ווזווזים זו לא מחמאה

 

באמת לא ידעתי אם להתייחס לדברים של שלמה גרוניך או לא להתייחס. המשפחה שלו אמרה שהוא סובל מדמנציה, אבל מה זה אומר? איך צריך להבין את הדברים שלו? הם נשמעו כל כך מכוונים, והיה בהם משהו אובססיבי, כאילו הוא לא יכול להפסיק עם הבדיחה הגרועה הזאת, לא יכול להרפות. אני מכירה אנשים דמנטים. יש להם בעיות זיכרון ובעיות בתפיסת הזמן, לפעמים הם לא מזהים מכרים ותיקים ואפילו קרובי משפחה, אבל אף פעם לא פגשתי דמנטי שנהיה גזען מהדמנציה. אולי גרוניך עצמו לא חשוב, אבל כן חשוב שדברים כאלה נאמרים ונשמעים, ומכאיבים. אני בכיתי כששמעתי את הדברים שלו. אני לא יודעת בדיוק להסביר למה בכיתי, הציף אותי כזה כאב ועלבון מהדיבורים האלה. בניגוד למה שחלק מהאנשים חשבו, העלבון בדברים שלו היה לא רק לבני עדות המזרח. זה היה גם עלבון לאשכנזים, זה היה מעליב ומשפיל בצורה שקשה להסביר. ווזווזים זה אנחנו הגליצאים. היידיש שדיברו בוורשה או בוילנה נחשבה הנכונה יותר, והם אמרו ווֹס בחולם, רק הגליצאים אמרו ווּס בשורוק, ולא רק המזרחיים בישראל צחקו על הגליצאים, היהודים האוקראינים, שהיו עניים מרודים. גם יהודי פולין וליטא צחקו עליהם ואמרו שהם רמאים ונוכלים. הירארכיות היו תמיד, גם בין יהודי אשכנז, והגליצאים היו עניים ונחשבו לבורים, כמובן לא בצדק. הספרות היהודית היפה ביותר והתרבות העברית הציונית שעיצבה את החינוך במדינת ישראל צמחו שם, באוקראינה, שלום עליכם כתב על קייב שהוא קרא לה יהופיץ, והעיירה כתריאליבקה שלו עם היתום העני מוטל בן פייסי היא עיירה גליצאית, ומנדלי מוכר ספרים כתב על עיירות גליצאיות, ועל יהודים עניים שמבוססים בבוץ. בעיירות העניות האלה בערה הציונות, והרצל היה משה רבנו החדש שהוביל את העם הנדכא מעבדות לארץ ציון וירושלים, וביאליק שגדל בז'יטומיר ברח לאודסה והניח שם עם חבריו המשכילים את היסודות לתרבות הישראלית ולמערכת החינוך הציונית שלנו. אני לא יודעת מה גרוניך רצה להגיד, אבל הוא לא החמיא לאיש, רק העליב את כולם וגרם הרבה כאב. שמעתי בבוקר את כרמלה מנשה מדברת על כך ברדיו, והיא היתה מאד פגועה. הרי אנשים לא ממציאים דברים לגמרי, הם מדברים בתוך איזו תרבות שאופפת אותם, והתרבות הזאת היא תרבות מאד גזענית, ששופטת אנשים לפי מוצא, וזה לא מיוחד לישראל כמובן, אבל אין נחמה בכך שאנשים בכל העולם הם גזענים ועושים תמיד הכללות. יש גם תפיסה שכאילו להעליב אשכנזים זה בסדר, כי הם כביכול החזקים, אבל גם זאת שטות, כי כל העולים סבלו, ואנשים שעלו לישראל בעשורים האחרונים, בין אם הם עלו מרוסיה או מאוקראינה או מקזחסטאן או מאתיופיה, כולם סבלו, וגם אני שנולדתי פה שמעתי כל כך הרבה פעמים אשכנזיה קמצנית, לרוב רק מפני שעברתי ברחוב עם הכלב שלי ועצם העובדה שהלכתי ברחוב עם הכלב שלי הרגיזה מישהו, ואף אחד לא רוצה שיקראו לו לפי המוצא שלו. לכל איש יש שם שנתנו לו אביו ואמו ולי קוראים ענת ולא אשכנזיה, ואני לא רוצה לקרוא לאנשים התימני או העיראקי או המרוקאי או הרוסי. לכל איש יש שם והוא אדם בזכות עצמו, והגזענות היא ממש לא מצחיקה, ואין התנהגות של אשכנזים או של מרוקאים, יש סטריאוטיפים מכלילים שנועדו להעליב, וגם אם נדמה שהם מחמיאים הם ממש לא. כמו שלא נעים לשמוע מאנטישמי שהיהודים הם מאד חכמים, שאף פעם לא אומרים את זה בכדי להחמיא, זה תמיד נועד להעליב באיזושהי צורה, לרמוז למשהו אחר. ותמיד אני חושבת לעצמי כמה דורות עוד נבוסס בבוץ הזה, בוודאי הרבה אחרי שאמות עוד יהיו פה אנשים שידברו ככה ויבזו אנשיפ על מוצאם, כשכבר יעברו דורות מאז שאבותיהם הגיעו לפה, כמו שבארצות הברית עדיין מעליבים את השחורים, ואת היהודים רדפו אלפיים שנה וכאילו שום דבר לא משתנה ולא משתפר אף פעם, ובאמת יש סיבה טובה לבכות.