היינריך פון קלייסט / הקבצנית מלוקרנו

למרגלות האלפים, בלוֹקַרְנוֹ שבצפון איטליה*, נמצא ארמונו הישן של מרקיז, אשר כעת, כאשר מגיעים מסנט-גותהרד, רואים שהפך לעיי חורבות. ארמון עם חדרים גבוהי-תקרה ורחבי-ידיים, שבאחד מהם השכיבה פעם בעלת הבית, מתוך חמלה, על קש שהוצע עבורה, קשישה חולה שנמצאה מקבצת נדבות לפני הדלת. המרקיז ששב מן הציד ונכנס במקרה לחדר, שבו פָּרַק את רובהו, ציוה על הקשישה בכעס לקום מן הפינה שבה שכבה ולעבור אל מאחורי התנור. כשהקשישה התרוממה, היא החליקה עם קביה על הרצפה החֲלָקָה ונפצעה פציעה נוראה. באופן זה היא קמה בכל זאת במאמץ שאין לתאר וחצתה את החדר כפי שהורו לה, אבל מאחורי התנור היא צנחה בגניחות ואנחות ומתה.

שנים רבות לאחר מכן, מכיוון שמצב נכסיו של הנסיך החמיר עקב מלחמה ושפל, נמצא אצלו אביר פלורנטיני, שרצה לקנות ממנו את ארמונו משום מצבו הטוב. המרקיז, שתלה את יהבו בעיסקה, הורה לאשתו לשכן את הזר בחדר הנ"ל שעמד ריק, ורוהט בריהוט יפה ומפואר. אבל כמה נבוך היה הזוג כאשר באמצע הלילה ירד אליהם האביר המום וחיוור והבטיחם נאמנה שיש רוח רפאים בחדר, שמשהו שדיוקנו לא נראה לעין התרומם בפינת החדר, כשהוא מרעיש כאילו שכב על קש, חצה את החדר לאט ובתשישות בצעדים שנשמעו היטב וצנח מאחורי התנור בגניחות ואנחות.

המרקיז נבעת, בעצמו לא ידע מדוע, צחק לאביר בעליזות מעושה ואמר, שברצונו לקום מיד ולבלות עמו את הלילה בחדר כדי להרגיעו. אבל האביר ביקש שהמרקיז יעשה עמו חסד ויתיר לו לישון על כורסה בחדר השינה שלו, וכשעלה הבוקר רתם את סוסיו, נפרד ונסע.

תקרית זו, שעוררה תשומת-לב יוצאת מגדר הרגיל, הבהילה, באופן מאד בלתי נעים למרקיז, כמה קונים. מכיוון שבאופן מתמיה ובלתי נתפס פשטה בין אנשי משק ביתו השמועה שבחצות הליל פוקדת את החדר רוח רפאים, החליט לחקור את העניין בלילה הבא בעצמו, כדי להביס את השמועה נחרצות. לכן הורה עם דמדומי הערב להציב את מיטתו בחדר האמוּר, והמתין, מבלי לישון, לחצות הלילה. אבל כמה היה מזועזע כאשר שמע במו אוזניו, כאשר השעון הקיש את שעת הרוחות, את הרעש הבלתי נתפס. זה נשמע כאילו מישהו מתרומם מקש שמרשרש תחתיו, חוצה את החדר וצונח מאחורי התנור באנחה וקרקוש. למחרת כשירד למטה שאלה אותו המרקיזה איך עברה החקירה. ומכיוון שהוא הסתכל סביב במבטים מהוססים וחסרי-ביטחון, ולאחר שהבריח את הדלת סיפר לה שאמת דבר הרוח, היא נבהלה כפי שלא נבהלה מימיה, וביקשה ממנו, שבטרם יודיע את הדבר ברבים, יבדוק אותו שוב בדיקה קרת-רוח בחברתה. אבל יחד עם משרת נאמן שלקחו עמהם הם שמעו במו אוזניהם בלילה הבא את אותו רעש רפאים בלתי נתפס, ורק הרצון הדוחק להיפטר מהארמון בכל מחיר איפשר לה לדכא בנוכחות המשרת את הבְּעָתָה שאחזה בה, ולייחס את התקרית לגורם מקרי ושוה-נפש שחייב להתגלות. בערבו של היום השלישי, מכיוון שהשניים, כדי לרדת לשורש העניין, שוב עלו במדרגות לחדר-האורחים, נמצא במקרה כלבם, שהשתחרר מן השרשרת, לפני דלתו של אותו החדר. לכן השניים, מבלי שנועדו ביניהם, אולי מתוך כוונה בלתי-מודעת שיהיה עמהם יצור חי נוסף מלבדם, נכנסו עם הכלב לחדר. הזוג, עם שני נרות על השולחן, המרקיזה בבגדיה, המרקיז עם פגיון ואקדח שהוציא מהארון לידו, נשכבו לקראת השעה אחת-עשרה כל אחד במיטתו, ובעוד הם מנסים לשוחח, ככל שהיה בכוחם, נשכב הכלב, ראשו ורגליו מקופלים יחדיו, באמצע החדר ונרדם. בדיוק בחצות שוב נשמע הרעש המחריד, מישהו ששום אדם איננו יכול לראות בעיניו התרומם על קביים בפינת החדר, שמעו את הקש שרישרש תחתיו, ועם הצעד הראשון טאפ! טאפ! התעורר הכלב, התרומם פתאם, אוזניו סמרו, ונוהם ונובח, בדיוק כאילו צעד אדם לעברו, נרתע אחורנית אל התנור. למראה זה נמלטה המרקיזה מן החדר כששערותיה סומרות, ובעוד המרקיז שתפס את הפיגיון קרא: "מי שם?" ומכיוון שאיש לא ענה לו, היכה בזעם באוויר לכל הכיוונים, הורתה בנחישות לרתום את הסוסים מיד ולנסוע לעיר. אבל עוד בטרם יצאה מן השער לאחר שחטפה כמה דברים, ראתה את הארמון סביבה עולה בלהבות. המרקיז שהזעזוע הכריעו מאס בחייו, לקח נרות והצית את החדר המחופה כולו עץ מכל ארבע רוחותיו. לשוא היא שלחה אנשים פנימה להציל את האומלל: הוא כבר נספה בדרך הגרועה ביותר, ועוד כעת מוטלות עצמותיו הלבנות, שאנשי המקום קיבצו יחדיו, בפינת החדר, שממנה הורה לקבצנית מלוקרנו לקום.   

לוקרנו* - נמצאת כיום בשוויץ.