אדוה בולה / בריכה עירונית

 

"בריכה עירונית" הוא ספר עצוב. הגיבורים שלו חולמים על חיים אחרים מחייהם שלהם. הם חולמים על עבודה טובה יותר, על יותר כסף, על דירה גדולה יותר, על הגשמה עצמית, על הכרה, על חברוּת, במיוחד הם חולמים על אהבה, ודוקא כשנדמה שחלומם עומד להתגשם, שמשאת נפשם בהישג יד, הכל מתרסק בפניהם ללא תקנה. חיי האכזבות של גיבורי הספר אמיתיים עד כאב, ואי אפשר שלא להזדהות איתם, עם מי שחולמים על אהבה מנחמת אבל כלואים בנישואים מתוחים ובמריבות בלתי פוסקות עם בני זוגם, מי שחולמים על הצלחה מקצועית, אך גם בהעדר מכשולים חיצוניים הם עצמם מכשילים את עצמם, עם חוסר הסיפוק המובנה באהבות האמיתיות, בעבודות האמיתיות, בחיים האמיתיים, עם החלומות הבלתי ניתנים להגשמה בפועל, למרות שלכאורה יכלו להתגשם בקלות.

ומהי כאן הבריכה? היא מקום המפגש של הדמויות, והמקום שבו הן נחשפות זו בפני זו בגופן ולא רק בגופן, אבל היא גם זירת מאבקים ביניהן. האשה והמאהבת המתחרות על לבו של הבעל-המאהב מוצאות את עצמן במאבק על מסלול השחייה, כי הבריכה הממשית היא גם מטפורה לחיים שבהם אין מקום לשניים – או לשתיים – באותו המסלול: זו שבמים דוחקת את זו שרוצה לקפוץ פנימה, וזו שנותרת יבשה על שפת הבריכה איננה יודעת שכבר דחקה את יריבתה ממסלול החיים האמיתיים. הבריכה היא נחמה, מפלט מקשיי היומיום, ממערכות יחסים מעיקות, מקשיי פרנסה, מדירה צפופה וחונקת, אבל גם בבריכה צר המקום, גם בבריכה עומדים בתור וזוכים במסלול השחייה למחצית השעה בלבד, וגם בבריכה יש מי שמנהלים את העניינים ורודים בזולתם, מי שמזכים את עצמם על חשבון אחרים, מי שממתינים בהכנעה ומי שדורשים את המגיע להם, ומי שזוכים מן ההפקר. בבריכה כמו בחיים נוצרות חברויות, אבל החברויות האלה, כמו כל החברויות בחיים, אינן נקיות מקנאה ותחרות, שמרעילים ומפוררים אותן. אם יש בבריכה רומנטיקה, היא חמקמקה וקצרת ימים, ממהרת להיכנע בפני החיים האמיתיים שמחוצה לה. האינטימיות שכופים בגדי הים החושפניים והעירום שבמלתחה היא לכאורה הזדמנות לקרבת נפש, אבל היא כרוכה בחשיפה גופנית ונפשית אכזרית עוד יותר מזו שכופים החיים הרגילים, שבהם יכול אדם להסתתר לפחות מאחורי בגדיו. דוקא בבריכה, ובוודאי במלתחה, חשופות הנשים למבט ממוקד ואכזרי במיוחד. דבר איננו נעלם: הצלקת מהניתוח הקיסרי, תחילת ההריון, הרזון או השומן, השדיים הקטנים מדי או הגדולים מדי, הזקורים או הנפולים, מראה הערוה החשופה, פגעי הגיל או המחלה, וגם המעמד החברתי, קורות החיים שמסגירים בגד ים או מגבת תמימה לכאורה, וכאשר חודרת למלתחה מישהי שאיננה שייכת, זונה או חסרת בית שמתגנבת להנות ממקלחת בשעות הלילה, היא מצטיירת כאיום על הווית המתרחצות שמצידן מצטיירות לפתע, בשונה מחוויות המצוקה המודעות שלהן, כנציגות מובהקות של הבורגנות התל-אביבית שמרשות לעצמן מנוי לבריכה, כמי שעם כל בעיותיהן וצרותיהן מייצגות מעמד חברתי מוגדר ולאו דוקא קוסמוס עירוני שרוב נשותיו מן הסתם אינן מחזיקות במנוי לבריכה. וכך הנשים השוחות עם חלומותיהן המרוסקים הן מושא חלומותיו של המציל התקוע במשמרות הלילה, שמנסה לשוא להציל את המגבת הזנוחה של אהובתו הבלתי מושגת מידי הזונה המזהמת אותה במה שהופך לטקס חילול קודש שיכול היה לשעשע, לולא שברון לבו המאד אמיתי של מי שמקום המפלט הנחשק של זולתו הוא עבורו מקור פרנסה דחוקה.

 

אדוה בולה, בריכה עירונית, כנרת זמורה דביר, 2019