הבוקר
כשקמתי ראיתי שסופסוף נפתחו ניצני הרקפות ושתי רקפות פורחות בעציץ, וגם רקפת אחת סגולה
הפתיעה ופרחה בעציץ הגדול, ומיד היה לי מצב רוח רומנטי, אז ראיתי בפעם המי יודע
כמה בגרסה המי יודע כמה את גאווה ודעה קדומה, עם קירה נייטלי בתור אליזבת בנט
יפהפיה וברנדה בלתין בתור האמא הבלתי נסבלת שזה כמעט התפקיד הקבוע שלה ודונלד
סאתרלנד הנהדר בתור מר בנט וג'ודי דנץ בתור הרוזנת המכשפה – אני יותר אוהבת אותה
כשהיא נחמדה – ומתיו מקפאדן בתור מיסטר דארסי קצת עצי מדי – טוב, קולין פירת' היה
יותר מוצלח וגם יותר שמנמן ואהבתי את זה, וחשבתי איזה עונג לראות סרט שיודעים בדיוק
מה יקרה ומה יגידו ובכל זאת כל כך נהנים לשמוע את השחקנים אומרים את הטקסט, כמובן גם
מפני שאין שנינות כשנינותה של ג'יין אוסטין, שתיעבה נשים פתיות אפילו יותר משתיעבה
גברים מרושעים, אבל זה לא רק זה. הקסם הזה שמאז היותנו ילדים אנחנו אוהבים לשמוע את
הסיפורים שאנחנו מכירים בעל פה ויודעים לדקלם אותם מלה במלה, אי אפשר להסביר אותו.
אז צפיתי מרותקת בפעם המי יודע כמה באליזבת בנט מתאהבת במר דארסי ולהיפך ואחר כך
ראיתי את חתונה ממבט ראשון, ששם הקסם אמור להיות הפוך, כלומר שאין לאף אחד מושג מה
יקרה, וזה מה שאמור להדביק אותנו למסך. ובאמת הייתי מרותקת לזוג המאד נוגע ללב
שמחפש פרק ב' אבל עוד לא ראינו אותם נפגשים, כי קשת צריכה להרוויח וחתונה ממבט
ראשון היא משאבת צופים וכסף וצריך למתוח את הסיפור ולהכניס הרבה פרסומות והרבה מריחות
זמן. כל זה לא ממש מפריע לי, כי באמצע אני מבשלת חזה עוף לאושר, אוכלת בננה ושוטפת
כמה צלחות ואפילו כותבת קצת. מה שכן מפריע לי שהחליטו למלא את הזמן שהתפנה בגלל
שהפסיקו להראות לנו את הזוג המאושר בהסברים איך משדכים את בני הזוג בתכנית, והיה
לזה ריח לא נעים. זאת אומרת, חוץ מזה שהסבירו שעושים לזוגות בדיקות דנ"א
בציריך כדי למצוא התאמה לפיהן, שזה באמת דבר טפשי במיוחד להגיד, כי אפשר למצוא
בבדיקות דנ"א המון דברים אבל לא התאמה. אני מנחשת שעושים בדיקות כאלה כדי
לוודא שלא ישדכו זוג שיוולדו לו ילדים חולים וקשת תקבל תביעת פיצויים ענקית שתקזז
את כל הכסף שעושים מפרסומות בין סצינה לסצינה של חתונה ממבט ראשון, כי לא נראה לי
שמישהו יעשה בדיקות כאלה יקרות רק בשביל לראות שמשה ודניאלה ששניהם נורא אוהבים
לקום בחמש בבוקר ולרכב על אופניים במכנסי טייץ מבריקים יכולים אולי להתאים. כמובן
יחסית לאחוז הזוגות שנשארים ביחד לא היו צריכים לפחד במיוחד בקשת מתביעה כזאת, אבל
לכל חברת הפקה יש עורך דין כריש שלא לוקח שום סיכונים, אז עושים לזוגות בדיקות
דנ"א, שזה דבר שתמיד רציתי לעשות כדי לגלות אם אני באמת שייכת למשפחת המוצא
שלי, אבל חיכיתי יותר מדי ועכשיו כולם כבר מתים ואני לעולם לא אדע אם בעצם אני
מאומצת. אבל בחתונה ממבט ראשון לא מסתפקים בזה ועושים גם בדיקות ריח. אומרים
לאנשים לא להתרחץ ולא להחליף בגדים שלושה ימים ואז להביא את הבגד למעבדה ששם בני
הזוג הפוטנציאלים מריחים אותו, מה שגרם לאחת המועמדות לתכנית לומר במבט מהורהר שבעצם
אנחנו חיות. אני כבר לא מדברת על הבסיס המדעי המאד מפוקפק של השיטה הזאת, אני
מדברת על הריח, שלמרות שאי אפשר להרגיש ריחות בטלויזיה השאירה לי ריח מאד לא נעים.
בכלל הקטעים של "אנשי המדע" בתכנית, כמו הפרסומות, נראים לי כמו עונש
שנותנים למי שמתמכר כמוני לתכניות ריאליטי אויליות ולא מסוגל להפסיק לצפות בהן
למרות שהוא יודע שעובדים עליו, שהשידוכים האלה הרבה יותר עלובים ומופרכים מאלה
שאנשים בלי יומרות מסדרים לחברים שלהם שנדמה להם שהם מתאימים ויש להם בטח אחוזי
הצלחה הרבה יותר גבוהים, ואולי בעצם הפסיכולוגים שם בשביל שאנשים לא יברחו מהתכנית
אחרי יומיים וקשת תפסיד את כל ההוצאות של ההפקה ותישאר עם גירושין ממבט ראשון שזה
דוקא רעיון. בכל אופן המחשבה שאנשים הסכימו בשביל התכנית ללבוש שלוש יממות את אותו
בגד בלי להתרחץ ולהביא אותו למעבדה שמישהו יריח אותו, איך להגיד, הייתי מעדיפה שאת
זה לא יספרו לי, למרות שנורא חשוב להם לספר את הדברים האלה, כי זה עושה אותם
כביכול מדעיים, למרות שאין שקר גדול יותר מלומר שאפשר למצוא אהבה בשיטה מדעית, שאם
מישהו היה מגלה דבר כזה הוא היה מקבל פרס נובל מזמן. וחשבתי שבטח האנשים שבאים
לתכנית הזאת באים בגלל הפחד. זאת אומרת הם רוצים שמישהו יבדוק בשבילם עם מי הם
עומדים לצאת ואת מי הם מכניסים הביתה, ומה שהתכנית בעצם מבטיחה להם זה שזה לא יהיה
רוצח סדרתי או נוכל שירוקן להם את חשבון הבנק, שגם לקשת זה חשוב כי הם לא רוצים
שמישהו יגיש נגדם תביעה ענקית וכו'. אנשים כאילו באים לתכנית הזאת מתוך תקוה, אבל
אולי בעצם הם באים מפחד, כי הם רוצים איזו תעודת ביטוח שהרצון שלהם באהבה לא יפיל
אותם לזרועותיהם של סוטים או פושעים כי החיים הם דבר נורא מפחיד. אולי היה עדיף במקום
לא להתרחץ שלושה ימים ולעשות בדיקות גנטיות אם אנשים היו חוזרים לשיטות הישנות,
יוצאים עם מישהו שמכירים כבר, מישהו מהעבודה או חבר של חברים, במקום לחפש אהבה
באינטרנט או במועדונים. ממילא בשביל להתקבל לתכנית טלויזיה צריך להיות רזה ומטופח
כמו האנשים שנבחרים להשתתף בתכנית, כי ההתאמה האמיתית שמחפשים זה מי מתאים להופיע
בטלויזיה, ולכן לא רואים בתכנית הזאת אנשים שמנים או לא כל כך יפים. כולם שם רזים
וספורטיבים ועושים ג'וגינג או רוכבים על אופניים או שוחים. לכן אני רואה את התכנית
הזאת מהספה ובכל פעם שהאנשים הרזים והיפים בתכנית מספרים על בן הזוג האנרגטי שהם
מחפשים ועל הנפש הצעירה שלהם שמחפשת עוד נפש צעירה ועל כמה שהם בעצם עוד ילדים,
אני נאנחת וחושבת לעצמי שאם הייתי מחפשת בעל הייתי מעדיפה אחד שמן ועצלן שאוהב
לנמנם על הספה, כי רק זה חסר לי בעל שקם בחמש בבוקר לרכב על אופניים או חולם לטפס
על האוורסט. אני כבר זקנה וגם הנפש שלי לגמרי זקנה ואני יודעת שסוד האושר בחיים
הוא לעשות בעצמך מעט ככל האפשר ולהתמקם יפה על הספה כדי לצפות בנחת באלה שמתאמצים.