אין סיבה להיעלב

 

קראתי תגובות ומאמרים מלאים כאב ועלבון על ההקבלה שערך נתניהו בין המפגינים לבין אש"ף ואיראן. אני למען האמת אדישה לדברי נתניהו. לא אכפת לי מה נתניהו אומר בכלל ובייחוד לא אכפת לי מה הוא אומר על המפגינים כמוני. אמנם אני הולכת רק להפגנות בירושלים, בעיקר לבית הנשיא שנמצא דקות הליכה מביתי, ואני יכולה לבוא לשם עם הכלב, אם לא בא לו להישאר לבד בבית – הוא כבר רגיל ומצליח לרבוץ על הכביש ולנמנם למרות הצעקות, התופים והצפצפות. מאד מרשים שאנשים נוסעים במיוחד לארצות הברית כדי להפגין נגד נתניהו. אלה כמובן אנשים הרבה יותר אמידים ממני וזה לא קשה. אבל גם כשמפגינים רק בארץ רואים את ההפגנות בכל העולם. כל העולם מסתכל מה קורה בישראל כי זאת הארץ של ישו, וצריך להיות מאד תמים כדי לחשוב שמבחינת התקשורת הזרה משנה אם ההפגנות הן בישראל או בניו-יורק. המחאה בישראל היא גדולה וחזקה והיא מאד בולטת לעין ואי אפשר להסתיר אותה, וגם באמריקה שמו לב אליה מזמן.

הדברים של נתניהו הזכירו לי את הסרטון שהוא הפיץ בעבר שמראה איך השמאל מביא את דאע"ש לירושלים. בינתיים דאע"ש ירד מגדולתו. הדבר היחיד שהטריד אותי בדברי נתניהו הוא למה הוא הזכיר רק את אש"ף ושכח את חמאס וחזבאללה. מה אנחנו לא כמו חמאס וחזבאללה, רק כמו אש"ף ואיראן? ומה עם התנועה האיסלמית? בכל פעם אנשים מזדעזעים מדברי נתניהו ואומרים איך הוא איבד את זה, אבל נתניהו הוא אותו נתניהו שתמיד הסית נגד השמאל ונגד הערבים, ואני לא מרגישה שמשהו השתנה במובן הזה לטוב או לרע – זה פשוט נתניהו, שהגזענות שלו כלפי ערבים עולה על גדותיה כאשר הוא פוצה את פיו, וההשקפה הלא דמוקרטית שלו שכל יריב שלו הוא בוגד ואויב, כי לדעתו אסור להחליף אותו וכל שלטון שאיננו שלו איננו לגיטימי, ההשקפה הלא דמוקרטית הזו איפיינה אותו תמיד, יחד עם המגלומניה שלו שלדעתו אין אחר מלבדו שראוי בכלל לכהן כראש ממשלת ישראל. ואני לא מרגישה שבו גביר וסמוטריץ' לקחו אותו בשבי. אני יותר מרגישה שנתניהו נהנה להשתחרר מכבלי המהוגנות והממלכתיות ולהצטרף לתומכי יגאל עמיר ועמירם בן-אוליאל, שדוקא מפני שהוא כנראה הרוצח, כל כך תומכים בו בימין הקיצוני, כי בעצם הם רוצים להתיר את דמם של כל הערבים ולהפוך רצח ערבים ללגיטימי ולרצוי ומקובל. אני חושבת שנתניהו מאד נהנה לחבור אליהם, ונהנה מדבריהם משולחי הרסן בכל נושא שהם עוסקים בו ומתיימרים להבין בו, ואני חושבת שכבר הרבה שנים הוא לא רוצה לבוא לטכס הזיכרון ליצחק רבין ועכשיו יש לו ממשלה שהרבה יותר מחוברת ליגאל עמיר מאשר ליצחק רבין, וסופסוף נתניהו יכול לעשות מה שחלם עליו תמיד ולהתעלם מרצח רבין, שעל גופתו הוא עלה לשלטון, ובטכס הזיכרון לרבין כולם חושבים על זה ולפעמים גם אומרים את זה, ואז בימין מתלוננים שלא שומרים על הממלכתיות ולא מאפשרים להם להשתתף באבל על רבין, כשבכלל לא ברור שהם מתאבלים על רבין, נראה שרובם דוקא די שמחים שרבין מת ונתניהו עלה לשלטון, ושממש קשה להם להצטער, והם בעיקר מנסים להכפיש את רבין בכל מיני האשמות כדי להצדיק את הרצח, כמו שהם מנסים להצדיק את האהדה שלהם לרוצח משפחת דוואבשה בכל מיני נימוקים, כאילו בגלל שעינו אותו והוציאו ממנו הודאה בכוח הם תומכים בו, כשבעצם הם תומכים בו מפני שהם בטוחים שהוא רצח את משפחת דוואבשה בצורה הכי אכזרית שאפשר וזה משמח אותם שרוצחים ערבים, ואותם אנשים שמדברים בשבחו של בן-אוליאל תומכים גם ביחיאל אינדור שהרג פלשתיני ובאלישע ירד שהיה שם איתו. נתניהו פירק את הממשלה שהיתה לו עם ציפי לבני ויאיר לפיד, ופירק את הממשלה שהיתה לו עם בני גנץ, ועכשיו יש לו ממשלה שבדיוק מתאימה לו, ובין מוחקי חווארה ורוצחי הפלשתינים בשנתם ותומכיהם וחסידיהם של הרוצחים הוא מצא את המקום שבדיוק מתאים לו, ולהיעלב ממנו זה כמו להיעלב מראש ארגון פשע שמקלל אנשים הגונים שקוראים למשטרה כשהוא מנסה לגנוב את רכוש הציבור.