למה השמאל מתייאש בלי סיבה

 

הרשימה המשותפת התפצלה, בל"ד פרשה או הוצאה ממנה, איש איננו מבין בדיוק מדוע, ולאף אחד אין מושג איך זה ישפיע על הבחירות ותוצאותיהן, אבל מיד הופיעו פרשנויות מצד אחד שפרישת בל"ד תעניק לנתניהו רוב, ומצד שני טענות, לפחות מצד בל"ד, שלפיד עומד מאחורי ההתפרקות, במטרה לקבל את תמיכתן של חד"ש ותע"ל במועמדותו לראשות הממשלה. אף אחד לא יודע מה באמת יקרה, וכרגיל אצל הפרשנים הביטחון העצמי עומד ביחס הפוך לרמת הידיעה. בינתיים בסקרים יש תיקו בין הגושים, ואין סיכוי לדעת משהו באמת עד אחרי הבחירות, כשיגיעו התוצאות האמיתיות. אבל דבר אחד בולט: הליכוד מכריז כל הזמן על נצחונו הוודאי, ואילו המחנה המתנגד לו מדבר כל הזמן על הפסד, למרות שלפחות בסקרים הוא איננו מפסיד, אלא נמצא בתיקו עם מחנה נתניהו. מדוע הימין תמיד משוכנע בנצחונו, והשמאל תמיד מתבוסס בתבוסתנות, זה הדבר שמציק לי. נכון שיהירות יפה יותר לימין, שהמסר שלו הוא כבוד והדר וכוחנות, ועדיין במצב כל כך שוויוני, כשאין שום אינדיקציה ידו של מי תהיה על העליונה, מדוע כל כך הרבה אנשים בשמאל מתעקשים להתייאש מראש, כשאין לכך שום סיבה, אינני יכולה להבין. האם השמאל הפך מיואש וקטן אמונה בשנות שלטונו הרבות והנוראות של נתניהו, או שיש בשמאלנות עצמה משהו תבוסתני, שאם זה נכון זה מאד מדאיג. כמובן יכול להיות שנתניהו יצליח להקים ממשלה שתזכה לאמון הכנסת, אבל באותה מידה יכול להיות שלא, ויכול להיות שלפיד יצליח יותר, דוקא בגלל המפלגות במחנה לפיד שנראות קרובות לאחוז החסימה, אבל גם בבחירות הקודמות קיבלו בסקרים פחות מנדטים מאשר במציאות. למשל מר"ץ קיבלה לפני הבחירות הקודמות בסקרים רק ארבעה מנדטים, ולפעמים לא עברה את אחוז החסימה, ובבחירות היא קיבלה ששה מנדטים, גם בזכות קולות החיילים שאינם נכללים בסקרים. בכלל בצבא יש לגוש נתניהו פחות קולות, כי אין בצבא הרבה מצביעים ליהדות התורה ולש"ס, וכנראה שגם למפלגת הציונות הדתית יש פחות קולות בצבא מאשר באזרחות. אני לא מאמינה שזהבה גלאון תקבל פחות קולות מניצן הורוביץ. אני מאמינה שלמר"ץ יש סיכוי טוב לקבל שוב לפחות ששה מנדטים, בפרט אם נכונה הטענה שמנדט שלם של תומכות מר"ץ הצביעו למירב מיכאלי, כי רצו להצביע לאשה. אני גם לא רואה סיבה שמפלגת העבודה תאבד מכוחה, כי מי שרצה לעזוב את העבודה כבר עזב אותה כשמירב מיכאלי נבחרה לראשות המפלגה או קודם לכן, ומי שתמך בה אין לו שום סיבה לעזוב, והרשימה שלה מאד מושכת לצעירים, ולא צריך להיות מוטרדים מזה שהיא פחות מושכת לזקנים שמעדיפים מפלגה עם הרבה גנרלים וכבר מזמן לא מצביעים למפלגת העבודה. וגם רע"ם לפני הבחירות הקודמות, ואפילו במדגם הקלפיות שהוא הרבה יותר גדול ומדויק מהסקרים, רע"ם לא עברה את אחוז החסימה, אבל בבחירות היא כן עברה, ואני מאמינה שהיא תעבור גם בבחירות האלה ואולי אפילו תקבל יותר מנדטים, למרות שלא רואים את זה בסקרים, כי קשה לסקור את התומכים של רע"ם. וגם ליברמן מקבל לרוב בבחירות יותר מאשר בסקרים, ככה שדוקא למחנה לפיד יש סיכוי לקבל יותר ממחנה נתניהו, למרות הפיצול ברשימה המשותפת, ולמרות אחוזי ההצבעה הנמוכים שצפויים במגזר הערבי, שגם הם עוד יכולים לעלות. כמובן שהניצחון איננו מונח בכיס, וצריך להילחם עליו בכל הכוח, אבל בוודאי שאין סיבה להתייאש מראש ולהגיד שהכל הוכרע מראש, כי שום דבר לא הוכרע, ואין סיבה להתהלל אבל גם אין סיבה להתאבל כשהמערכה עוד בעיצומה.