי אינני נוהגת ואני מבדילה ביניהן רק לפי הצבע והגודל, ואני יודעת לזהות בוודאות רק חיפושית פולקסוואגן שפעם היו המון ועכשיו נותרו מאד מעטות ורובן רכבי אספנות. אבל אין לי שום אובייקטיביות לגבי פוליטיקה או שאלות מקצועיות, שבהן יש לי דעה משלי. להיות הגון אדם יכול תמיד, ובלבד שהוא אדם הגון. אדם הגון איננו משקר, לא בעניינים מקצועיים ולא בעניינים אישיים, ואנשים שקרנים הם לא הגונים, לא בעניינים אישיים ולא בעניינים מקצועיים, ולכן די מפחיד לשבת שעות ולשמוע רופא ועובדת סוציאלית משקרים כדי לזכות במיליונים שאינם מגיעים להם, ולחשוב על אנשים שאולי לוקחים מהם את הילדים או שוללים את חירותם על סמך עדות של רופא ועובדת סוציאלית שהם שקרנים גמורים, ולולא היה הדבר נוגע לי אישית, אפילו לא הייתי יודעת שהם קיימים.