דין בן שבע

 

דין, הנכד הבכור שלי, בן שבע היום. ככה יצא, שאנחנו חוגגים יום הולדת יום אחר יום, שזה די כיף. אבל אני לא יכולה לחגוג ממש יחד עם דין, כי הוא גר באנגליה, ואנגליה מאד רחוקה. כשדין היה תינוק, הייתי נוסעת הרבה לבקר אותו, אבל יום לפני שמלאו לדין שנתיים נולד בן הדודה שלו אביב, ואמא של אביב כבר לא יכלה לשמור על הכלב שלי אושר, ולכן אני כבר לא יכולה לבקר את הנכד שלי דין באנגליה, וכל הזמן אני מתגעגעת אליו ומבקשת שהוא יבוא לבקר אותי בישראל. דין שאל אותי למה אני לא באה לבקר אותו באנגליה, וכשהסברתי לו הוא אמר בצער: "אף אחד לא רוצה לטפל באושר". ככה זה, אושר כלב מאד גדול ולא פשוט לטפל בו. בכל זאת אני מדמיינת כל הזמן שאני באה לבקר את דין באנגליה ואנחנו עושים כל מיני דברים ביחד. כשדין ביקר אותי בישראל הלכנו לבריכה, וכשהוא יבוא בקיץ נלך הרבה לבריכה ואולי גם לים. ואם אני אבוא לאנגליה בקיץ נוכל גם כן ללכת לים, כי העיר שדין גר בה לא רחוקה מהים, וגם לא מאד רחוקה מהאוקיינוס. בגלל זה יש בעיר שלו המון שחפים לבנים וגדולים, שלמרות שהם לבנים ולא שחורים, הם מזכירים לי את העורבים שלנו, כי הם מאד צרחנים.

דין מאד אוהב לבנות בלגו. במיוחד הוא אוהב לבנות רובוטים, או ספינות חלל. הוא מאד אוהב לדמיין שהוא אסטרונאוט בחללית ושהוא גר על כוכב אחר. לפעמים הוא כותב סיפורים איך הוא מטייל בחלל עם החבר שלו טליס או עם חברים אחרים. פעם טליס למד עם דין בכיתה והם יכלו לשחק ביחד כל יום, אבל ההורים של טליס עברו למקום אחר ועכשיו דין יכול לפגוש אותו רק לפעמים. ככה זה – אנשים לפעמים גרים רחוק זה מזה ומתגעגעים מאד, אבל יכולים להיפגש רק לפעמים.

לדין יש חברים אמיתיים ויש לו גם חברים דימיוניים, שהוא משחק איתם בדימיון וכותב עליהם סיפורים. מה שטוב בחברים דימיוניים זה שתמיד אפשר להיפגש איתם ולשחק איתם, ולנסוע איתם בחללית לכוכב אחר ולראות את כדור הארץ מהחלל, שאז הוא נראה עגול ויפה בצבעים ירוקים וכחולים וכתומים. כשמסתכלים על כדור הארץ מהחלל לא רואים מלחמות ולא שום דבר רע, רק דברים יפים, וכשנוסעים עם חברים דימיוניים בחללית אפשר להינות, ואפשר להגיע ממקום למקום במהירות האור ולהספיק לחזור הביתה לארוחת הערב, ולאכול חביתה עם נקניק ושעועית ברוטב עגבניות, כמו שדין אוהב לאכול. דין מאד אוהב גם לאכול סושי, וסבתא אומרת: כשאני הייתי ילדה, בכלל לא ידעתי שיש דבר כזה בעולם סושי, אבל דין יודע הכל. כשדין בא לבקר את סבתא בישראל, סבתא מכינה לו מיץ תפוזים שזה מה שדין אוהב לשתות, מיץ תפוזים וגם קולה. סבתא מחכה שדין יבוא לבקר אותה בקיץ ואז היא תאפה לו עוגת מישמיש ועוגיות קוקוס, והם ישבו בסלון ויאכלו, ודין ישחק בסופר מריו, כי הוא מאד אוהב את המשחק של סופר מריו ופיץ', וגם את סוניק הוא אוהב. ככה גם סבתא למדה להכיר את סופר מריו ופיץ' וסוניק ומטוסי על וכל מיני דברים שכשסבתא היתה ילדה אי אפשר היה אפילו לחלום עליהם, אבל עכשיו כל הילדים מכירים אותם, ורק המרחקים בין ארץ לארץ עדיין מאד גדולים, למרות שיש לנו רכבות ומטוסים ורובוטים ואפילו חלליות ואסטרונאוטים שגרים בתחנת חלל כמה חודשים ומסתכלים על כדור הארץ מלמעלה – או מלמטה – כי בחלל הכיוונים לא כל כך ברורים – עדיין צריך לנסוע יום שלם מסבתא לדין או מדין לסבתא, אז סבתא שולחת לדין ברכת יום הולדת שמח מרחוק, והברכה נוסעת את כל הדרך לאנגליה עם המטוסים והאניות והציפורים.