צער ותקוה

היה לי כל כך מדכא אתמול לשמוע את בני גנץ מצהיר שלא יקים ממשלה עם הרשימה המשותפת, ולא בתמיכה של הרשימה המשותפת מבחוץ, ולא בהימנעות של הרשימה המשותפת. אני יודעת שבני גנץ הוא מנהיג כחול לבן, מפלגה ימנית רכה שמוכנה להסכים למדינה פלשתינית קטנטנה ומוגבלת, ולא מנהיג העבודה ומר"ץ, המפלגות שאני תומכת בהן ומתפללת שהן תקבלנה מספיק מנדטים כדי להכניס לכנסת גם את עיסאווי פרייג', שהוצב למרבה הבושה במקום האחד-עשר, מה שגרם לכמה מצביעי מר"ץ ותיקים שאני מכירה להעביר את תמיכתם לרשימה המשותפת, לאות הזדהות עם הציבור הערבי שנתניהו מסית נגדו בצורה כל כך מחליאה והמפלגות האחרות במקום להתייצב נגדו באומץ מחרות מחזיקות אחריו. אני בכל זאת אצביע לאיחוד העבודה ומר"ץ שאלה עדיין המפלגות הכי קרובות אלי, ואני אחשוב בצער על תמר זנדברג שאף פעם לא הבנתי למה תוקפים אותה כל כך, כשהיא היחידה שבנתה רשימה שוויונית של יהודים וערבים במקומות ריאלים, והביאה למר"ץ קולות רבים של הציבור הערבי שעכשיו נדדו לרשימה המשותפת וכנראה כבר לא יחזרו. יש משהו כל כך עצוב בזה שיש מפלגות ליהודים ומפלגות לערבים, ולא רק שהערבים מצביעים לרשימה נפרדת אלא שראש המפלגה שלפחות בינתיים היא הגדולה ביותר, פוסל אותם לכל שותפות, ובכך בעצם מוותר על האפשרות הכי סבירה שלו להקים ממשלה בלי נתניהו, וכנראה האפשרות הכי סבירה שלו להיות ראש ממשלה. נראה כאילו כל מה שבני גנץ ושותפיו בכחול לבן חולמים עליו זה להקים ממשלה עם הליכוד, ואם זה המצב, אז הליכוד מעדיף את "שותפיו הטבעיים" כמו שנתניהו קורא להם, ושותפיו הטבעיים יותר או פחות מעדיפים את נתניהו שאיתו יש להם ברית גנבים על פני בני גנץ שהם חוששים שאיתו יהיה להם יותר קשה לגנוב סוסים. אני מעדיפה כמובן את בני גנץ כראש ממשלה על ראש ממשלה מהליכוד, אפילו אם זה לא נתניהו, אבל בסך הכל זה עצוב להיווכח כמה הגזענות החולנית של נתניהו משפיעה על כל המערכת הפוליטית, ובמקום להדוף אותה ולהגיד בפה מלא שהערבים הם אזרחי המדינה והם שותפים לכל דבר, כולם מתחרים בגזענות של נתניהו, ואחר כך מתפלאים שהערבים מיואשים משותפות עם יהודים. אני מאד מקוה ומתפללת שאיחוד השמאל יקבל יותר מנדטים ממה שמנבאים לו בסקרים, ואני גם מקוה בכל לבי שהרשימה המשותפת תקבל אפילו יותר מנדטים ממה שהיא מקבלת בסקרים, ושלערבים יהיה כוח פוליטי גדול שגם היהודים הגזעניים ביותר לא יוכלו להתעלם ממנו. למרבה הצער בעולם שלנו חייבים להיות חזקים כדי שלא ירמסו אותך, ובגלל זה קמה התנועה הציונית, כדי שהיהודים לא יהיו למרמס בכל העולם, וזאת לא חכמה גדולה לרמוס את כבודם של אנשים כמו שהליכוד עשה את חוק הלאום והחליט שהערבית היא כבר לא שפה רשמית בישראל, רק בשביל לבזות את הערבים ולדכא אותם. מי שמדכא ומבזה אנשים מקבל בחזרה שנאה, ושנאה כשהיא צומחת היא גידול שמאד קשה לדכא ולסלק, כמו השנאה של יהודי מרוקו לאשכנזים שעוברת מדור לדור כמו רעל. אנשים שפלים ורשעים כמו נתניהו וחבורת המריונטות שלו בליכוד מתענגים על עלבונו והשפלתו של הזולת, ואז מאד מתפלאים שהקימו עליהם אויב מלא שנאה וזעם. פוליטיקה של שנאה היא רעל שמרעיל את המערכת הפוליטית ואת החברה כולה. אני מאד מקוה ומתפללת שהבחירות מחר יפחיתו את כמות הרעל בחיינו ולא יגבירו אותה, ואני לא מרשה לעצמי להתייאש, כי אחרי הלילה בא הבוקר ומי שנלחם למען עולם טוב יותר צריך לקום כל בוקר ליום חדש ולהאמין ביום מחר.