שקר ניגוד העניינים

 

השקר הגדול ביותר של נתניהו הוא שאיננו יכול לעצור את בליץ החקיקה נגד מערכת המשפט, מכיוון שהיועצת המשפטית לממשלה אסרה עליו לעסוק במערכת המשפט בשל הסדר ניגוד העניינים שלו. מה שבאמת היה אסור לנתניהו לעשות על פי הסדר ניגוד העניינים שלו, זה להתחיל בכלל בחקיקה שפוגעת במעמד בתי המשפט והיועצים המשפטיים. אסור היה לנתניהו להוביל חקיקה שמגבירה את השפעתו על בחירת וקידום שופטים ועל סמכויות בתי המשפט, שזה בדיוק מה שהוא עושה באמצעות זרועו הממשלתית – שר המשפטים יריב לוין שאותו מינה לתפקיד, ויו"ר ועדת חוקה שמחה רוטמן שמונה לתפקיד מטעם הקואליציה של נתניהו. העובדה ששני ממונים מטעמו מובילים את החקיקה לביטול כפיפות הממשלה לשלטון החוק, איננה מבטלת את ניגוד העניינים, ואינני מאמינה לרגע לאלה שטוענים שיריב לוין פועל על דעת עצמו, וראיה לדבר ששלושה מהחוקים שהועברו במסגרת בליץ החקיקה הם חוקים פרסונליים לטובת נתניהו ומשפחתו: מימון בתיו ברחוב עזה בירושלים ובקיסריה והגדלת תקציב ההוצאות לו ולמשפחתו, התרת קבלת תרומות להוצאות משפטיות לו, לרעייתו ולילדיו, והקשחת התנאים להכרזת נבצרות של ראש הממשלה. ברור לגמרי שנתניהו מכתיב את עצם החקיקה, את קצב החקיקה, ואת תוכנה, והוא גם זה שמחליט מה חשוב יותר – למשל האיסור על בג"ץ להתערב במינויי שרים מושחתים, כדי שאריה דרעי יוכל לכהן בממשלתו למרות פסיקת בג"ץ שפסחלה אותו לכהונת שר – ומה יכול להידחות בינתיים – למשל השאיפה המרושעת של הד"ר שלמה קרעי לסגירת תאגיד השידור, כמובן בתנאי שהתאגיד יפנה משבצות שידור לטובת תומכי נתניהו. כל אלה הם פועלו של נתניהו וכולם מהווים הפרה בוטה של הסדר ניגוד העניינים, שבג"ץ יצטרך להתייחס אליה כשידון בחוקים מפלצתיים אלה שתכליתם לבטל את שלטון החוק ולהתיר כל רסן מפעילות הממשלה ומשוד אוצר המדינה בידי משפחת נתניהו.

הדבר היחיד שהיה על נתניהו לעשות, לו כיבד את הסכם ניגוד העניינים שהוטל על תפקודו כראש ממשלה עקב היותו נאשם בפלילים, היא להימנע מכל חקיקה שפוגעת במעמד בתי המשפט ומגדילה את כוחם של הממשלה והעומד בראשה לפגוע במעמדם ובעצמאותם של בתי המשפט והיועצים המשפטיים, או לפחות לעצור ולהפסיק אותה לאלתר. אילו הורה ליריב לוין ולשמחה רוטמן להפסיק מיד כל פעולת חקיקה הפוגעת במעמד בתי המשפט לא היה איש בא אליו בטענות.

לכן הטענה שבגלל היועצת המשפטית לממשלה נתניהו איננו יכול לרסן את ההפיכה המשטרית המתכנה בפיו רפורמה משפטית או לפעול להשגת פשרה לגביה, היא שקר ואחיזת עיניים, ואלה החוזרים עליה אינם אלא פתאים או אנשי זדון שמבקשים, כמו נתניהו, לבטל את שלטון החוק במדינת ישראל, ולהפוך את בתי המשפט לזרוע נוספת של הממשלה, שבה, על פי המדיניות החדשה, יהיה מותר לפגוע בערבים, בלהט"בים ובמתנגדי הממשלה בלי שום מחויבות לחוק ומבלי לתת את הדין על מעשים כאלה, ולעומת זאת תוטלנה הגבלות חמורות וענישה חמורה על כל פעולת התנגדות לממשלת נתניהו ולעומד בראשה, ויהיו ניסיונות לדכא את ההתנגדות באלימות קשה.

 ולמרות הכל, לא בטוח שנתניהו ועושי דברו יצליחו במעשיהם. המחאה איננה דועכת אלא מתגברת, ובג"ץ עדיין לא נכנס למערכה ולא התייחס עדיין לחקיקה המגבילה את סמכויותיו. כמובן שהמשך המחאה עלול להביא להתנגשויות ולמשבר חוקתי ואפילו לאלימות, אבל לא בטוח שנתניהו ותומכיו ינצחו במערכה. תומכי הדמוקרטיה הם עקשנים והם לא יוותרו וגם להם יש סיכוי לנצח.