פרנץ קפקא / בלילה

שָׁקוּעַ בַּלַּיְלָה. כְּפִי שֶׁלְעִתִּים שׁוֹקֵעַ הָרֹאשׁ כְּדֵי לְהַרְהֵר, כָּךְ לִהְיוֹת שָׁקוּעַ לְגַמְרֵי בַּלַּיְלָה. מִסָּבִיב יָשְׁנוּ הָאֲנָשִׁים. הַצָּגָה קְטַנָּה, הַעֲמָדַת-פָּנִים תְּמִימָה, שֶׁהֵם יָשְׁנוּ בַּבָּתִים, בְּמִטּוֹת קֶבַע, תַּחַת גַּג קֶבַע, שְׂרוּעִים אוֹ שְׁחוּנִים עַל מִזְרָנִים, עַל סְדִינִים, תַּחַת שְׂמִיכוֹת, לַאֲמִיתוֹ שֶׁל דָּבָר הֵם נִמְצְאוּ כְּמוֹ פַּעַם לְפָנִים וּכְמוֹ מְאֻחָר יוֹתֵר בִּסְּבִיבָה מִדְבָּרִית, בְּמַחֲנֶה תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם, מִסְפָּר אֲנָשִׁים אֵינְסוֹפִי, צָבָא, עַם, תַּחַת שָׁמַיִם קָרִים מֵעַל אֶרֶץ קָרָה, מֻטָּלִים בַּמָּקוֹם בּוֹ עָמְדוּ קֹדֶם לָכֵן, מִצְחָם לָחוּץ אֶל זְרוֹעָם, פַּרְצוּפָם כְּנֶגֶד הַקַּרְקַע, נוֹשְׁמִים בְּשַׁלְוָה. וְאַתָּה שׁוֹמֵר, הִנְךָ אַחַד הַשּׁוֹמְרִים, הִנְךָ מוֹצֵא אֶת רֵעַךָ עַל יְדֵי נִפְנוּף גֶּזֶר-עֵץ בּוֹעֵר מֵעֲרֵימַת גִּזְרֵי-הָעֵץ שֶׁלְיָדְךָ. מַדּוּעַ אַתָּה שׁוֹמֵר? מִישֶׁהוּ מֻכְרָח לִשְׁמֹר, אוֹמְרִים. מִישֶׁהוּ מֻכְרָח לִהְיוֹת שָׁם.

כמו פעם לפנים – ביציאת מצריים? אבל מה פשר "מאוחר יותר"? מאוחר למה – לזמננו אנו, לזמנו שלו? והיכן? "תחת שמים קרים מעל ארץ קרה", ובכן לא בארצנו שלנו, גם לא במדבר סיני, אולי שם, בארצו הרחוקה הקרה. ובעצם "לאמיתו של דבר" הוא היפוך פירושו, כי חזיון האנשים הישנים במדבר הוא חזיון האנשים הישנים שינה שלוה במיטותיהם, ואינם יודעים שהם תחת כיפת השמים במדבר, תחת שמים קרים, מעל ארץ קרה, והשומר הוא זה שאיננו ישן. זה שחרד יותר מכולם.