מיין קאמפף

לפני שנים נפגשתי עם מנכ"ל הוצאת ספרים גדולה בעניין עבודה שעשיתי עבורו, ודרך אגב הוא שאל אותי מה דעתי: הציעו לו להוציא לאור תרגום של "מיין קאמפף" לעברית, והרי יש לזה ערך תרבותי עצום, הוא אמר. אמרתי לו שדוקא ערך תרבותי אין לזה, יש ערך היסטורי-תיעודי, אבל רק למקור, כי היסטוריון איננו יכול לסמוך על תרגום. ידעתי מהקשר השיחה שהמציעים הם אנשי גוף של ממשלת גרמניה שפעיל מאד בקידום אינטרסים גרמניים בישראל. שאלתי את המנכ"ל האם הוא מתכוון להציג על הכריכה את דיוקנו של היטלר, כמו במקור, כי אולי כמה אנשים יתעלפו מזה. כמה שנים אחר כך הוצג הדיוקן על כריכת ספרו של יאן קרשו על היטלר, שלא התחשק לי לקרוא. בכל אופן אותו מנכ"ל וגם עמיתיו לא הוציאו לאור תרגום לעברית של "מיין קאמפף", וביודעי את סדר גודל הסכומים שממשלת גרמניה מציעה לגורמים שונים בישראל כדי לקדם את מטרותיה, אני מצדיעה להם על כך. מצד שני יכול להיות שהם פשוט חששו מתגובת הציבור בישראל. לחוקרי האנטישמיות שימשו מכירות ה"מיין קאמפף" במשך שנים רבות מדד למצב האנטישמיות: עלייה במכירות תאמה בדרך כלל עלייה במופעי האנטישמיות בעולם. ממשלת גרמניה שאפה שנים רבות לשנות את היחס למכירות ה"מיין קאמפף", שכל פירסומיו עד כה היו בלתי חוקיים, ובכל זאת מעולם לא היה קושי למעוניינים להשיג את הספר, ומטבע הדברים הקונים אינם נמנים עם אוהבי ישראל. בזמנו הנחתי שהניסיון הגרמני ליזום הוצאה לאור של תרגום עברי מלא ל"מיין קאמפף", נועד לספק תשובה ניצחת לטענה שעלייה במכירות הספר – ולא רק בגרמניה – מייצגת עלייה ברמת האנטישמיות. עכשיו אני יודעת שהסיבה אחרת: בגרמניה כבר תיכננו את הוצאתו לאור של "מיין קאמפף" עם תום זכויות היוצרים על הספר, שהוחזקו בידי ממשלת בוואריה, מבלי שהדבר עמד אי פעם למבחן משפטי: על פי הדין הנהוג, זכויות היוצרים היו אמורות לעבור לאחר מותו של היטלר לידי קרובי משפחתו, או קרובי משפחתה של רעייתו אוה בראון, שלה נישא רשמית בטרם התאבדותם. מכל מקום זכויות אלה פוקעות בשנה שלאחר מלוא שבעים שנה למותו של היטלר, בינואר 2016 הבא עלינו לטובה, ובמועד זה תצא לאור מטעם המכון להיסטוריה בת-זמננו במינכן מהדורה מדעית מוערת של "מיין קאמפף", שתסביר שמדובר בספר גזעני ואנטישמי, למי שהתקשה לנחש. הגרמנים קיוו ככל הנראה שיצליחו לשכנע מישהו בישראל להוציא תרגום לעברית לפני שהספר יתפרסם רשמית בגרמניה ויהפוך כצפוי לרב-מכר, כדי שהפירסום בעברית ישמש כאליבי להוצאה הבהולה של הספר בגרמניה, מיד ברגע פקיעת הזכויות. בהעדר תרגום לעברית כאליבי, נאלצו הגרמנים להסתפק בתירוץ השני במעלה: פירסומה של מהדורה ביקורתית מוערת, ימנע פירסומים "בלתי-אחראיים", והנאצים שיוכלו כעת לרכוש את המהדורה הביקורתית המכובדת בחנויות, בוודאי יתפכחו מהערצתם להיטלר מיד עם קריאת המבוא המדעי לספר. ארבע שנים שקדו אנשי המכון להיסטוריה במינכן על הכנת הספר לדפוס, ולקראת יציאתו לאור בחודש הבא התפרסמו כמה מאמרים, שאני מתרגמת פה מתוכם. 


די צייט, גיליון 49, 3 בדצמבר 2015

ה"פיהרר" הדפיס בעצמו

תמיד פיקפקו בכך, שהיטלר חיבר לבדו את יצירתו הידועה לשמצה. האם יש אמת בשמועות?

מאת פולקר אולריך (היסטוריון, מחבר ביוגרפיה מקיפה על היטלר)

לו היה לו מושג, שיהיה פעם קנצלר של הרייך, לא היה כותב את "מיין קאמפף", אמר היטלר בהזדמנויות שונות. אבל זו היתה התיַפיְפוּת. מנהיג המפלגה הנאצית התגאה בבירור ביצירתו ושמח להעניק אותה בליווית הקדשה אישית. הספר לא רק הפך אותו לאיש עשיר, הוא היה גם חשוב לקריירה שלו, מפני שסייע לו לבסס את תביעת המנהיגות שלו בימין הקיצוני העממי ולבנות את דמות עצמו כמושיע: פוליטיקאים כמותו, שהינם בה בעת אנשי מעשה ואנשי הלכה, מופיעים בהיסטוריה העולמית רק לעתים רחוקות ביותר, הוא הכריז בפה מלא.

אבל באיזו מידה בכלל "מיין קאמפף" (מאבקי) הוא יצירתו של היטלר? האם גם אחרים השתתפו בכתיבה או לפחות השפיעו על כתב-היד? מכיוון שדמגוג מרתפי-הבירה ממינכן לא התבלט קודם לכן כסופר (למרות שכבר בשלב מוקדם תיאר את עצמו ככזה), הועלו השערות על כך. והתהוותו המסובכת של הספר עודדה אותן.

העובדה שמנהיג הפוטש היושב מאז נובמבר 1923 בכלא לנדסברג עובד על ספר, נודעה לציבור בראשית יולי 1924 בהודעה לעיתונות. בהודעה זו ביקש היטלר מחסידיו, שבחודשים הקודמים עלו לרגל במאותיהם למצודת הכלא בלֵך, להימנע מביקורים להבא, כי ברצונו להקדיש את עצמו כליל להשלמת כתב-היד.

ההכנות לכתיבה החלו בשבועות הראשונים למעצרו. כבר בחקירתו הראשונה על ידי פרקליט המדינה באמצע דצמבר 1923 הודיע היטלר, שברצונו לחבר ספר הגות מקיף, שבו "יקרע את המסכה" מעל פני יריביו. ספר הגות זה איננו בנמצא, אך אפשר להסיק על תוכנו מן הנאומים הפרועים שנשא הנאשם בהליך שהתנהל בבית המשפט העממי במינכן מסוף פברואר עד ראשית אפריל 1924, כשהוא מנצל את חבר השופטים כבמה לדברי הסתה. תחילה חשב היטלר להתחשבן קודם כל עם כל אלה בפוליטיקה הבווארית שתמכו בו בתחילה, אבל אחרי ניסיון הפוטש בתאריך ה8-9 בנובמבר 1923, התנערו ממנו כמתפוח-אדמה לוהט. [הפוטש התבצע בתאריך כניעתה של גרמניה לבעלות הברית בסוף מלחמת-העולם הראשונה, כניעה שהיטלר כדרכו האשים בה את היהודים שלחמו במסירות בשורות צבא גרמניה. תאריך הכניעה היה תאריך מפתח עבור היטלר, ולימים התבצעו בו פרעות ליל הבדולח, ע.פ.].    

בראשית יוני 1924 הודיעה ההוצאה לאור של המפלגה הנאצית, הוצאת Eher, בעלון פירסומי, על הופעתו כבר ביולי של הספר שכותרתו: "ארבע וחצי שנות מאבק נגד שקרים, טמטום ופחדנות. התחשבנות מאת אדולף היטלר." אבל הפירסום התעכב, כי היטלר החליט להרחיב את הספר לשילוב של אוטוביוגרפיה ותכנית-פעולה. דבר זה איפשר לו לפרש מחדש את שנותיו הפחות מהוללות כצייר מזדמן לפני 1914, שעליהן נפוצו שמועות משמועות שונות, כשליחות היסטורית לממש כמנהיג התנועה את גאונותו האמנותית שחושלה על ידי החיים.

אחת האגדות העקשניות ביותר בקשר להתהוות "מיין קאמפף" טוענת, שהיטלר הכתיב את הטקסט לשותפו לכלא רודולף הס – אחרי 1933 ממלא מקומו – שהדפיס אותו במכונת כתיבה. מקור הגירסה הזו בזיכרון של סוהר לשעבר וביוגרפים רבים אימצו אותה מבלי לבדוק. למעשה הדפיס היטלר את כתב-היד בעצמו: כמו בהכנות לרבים מנאומיו הוא ציין לעצמו קודם מלות מפתח. רודולף הס עדיין לא תיפקד, לא כמזכיר, כפי שמשערים לעתים, ולא כמחבר-שותף. במכתביו מהכלא תיאר הס בדייקנות, מה היה תפקידו: כאשר היטלר סיים לכתוב פרק, הוא בא אליו והקריא אותו לפניו.

היטלר לא חיפש איפוא עצה אצל הס, אלא אישור, ואת זאת חלק לו חסידו הנאמן בשפע. גם הקונספציה של הספר מקורה בהיטלר לבדו. בתאו המצויד בנוחות הקים לו האוטודידקט ספרייה מרשימה. אמנם רק בקושי אפשר לשחזר מה בדיוק קרא ומאלו מקורות שאב, כי הוא שתק על כך במודע – לכן מרתק לדעת מה תגלה המהדורה הביקורתית המוערת של "מיין קאמפף" שתופיע בינואר.

כאשר שוחרר היטלר ב-20 בדצמבר 1924, רק תשעה חודשים אחרי המשפט, הושלמה מרביתו של החיבור. אך בכל זאת נדחתה הופעתו – מסיבות פוליטיות. היטלר לא רצה לסכן את מאמציו לביטול האיסור על קיום המפלגה הנאצית וליסודה מחדש. בהקשר זה יש לראות לא רק את ריכוך הכותרת (מאז פברואר 1925 היא מופיעה רק בצורה המקוצרת מיין קאמפף), אלא גם שינוי משמעותי נוסף: מכרך אחד לשניים. היטלר החליט לסיים את הכרך הראשון עם הכרזת מצע המפלגה ב-24 בפברואר 1920, ולשמור כמה מן הפרקים הפרוגרמטיים שכבר הושלמו לחלק השני. הוא צריך היה להוביל עד לשנת המשבר 1923, אבל לא לתאר את הפוטש של נובמבר.

בספרות אודות היטלר מצויים שמות רבים של שותפים, שלכאורה סייעו להיטלר בעריכה הסופית של החלק הראשון ושכתבו קטעים שלמים. אבל מתועדים רק שיתוף הפעולה של יוזף שטולצינג-צ'רני, מבקר מוסיקה בעיתון המפלגה הנאצית פֶלקִישֶׁר בֶּאוֹבַּכְטֶר, ושל Ilse Proehl, חברתו ולימים אשתו של רודולף הס. תרומתה הצטמצמה בעיקרה לתיקונים סגנוניים.

הכרך הראשון של "מיין קאמפף" יצא לאור ב-18 ביוני 1925. היטלר היה כעת עסוק בהקמתה מחדש של המפלגה הנאצית ובמריבות הפנימיות במפלגה על דרכה. רק בסתיו 1926 הוא מצא זמן להכתיב במשכנו באוברזלצברג את חלקיו האחרונים של החלק השני. רודולף הס, מאז אפריל 1925 מזכירו האישי, לקח על עצמו את עבודות ההגהה. ב-11 בדצמבר 1926 יצא הספר.

מיין קאמפף הוא איפוא לגמרי יצירתו של היטלר. בו הוא איחד את מה שקרא לעצמו והכריז באינספור נאומיו – כעת מתוך יומרה לעצב "השקפת עולם" מוגמרת. רודולף הס ניבא שלאחר הפירסום "יחלוף בגרמניה גל של תדהמה, זעם והערצה". אך על כך אי אפשר היה לדבר בתחילה. הספר, במהדורה ראשונה בת 10,000 עותקים, נמכר בעצלתיים. רק בשנים 1929/1930 הפך מיין קאמפף לרב-מכר, בטרם הפך, משנת 1933 ואילך, לתנ"ך של הגרמנים. 

עוד על מיין קאמפף ראה:

האם הגרמנים קראו את מיין קאמפף?