די למלחמת השקר

 

ביום הזיכרון הנורא הזה, כשטרם יבש דמם של נופלינו האחרונים, והדאגה לשלום החיילים והחטופים קורעת את לִבֵּנוּּ, עלינו לזעוק בכל כוחנו זעקה גדולה ומרה: הפסיקו את המלחמה! די להרוג את חיילינו וחטופינו, די גם להרוג באויבינו, כי כבר מלאה הסאה. לא את מיטוט החמאס מבקשת ממשלת הדמים, שכן לו רצתה במיטוט החמאס היתה מתנהלת באופן לגמרי אחר. כבר בשלהי שנת 2023 הציע ממשל ביידן לנתניהו להכניס חלף חמאס לעזה את הרשות הפלשתינית, בגיבוי כוחות ממדינות ערב המתונות, אבל נתניהו דחה זאת על הסף, ומיד החל להסית נגד הרשות הפלשתינית, כאילו אין הבדל בינה לבין החמאס. מדיניות נתניהו לא השתנתה בעקבות הטבח שהביא עלינו, בטפחו ובחזקו את החמאס בטענה המטורפת שכך ימנע הקמת מדינה פלשתינית: עדיין הוא מניח לחמאס להחליש את הרשות הפלשתינית, ועדיין הוא מניח לחמאס להרוג בנו, כי בראש מעייניו שימור ממשלת הדמים שלו, שפניה לכיבוש רצועת עזה והקמת התנחלויות בשטחה, וזאת במחיר מותם של מאות חיילים ועשרות חטופים, שחייהם כקליפת השום בעיניו. למעלה משמונה מאות חיילים נהרגו במערכה, למעלה מתשע מאות אזרחים, ועוד צועד לו מצעד המוות ואוכל בנו בכל פה, ורון דרמר, השר להפקרת החטופים, הכריז כי המלחמה תימשך עוד שנה – אמירה שתואמת את דברי נתניהו כבר לפני כשנה שהמלחמה תימשך שנתיים, לא משום שיש צורך צבאי בכך, אלא כי מלחמה בלתי נגמרת היא תכניתו של נתניהו להמשך שלטונו. בימי מלחמה קל יותר לדכא מחאות והתנגדות, קל יותר לפגוע בזכויות דמוקרטיות של האזרחים ולהגביל אותן, קל יותר לכפות שלטון בלתי רצוי בכוח הזרוע, וקל יותר לסחוט מהשופטים דחיות והקלות במשפטו, שנתניהו מנסה למרוח ככל האפשר, כדי להרחיק את החקירה הנגדית שממנה הוא חושש, לאחר שבמשך חודשים הפכו הוא ועורך-דינו את משפטו לקרקס, עם בקשות אינסופיות לביטול ודחיית דיונים, ושעות של נאומי סרק שלא לעניין שנועדו להתיש את השופטים. לא מן הנמנע, שגם השאיפה להרחיב ולהעצים את הלחימה כעת, איננה מנותקת מהתקרבותה של החקירה הנגדית, שנתניהו ניסה להרחיק ולמנוע ככל יכולתו, מבלי לבחול בשום תעלול. אבל כעת היא ממשמשת ובאה,  והפארסה שהציגו לפנינו נתניהו ועמית חדד במשך חודשים, תפנה בהכרח את מקומה להליכים קשוחים יותר, ולא תינתן עוד לנתניהו האפשרות הנוחה כל כך לשאת נאומי התפארות ולחמוק משאלות בלתי נוחות. אלו שתי מטרותיה האמיתיות של ממשלת הדמים: שימור השלטון ושיבוש עשיית הדין, בכל מחיר של דם ודמים, ובינתיים היא משיגה את שתי המטרות.

רק מחאה ציבורית גדולה ועצומה, רק יציאה לרחובות בזעקה גדולה, יכולה לעצור את ממשלת הדמים מלהמשיך בהקזת דמנו. רק הפסקת המלחמה והשבת כל החטופים, תאפשר לעמנו הפצוע להתחיל תהליך של ריפוי. כל עוד שאחינו מתענים במנהרות חמאס, ואחרים מקיזים את דמם למען המשך שלטונה של ממשלת הדמים, לא נוכל לנוח, ולא נוכל להירפא. כל חייל נוסף שנפצע ונהרג מגדיל את פצענו הנורא, הופך אותו קשה יותר לריפוי, מעמיק את הכאב. אסור לנו לנוח לרגע. עלינו לצאת לרחובות ככל יכולתנו, לא לנוח ולא לשקוט עד שנצליח לפרוץ את חומת האדישות של ממשלת הדמים. ובעיקר אסור לנו להתייאש מהמאבק הארוך והמתסכל. אנו בוחרים בחיים ונלחמים למען החיים, ומהמטרה הקדושה הזו של קידוש החיים והמאבק להצלתם אנו שואבים את כוחנו.