תעזרו לנו כבר

היום כבר באמת התחלתי להתרגז. קודם עוד ניסיתי לחשוב שאולי באמת העירייה לא אשמה, והממשלה לא אשמה, שיש סופת שלג כזאת חזקה בירושלים, ואלפי עצים נפלו ואי אפשר לתקן הכל מיד. אפילו כשהסופה נגמרה והבעיות עדיין נמשכו אמרתי לעצמי נו טוב, זה היה אירוע קשה, בעצם אסון טבע, וזה יייקח זמן. אבל אתמול בערב כשטיילתי עם הכלב ברחובות והתקשיתי למצוא מדרכה שאפשר לעבור בה, ולא ראיתי שום משאית מטעינה גזמי עצים שנפלו ושום מפלסת מסלקת קרח מהמדרכות התרגזתי באמת. מה זה הדבר הזה? מדוע לא מביאים צי של משאיות ועובדים כל הלילה לפנות את המדרכות? איפה העירייה? איפה הממשלה? איפה הצבא? איפה אנחנו חיים? למה אנחנו כל כך לבד? למה רואים רק אנשים מהשכונה מפנים את המדרכות בכלי העבודה הפרטיים שלהם? לאן נעלמה המדינה? ואני גרה מול ביתו הפרטי של ראש הממשלה, ולא רחוק מהמעון הרשמי, וממש לא רחוק מבית הנשיא, שגם במדרכה לידו עדיין יש קרח. בבוקר שאלתי אנשים אם הם ראו מישהו עובד בשכונה לפנות את המפגעים ואמרו לי שראו איזו מפלסת ליד הוד מעלתו, כלומר ליד המעון הרשמי של ראש הממשלה. יפה מאד. ומה איתנו? מישהי כבר נדרסה ברחוב שלנו כשנאלצה ללכת בכביש כי המדרכה היתה חסומה. ובטלויזיה אמר מנכ"ל העירייה שעובדים לפי עדיפויות ופינו קודם כל את הצירים המרכזיים. אמנם גם על זה אפשר להתווכח, אבל אחרי שבוע צריך לפנות עוד משהו חוץ מהצירים המרכזיים. אפילו אפשר לבקש מהתושבים לסייע, בסופו של דבר אנשים יצאו ביוזמתם לפנות את השלג, אבל לפחות מישהו יכול היה לארגן את זה ולהביא כלי עבודה ולהדריך את האנשים מה לעשות. ואם אין לעירייה מספיק כלי רכב, אפשר לבקש מעיריית תל-אביב או מצה"ל להשאיל לעיריית ירושלים כלי רכב לשבוע כדי לפנות את הקרח והעצים. יפה מאד שראש הממשלה, שהיה הראשון לזהות שיורד שלג, נתן הוראה ליוחנן (דנינו, מפכ"ל המשטרה), להתמקד בהצלת חיים. גם לפנות את המדרכות החסומות זו הצלת חיים. אנשים נאלצים ללכת בכביש ומסתכנים בדריסה, ובפרט בשעות החשיכה, כשגם הפנסים בחלקם חשוכים, אולי בגלל הסופה ואולי מסיבות אחרות, כבר איננו יודעים. היום נפלתי שוב ברחוב על ערימת עצים, הנפילה הרביעית שלי השבוע, שלמזלי נגמרה בטוב, רק מכות קלות ושריטות, ויכולתי לרחוץ את ידיי ופניי בשלג נקי שחפרתי מתוך ערימת השלג הקרובה. זה היה בדיוק במדרכה שממול בית הנשיא וחשבתי שבטח הנשיא עוד נצור בביתו כי סכנת נפשות לאדם מבוגר לצאת מן הבית, אבל הוא איננו הזקן היחיד בסביבה, כמה מטרים משם ישנם בתי אבות שגם דייריהם נצורים כעת, שלא לדבר על כל הקשישים המתגוררים באיזור וכלואים בבתיהם ולא מעזים לצאת לרחוב. מה שהיה נסבל לכמה ימים הופך אחרי שבוע לגמרי בלתי נסבל. וזה לא רק אסון טבע, זו הפקרות ורשלנות ובעיקר זלזול בבני-אדם, שמישהו חוסך כסף על גבם ונוהג כאילו איש איננו אחראי לשלומם של האזרחים וכאילו אין מחיר לסבל הנמשך שלהם, שהיה אפשר לשים לו קץ אילו מישהו עשה מאמץ אמיתי לגייס את כל המשאיות שאפשר, ואם רוצים אפשר, ולפנות את כל גושי הקרח והעצים החוסמים את מדרכות העיר הזאת, ולהדליק את כל הפנסים, כדי שסופסוף יוכלו נבחרי העם לראות את בוחריהם, ולזכור שהם שם כדי לייצג את ענייניהם ולדאוג להם, ולא רק כדי לממן על חשבונם את הבתים הפרטיים והגלידה המצוינת.