בקשת נתניהו לדחיית עדויות במשפטו

 

בקשתו של נתניהו בשבוע שעבר מבית המשפט המחוזי בירושלים לדחות "עד אחרי המלחמה" את עדותם של שלושה עדים במשפטו, קרוב משפחתו ועורך דינו דוד שמרון, היועמ"שית של משרד ראש הממשלה שלומית ברנע-פרגו וכורש ברנור, בעבר ראש היחידה לחקירות הונאה במשטרה, מכעיסה אותי הרבה יותר משיפוץ הבריכה במעונו בקיסריה. אמנם שיפוץ הבריכה על חשבון הציבור בעיצומה של מלחמה קשה, ארוכה ורבת קרבנות ונפגעים הוא מעשה אנוכי, נצלני וחסר בושה, אבל הוא איננו משפיע על המלחמה עצמה, ואילו דחיית העדויות במשפטו של נתניהו לתאריך בלתי מוגדר אחרי מלחמה שהוא עצמו קובע את משכה ואורכה, יוצרת אינטרס ברור לנתניהו להמשיך במלחמה עד אין קץ. זאת לאחר שנתניהו כבר הראה כוונות כאלה ואף הצהיר שהמלחמה תימשך עד שנת 2025, כאשר כבר כעת הלוחמים שחוקים, פרנסתם של אנשי מילואים רבים נפגעה, אזרחים שפונו נמצאים במצוקה והנזקים למדינת ישראל הולכים ומתרבים. ומה שמפחיד במיוחד: גם עסקת חטופים שכרוכה בהפסקת אש משמעותית, אפילו אם אין מדובר בהפסקה מוחלטת של הלחימה, עלולה להיות בלתי רצויה לנתניהו, כל עוד הוא מנסה לשכנע את בית המשפט להסכים לדחיית עדויות שהיא למעשה דחייה בניהול משפטו בתואנה שהלחימה איננה מאפשרת לו להקדיש את הזמן הדרוש להגנתו במשפט. גורל חייהם של חטופים ולוחמים כאחת נמצא כעת בידיו של נתניהו, ומתן אפשרות לנתניהו להשתמש בניהול המלחמה לדחיית משפטו מסכן חיי רבים, גם חטופים וגם לוחמים, עלולים למות מוות מיותר מהמשכה של לחימה ללא תכלית, שכל מטרתה יצירת מצג שוא של מלחמה לצורך דחיית המשפט ודה-לגיטימציה למחאה, שגם אותה מנסים לדכא בטענה שזה איננו הזמן למחאה, כאשר אין זמן שבו המחאה נחוצה יותר, ולמרבה הצער היא מעטה וחלשה מדי. ומה שקשה במיוחד זו המחשבה שגם לאחר שהתנהלותו המיטה אסון נורא על ישראל, נתניהו עסוק בראש וראשונה בקידום האינטרסים האישיים, ובראשם דחיית משפטו.

אולי אין זה הוגן להטיל על כתפי השופטים את המשימה להציל אותנו ממלחמה אינסופית בשירות דחיית משפטו של נתניהו, אבל בית המשפט כבר העלה שיקולים של טובת המדינה כאשר הציע לפרקליטות למחוק את סעיף השוחד מכתב האישום נגד נתניהו. כעת מדובר לא רק בחסכון משאבים למדינה, אלא בחיי אדם. כל דחייה בהשבת החטופים היא גזר דין מוות לחלקם, ודחייה ממושכת עלולה להיות גזר דין מוות לרובם. וכמובן שהמשך הלחימה כרוך בקרבנות, בחייהם של אנשים, רובם צעירים מאד, בעוד אלמנות ויתומים שיחיו עם האובדן לכל ימי חייהם, בעוד משפחות שכולות שאין להן נחמה.

אינני משוכנעת שדחיית בקשות הדחייה של נתניהו תקרב את סופה של המלחמה, כי בכל מקרה התמשכות הלחימה בהחלט מסייעת לנתניהו לדכא את המחאה נגדו ואת הקריאות להתפטרותו בטענה הפופולרית וחסרת השחר שזה איננו הזמן המתאים, ובדיבורים האינסופיים על אחדות, דיבורים שלבד מדיכוי ההתנגדות לנתניהו אין להם שחר. איזו אחדות יש בישראל, כאשר ההסתה נגד השמאל נמשכת במלוא עוזה, וכל קריאה לשלום בין יהודים לפלשתינים, כל הבעת תמיכה בהקמת מדינה פלשתינית וכל שיתוף פעולה בין יהודים לפלשתינים מוצגים כבגידה וכבלתי לגיטימים. הקריאה לאחדות היא בסך הכל דרישה מוסווית ולא נעדרת נכלוליות לתמיכה בנתניהו ולהשארתו על כס ראש הממשלה. ובכל זאת, להיענות של השופטים לבקשות הדחייה של נתניהו תהיה משמעות נוראה למדינה כולה. רק תמימות קיצונית מאפשרת להאמין שנתניהו לא ישתמש בדחייה מוסכמת כזו לרעה ויאריך את המלחמה עוד ועוד. השופטים אולי לא חפצו באחריות כזו, אבל אם לא ידחו בתוקף את בקשות נתניהו לדחיית עדויות במשפטו ולדחיית המשפט כולו, אם ינהגו בסלחנות כלפי נתניהו, ללא כל כוונה לתוצאה כזו, יחרצו למוות את גורלם של רבים.