הודעה מאיטליה

סימונֶה עלה לישראל מאיטליה לפני שנים. בשנה שעברה הוא החליט לחזור לאיטליה, אך לאחרונה שב לישראל. יש לו באיטליה הורים ואח ואחות. הם גרים בסביבת מילנו. כשאני פוגשת אותו אני שואלת אותו מה שלום הוריו והוא אומר: "תודה, הם בסדר, אבל בסביבה שלהם כל יום מתים איזה מאה חמישים-מאתיים אנשים."

שלשום בלילה כשטיילתי עם אושר ראיתי אותו יוצא מהמרכול עם מסכה ומשקפי מגן וכפפות, ואמרתי איזה מאובזר, והוא אמר: "אני בניגוד לישראלים יודע מה זה".

אתמול בערב טיילתי עם אושר ברחובות הריקים וסימונֶה נפנף לי לשלום. כשהתקרבתי ראיתי שהוא מעשן ורציתי להקניט אותו שהוא עדיין מעשן בימים האלה, אבל ראיתי על הפנים שלו שזה לא זמן להקנטות ושתקתי. לפני שעה מתה אמא של חבר שלי, הוא אמר, תסלחי לי שאני לא יכול לדבר.

אני שתקתי והוא אמר: חבר מאד טוב, מאד טוב.

ושנינו שתקנו. ואז הוא אמר כאילו הדברים יצאו מתוכו מעצמם:

"תארי לך, ענת: החבר שלי בבידוד לבד. אשתו והילדים בנפרד. ואמא מתה לפני חצי שעה, אחרי עשרה ימים של מאבק, ואחיו הגדול עם חמצן, ומחר אמא לבד..."

ואז הדמעות חנקו את גרונו והוא הסתובב והלך, אינני יודעת לאן, כי ביתו היה בכיוון ההפוך. ראיתי אותו מתרחק ממני במעלה הרחוב. ואני עמדתי באמצע הכביש כמו גולם ושתקתי, ולא ידעתי לומר לו שום מלת נחמה.