הדמוקרטיה, לידיעת בנימין נתניהו

 

בנימין נתניהו מטיף לנו מוסר בכל יום, ומסביר לנו מהי דמוקרטיה. במדינה דמוקרטית, הוא אומר, לא קוראים לממשלה נאצים. לקרוא ליהודים נאצים זה וולגרי וגם אנטישמי, אבל אין לזה שום קשר לדמוקרטיה: וולגריות איננה נעימה, אבל היא לא מנוגדת לדמוקרטיה, ובדמוקרטיות חופש הביטוי מאפשר לא פעם התבטאויות וולגריות וקיצוניות, כמו השוואות בלתי ראויות וגם מטופשות של מדינת ישראל לגרמניה הנאצית. חבל שנתניהו מעולם לא החיל על עצמו את מה שהוא דורש מאחרים: לא יכולתי שלא לחשוב כיצד עמד בכיכר ציון על המרפסת, מול שלטים המציגים את יצחק רבין במדי אס-אס. אבל נתניהו מעולם לא שמע את דברי חז"ל נאה דורש נאה מקיים.

מה שבאמת לא עושים בדמוקרטיה זה לעצור את מנהיגי האופוזיציה משום שמתחו ביקורת על הממשלה. בדמוקרטיה גם לא קוראים לעצור אותם משום שמתחו ביקורת על הממשלה, ואפילו ביקורת חריפה. בדמוקרטיה גם לא מאשימים מתנגדים פוליטיים בבגידה ולא קוראים להם בוגדים.

חשבתי על כל זה כשחזרתי במוצאי שבת מההפגנה מול בית הנשיא -עזבנו מוקדם, כי הגיעו הרבה אנשים עם כלבים והכלב שלי התחיל לנבוח, ובדרך הביתה ראיתי איש נושא שלט גדול "שמאלנים בוגדים" והולך לכיוון ההפגנה. כשהיו ההפגנות בבלפור תמיד עמדו שם אנשים עם שלטים "שמאלנים בוגדים". בהרבה מקומות בארץ תומכי נתניהו נשאו שלטי "שמאלנים בוגדים" ליד בתים של אנשים או מול הפגנות. בדמוקרטיה מותר להתנגד לממשלה, וזה לא הופך אותך לבוגד במדינה, כי בדמוקרטיה הממשלה והמדינה אינן זהות, ואפשר לחשוב שהממשלה ממש איומה ושהיא תביא אסון, וזה לא הופך אותך לבוגד, רק למתנגד של הממשלה.  

אבל נתניהו הוא האיש שיצר כתעמולת בחירות סרט שמתאר איך השמאל מביא את אנשי דאעש לירושלים, כי מי שמתנגד לו הוא מבחינתו אויב, או משתף פעולה עם אויבים. בדמוקרטיה יש הבדל מאד גדול בין אויבים לבין יריבים פוליטיים. מי שרוצה להחליף את הממשלה איננו אויב, הוא רק מתנגד פוליטי. אבל נתניהו מעולם לא קיבל את כללי המשחק הדמוקרטי, שיריבים אינם אויבים אלא שותפים, שצריך לחלוק איתם בשלטון. כאשר נתניהו הודח מהשלטון הוא נהג ביריביו כאילו אינם שליטים לגיטימיים, ובעצם גם נגד יריביו בליכוד הוא נוהג כאילו הם אויבים. היחידים שנתניהו משתף בשלטון הם מלחכי פנכה שמתחנפים אליו בצורה שמביכה כל אדם הגון, אבל הוא מתייחס לחנופה כאל צורת ההתייחסות המתבקשת כלפיו. בדמוקרטיה ראש ממשלה איננו מצפה שיתחנפו אליו, ואיננו רואה בחנופה התנהגות מתחייבת. בדמוקרטיה ראש ממשלה יודע שהוא שליח ציבור וחייב לתת לציבור תשובות לשאלותיו, ולכן בדמוקרטיה ראש ממשלה מתראיין באמצעי התקשורת ההמוניים, ולא מחרים אותם, ובוודאי ובוודאי שבדמוקרטיה ראש ממשלה איננו מכנה את ערוצי התקשורת הפופולרים "ערוצי התעמולה" ומשבח כערוץ אמת את ערוץ 14 שמתחנף אליו ומהלל אותו ותוקף, לא פעם בעלילות שוא, את יריביו ומתנגדיו. בוודאי ובוודאי שבדמוקרטיה הממשלה מכבדת את התקשורת, גם אם היא מאד ביקורתית כלפיה, כי בדמוקרטיה התקשורת מבקרת את הממשלה, שמחזיקה בכוח הביצועי, ולא את האופוזיציה, כמו שנתניהו רוצה. בוודאי ובוודאי שבדמוקרטיה הממשלה איננה פועלת להשתיק ולסגור את השידור הציבורי, או לפגוע בו כלכלית. בדמוקרטיה הממשלה לא שוללת תקציבים מסרטים תיעודיים שאינם מחמיאים לה, ואיננה מחלקת תקציבים בהתאם לדעות פוליטיות. והכי חשוב: בדמוקרטיה מנהיגים יודעים שראשות הממשלה היא כהונה מוגבלת, ושאחרי כהונה ארוכה ראוי, ולא פעם גם מתחייב בחוק, להחליף אותם. בדמוקרטיה ראשי ממשלה פורשים מיוזמתם אחרי שכיהנו תקופה ארוכה, למשל טוני בלייר, אנגלה מרקל, וממש בימים אלה ג'סינדה ארדרן. בדמוקרטיה ראשי ממשלה אינם מצפים להישאר בשלטון לנצח, ואינם מתנהגים כאילו אסור להחליף אותם ובוודאי שאינם קוראים למי שמחליף אותם "נוכל" ואינם דורשים לקרוא להם "ראש הממשלה" כאשר אינם מכהנים בתפקיד. בקיצור, לפני שבנימין נתניהו מטיף לנו מהי דמוקרטיה בעיניו, כדאי שיתבונן קצת במדינות דמוקרטיות, יקרא קצת בנושא, וילמד בעצמו מהי דמוקרטיה, ובעיקר כדאי שיתבונן בראי ויראה מה איננו דמוקרטי, אצלו ולא רק אצל זולתו.