ימי המגפה

כבר חודשים אני סופרת את הימים עד לחג הפסח, שאז בתי ניצן ונכדי דין היו אמורים לבוא מאנגליה לביקור, והשבוע הבנתי שזה כבר לא יקרה. זה מין עצב חונק שרוצים לבכות אבל לא יכולים. בתי שרון אמרה לי אמא, זה לא אסון. עדיף להיות זהירים מאשר להצטער אחר כך. והיא כמובן צודקת, כי המחלה הזאת מסוכנת ומתים ממנה הרבה אנשים. כשהכל התחיל חשבתי שכולם השתגעו אבל כשהמחלה התפרצה באיטליה ומאות אנשים מתו שם הבנתי שזה לא רק מסוכן אלא גם קרוב מאד אלינו, כי סין נראית לי רחוקה מאד אבל איטליה ממש קרובה, וכבר יש בארץ חמישים חולים. אני לא מקנאה באנשים שצריכים להחליט מה לעשות. המגפה הזאת מזכירה לי את המגפה השחורה באירופה בשנים 1348-1347, שגם היא התחילה בסין והגיעה לאיטליה עם ספינה של סוחרים איטלקיים שחזרו לאיטליה מסין עם סחורות שהיו צריכים לייבא אז מסין, כמו אבק שריפה שבלעדיו אי אפשר היה להשתמש בנשק חם, ומשי, משי אמיתי של תולעי משי, ונייר, כל מיני דברים שהביאו אז במיוחד מסין, והספינה הזאת, שהיתה כמו ספינת הקורונה מדגרה של הנגיף, והאנשים בה הדביקו זה את זה במגפה, הביאה סוחרים שנדבקו במגפה בסין והתפרצה באיטליה וממנה התפשטה לכל אירופה, ושליש מהאוכלוסיה מת במגפה הזאת שהיתה הנוראה ביותר שזכרו, ואחריה ירדה על אירופה אווירת נכאים ובפירנצה העליזה והמרדנית עלה לשלטון הנזיר סוונרולה והנהיג שלטון אימים, ובוקאצ'ו כתב את דקמרון על אנשים שברחו מהעיר לכפר בגלל המגפה, כי בעיר הצפופה היו הרבה יותר מתים, ובכפר היה אוויר צח ואוכל טרי וישבו וסיפרו זה לזה סיפורים כדי להעביר את הזמן. והמורה שלנו דוד יעקבי, שלימד אותנו על פירנצה במאה הארבע-עשרה, סיפר על עיר בצרפת שאחרי המגפה השחורה התכנסה כולה לתוך האמפיתיאטרון העירוני. אני תמיד שוכחת את שם העיר. ולפירנצה באו אחרי המגפה חבורות של סגפנים, שהיכו את עצמם עד זוב דם בשבטים, ופירנצה העליזה הפכה לעיר קודרת, והרבה זמן לקח לאירופה להתאושש מהמגפה השחורה. אבל אולי זאת היתה גם ההתחלה של העת החדשה, אם כי לרוב חושבים שימי הביניים נמשכו עד גילוי אמריקה, אבל בהיסטוריה אי אפשר להיות מאד מדויקים, כי מדובר בבני אדם, ואם אומרים על בני אדם דברים נחרצים תמיד טועים. אמרתי לשרון שהכל כל כך מזכיר לי את המגפה השחורה מהמאה הארבע-עשרה ואנחנו כבר במאה העשרים ואחת, ושרון אמרה שהאנשים לא משתנים. אני תוהה אם עכשיו, שיש רפואה מתקדמת דברים יהיו שונים, או שבעצם זה יהיה די דומה – אנשים ימותו והכלכלה תתמוטט ואנשים יהיו בדיכאון ואפילו כשהנגיף ייעלם או יירגע כשיבוא הקיץ, אנשים יפחדו לעלות על אניות, כי קודם חשבו איזה יופי, ספינת אהבה, ספינת תענוגות, ועכשיו יחשבו מדגרת נגיפים, ואנשים גם יותר יפחדו לטוס, כי מחלות ומות משנים לאנשים את החשיבה. בינתיים האביב מתקרב ואני מתפללת שאולי הנגיף ייחלש כשיבואו ימי החום, אומרים ככה שהנגיף מתפשט בחצי הכדור הצפוני כי אצלנו חורף והנגיף אוהב קור, ופחות מתפשט לארצות החמות. אבל אולי הנגיף לא הגיע לאפריקה כי אנשים שם עניים ופחות טסים לארצות אחרות? אני באמת לא יודעת. מגפות כמו אסונות טבע גורמות לחשוב על עצמנו שאנחנו רק בני תמותה ולא כל יכולים, ותמיד אנשים מתחילים לחשוב מה עשינו רע, ואומרים למשל שטסנו יותר מדי וזיהמנו את כדור הארץ. אבל האמת שכשלא טסנו בכלל היו הרבה יותר מגפות והמון אנשים מתו בהן. יש כאלה מחזורים של מגפות בעולם, כמו שיש מחזורים של כל דבר, ואחת לכמה שנים מתפרצת מגפה, ואחת לכמה עשרות שנים מתפרצת מגפה קשה במיוחד שמשתוללת בעולם כולו וקוטלת אנשים. עד המאה השמונה עשרה היו בעולם שוב ושוב גלי מגפות כאלה שלפעמים הם היו קשים, אם כי הם לא היו קטלניים כמו המגפה השחורה במאה הארבע-עשרה, אז אולי האנושות בכל זאת מתקדמת ואולי דברים ישתפרו והעיקר שנהיה בריאים.