תאריכים לא בנאליים

כשעמדנו כבר מחוץ לדלת אמרה גיסתי שהיא לא רצתה לדבר על זה בנוכחות אחי, על כך שאבי, שהשבוע מלאו שמונה-עשרה שנים למותו מפגיעת מכונית, נהרג ב-16 באפריל, וזה בדיוק היום שבו אחי התמוטט לפני שנה וגילו גידול סרטני גדול במוחו, וזה מצמרר. אמרתי לגיסתי שבתעודת הפטירה, שנצרכתי לה רק שבועיים קודם, כשהלכתי לקצין העיר לעיין בתיקו הצבאי של אבי, כתוב שאבי נהרג ב-15 באפריל, וגם לי זה נראה תמיד משונה, כי תמיד היה נדמה לי שאבי נהרג ב-16 או ב-18 באפריל, בתאריך זוגי, אבל חשבתי שלא יכול להיות שטעו בתעודת הפטירה. לא, אמרה גיסתי בביטחון, הוא נהרג ב-16 באפריל, ועכשיו אנחנו ארבעה ימים אחרי, והיא אמרה שאחי עדיין מחזיק מעמד לא רע, למרות שעברה שנה שזה בערך מה שניבאו לו לחיות, ולמרות שכל הטיפולים בכלל לא עזרו. אמרתי שאולי הטיפול הניסיוני החדש כן עוזר, כי בביקור הזה אחי, ששמח במיוחד לראות את בתי ניצן שבאה מאנגליה, דיבר איתנו ממש הרבה ודיבר די טוב, מה שהוא לא הצליח לעשות בביקורי הקודמים. אבל גיסתי לא חשבה שזה הטיפול הניסיוני שעוזר אלא שזה סתם היה יום טוב באופן לגמרי מקרי. היא אמרה שהיא לא מספרת לאחי על אנשים שנפטרו בינתיים מאותה מחלה, ואני אמרתי לה שאני בכלל לא מספרת לאחי על מכרים שנפטרו, אבל לפעמים הוא מספר לי, וגיסתי אמרה שדבר ראשון בבוקר אחי קורא את מודעות האבל בעיתון הארץ שככה זה אצלנו במשפחה, דבר ראשון בבוקר קוראים את מודעות האבל ומדברים על מי מת, וגיסתי אמרה שקודם כל אחי מסתכל במודעות האבל בעיתון לראות שהוא לא שם. גיסתי אמרה שאחי רוצה לחיות וזה נכון. מי שמאד רוצה לחיות מצליח לחיות אפילו עם גידול סרטני במוח, וגיסתי אמרה שהם נסעו עם אחי לשפת הים והוא אמר שהוא מאושר, כי באמת אחי יודע להיות מאושר מכל דבר שיכול לגרום אושר, וזה הכישרון הכי גדול בחיים.

כל הזמן חשבתי על מה שגיסתי אמרה שאחי התמוטט בתאריך שאבי נהרג וזה מצמרר, וגם חשבתי אם יכול להיות שהתאריך בתעודת הפטירה הוא טעות, והרי זו אני שתמיד אומרת שגם על מסמכים אסור לסמוך בעיניים עצומות. אבל הסתכלתי בלוח השנה של אפריל 1996 וראיתי שאכן אבי נהרג ביום שני ה-15 באפריל ותעודת הפטירה נכונה, אינני יכולה לשכוח את היום בשבוע שבו נהרג, כששמעתי בחדשות השעה שתיים בצהריים ברדיו שאדם נדרס למות במרכז הכרמל ולרגע עברה לי מחשבה בראש אבי ומיד הדחקתי אותה, ורק לפנות ערב אחי התקשר ואמר לי שאבי נהרג, ואמרתי זה אבא זה אבא, כלומר שאותו אדם שהודיעו בחדשות השעה שתיים ברדיו שהוא נהרג היה אבי, ותמיד היה נדמה לי שהודיעו לי ברדיו שאבי נהרג ועד היום כשאני מקשיבה לחדשות השעה שתיים בצהריים אני תמיד מצטמררת. אבי נהרג ביום שני ה-15 באפריל שהיה באותה שנה ערב יום השואה, כ"ו בניסן, ודחו את הלוויתו ביומיים ל-17 באפריל, כך אמי רצתה, אינני יודעת בדיוק למה. היא אמרה שנבוא רק למחרת, ביום השואה שחל בתאריך ה-16 באפריל, וכך עשינו, והנהג במונית שמע כל הדרך את שרית חדד שרה ואני מאד רציתי שיהיה שקט, אבל לא היה לי נעים להגיד לו, והרבה שנים היה לי קשה לשמוע את שרית חדד – עכשיו כבר לא. אנשים תמיד מקשרים דברים לדברים שלא שייכים להם, אלא רק נקשרו בהם במקרה, ומחלתו של אחי התגלתה יום לאחר יום פטירתו של אבי ולא באותו תאריך עצמו, מה שכמובן איננו משנה. בשבילנו אפריל הוא האכזר בחודשים כמו בשיר, למרות שהוא חודש האביב, וגם את יום השואה מציינים בניסן בגלל שזה יום מרד גטו ורשה, ובזמנו רצו לציין משהו שנשמע הרואי למרות שכל יום יכול להיות יום השואה, כי רצח של ששה מיליון אנשים הוא דבר מאד גדול וממושך ולא כל כך חשוב באיזה תאריך בוחרים. אבל אנשים מייחסים הרבה משמעות לתאריכים, ולכן הם נוטים לעתים לאחד במוחם תאריכים חשובים.

חשבתי על זה אתמול כשראיתי את סרטו של קלוד לנצמן "אחרון הלא-צדיקים" על בנימין מרמלשטיין שהיה זקן היהודים במחנה טרזינשטאט והואשם אחרי המלחמה בשיתוף פעולה עם הנאצים. מרמלשטיין דיבר כל הזמן על ליל הבדולח ואמר כל הזמן העשירי בנובמבר, למרות שמקובל לציין את ליל הבדולח בתשיעי בנובמבר. בעצם ליל הבדולח היה בין שני התאריכים האלה. מרמלשטיין אמר שלדעתו לליל הבדולח לא היה שום קשר לרצח הדיפלומט הגרמני פום ראט בפריס בידי היהודי הרשל גרינשפאן, אלא זה היה פוגרום שתוכנן מראש לתאריך הקמתה של רפובליקת ויימאר בשנת 1918, שהנאצים קראו לה "הרפובליקה של היהודים", כך מרמלשטיין אמר, ויש עוד הרבה אנשים שטוענים שהפוגרום של ליל הבדולח, שהנאצים טענו שהיה ביטוי ספונטני לזעם העממי על רצח פום ראט, תוכנן היטב מראש לתאריך הזה, אבל לדעתי לא בגלל הקמתה של רפובליקת ויימאר אלא בגלל שזה היה יום תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה, שהלאומנים הגרמנים ובראשם הנאצים האשימו באחריות לתבוסה את היהודים, שלחמו בנאמנות וגם שפכו הרבה דם עבור הארצות שאחר כך רצחו אותם. אם הרשל גרינשפאן לא היה רוצח את פום ראט יום קודם, הנאצים היו כותבים שזה זעם עממי על בגידת היהודים במלחמת העולם הראשונה. גם סבי משה שטרסברג נלחם במלחמה הזאת בחיל התותחנים וקיבל עיטור אומץ-לב, ואחיו הצעיר יצחק נהרג במלחמה, ואחר כך במלחמת העולם השנייה הנאצים רצחו את כל משפחת סבי חוץ ממנו עצמו כי הוא עלה עם סבתי ואמי ואחותה לישראל בשנת 1936, ואחיותיו ומשפחותיהן נרצחו, ורק אחיינו שרגא, הבן של אחות סבי חיה שברח, כך סיפר תמיד, מאחת עשרה אקציות ונמלט לרוסיה, רק הוא נשאר בחיים ואחר כך עלה לישראל. מה שמזכיר לי שבצרפת בכלל חוגגים את תבוסת הגרמנים ואת חזרתן של אלזס-לורן לצרפת באחד-עשר בנובמבר, שזה חג לאומי בצרפת ועורכים בו מצעד צבאי בשאנז-אליזה ושער הניצחון מקושט בדגלים ומואר. זה מאד הגיוני מה שמרמלשטיין אמר שהנאצים תיכננו פוגרום גדול ביהודים לתאריך הקמתה של רפובליקת ויימאר, או בעצם לתאריך תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, כי גם הפוטש של היטלר במרתף הבירה בשנת 1923 תוכנן וגם התבצע ביום התשיעי בנובמבר 1923, כי בשביל הנאצים התבוסה במלחמת העולם הראשונה היתה עניין מאד מאד מרכזי ותמיד קשור באנטישמיות, לא מפני שליהודים היה איזשהו קשר לתבוסה, אלא מפני שאנטישמים תמיד מאשימים את היהודים ופורעים בהם כשהם כועסים. ומכיוון שקושרים ליהודים תאריך מסוים שאין לו שום קשר ליהודים ממשיכים לקשור אותו ליהודים, כמו שהאנטישמים מאד מתאמצים לקשור את היהודים לפיגועי ה-11 בספטמבר ולמלחמה בעיראק שאין ליהודים שום קשר לכל זה, וזה מזכיר לי עוד משהו שמרמלשטיין אמר, שבמשפט אייכמן אמרו שלא היה לאייכמן קשר לליל הבדולח וזה שקר, כי אייכמן התפרץ אליו למשרד בעשירי בנובמבר, כך הוא אמר, באקדח שלוף, ואמר שהיהודים לא מהגרים מאוסטריה מספיק מהר, ושצריך לזרז את ההגירה, ומרמלשטיין חשב שמבחינת אייכמן ליל הבדולח נועד לגרום ליהודים להימלט ולהשאיר את כל רכושם בידיו. מכיוון שהפוגרום של ליל הבדולח התרחש בלילה שבין התשיעי לעשירי בנובמבר, ומרמלשטיין זכר שאייכמן התפרץ אליו למשרד לפני הפוגרום, אם הבנתי נכון, זה צריך היה להיות בתשיעי בנובמבר ולא בעשירי בנובמבר. עורכי דין תמיד מפילים עדים על טעויות כאלה, אבל אני שעוסקת הרבה בזיכרון יודעת שלטעויות כאלה אין הרבה חשיבות, כי אנשים טועים בתאריכים, אבל לא טועים בזיכרון המאורעות עצמם, שהם מאורעות טראומטיים, גם במישור הציבורי וההיסטורי וגם במישור הפרטי והאישי, ומרמלשטיין זכר את אייכמן ותיאר אותו לקלוד לנצמן בצורה כה מצמררת שלא שמעתי מעולם, למרות שכבר שמעתי עדויות על אייכמן. מרמלשטיין דיבר הרבה על השחיתות של אייכמן ועל הדרכים שבהן הוא ואנשיו שדדו את רכוש היהודים כביכול תמורת ויזות, אבל הויזות היו מזויפות והיהודים לא יכלו להימלט לשום מקום, רק איבדו את כל רכושם ואחר כך נרצחו, ומרמלשטיין אמר איזה שטויות חנה ארנדט כתבה, שאייכמן זה הבנאליות של הרוע. אייכמן היה בנאלי? שאל מרמלשטיין שאלה רטורית. בגלל שמרמלשטיין לא חי מעולם בישראל, אולי מפחד מהניצולים מטרזינשטאט שהאשימו אותו בשיתוף פעולה עם הנאצים, לכן נדמה לי שמרמלשטיין חושב שבישראל מאד מתפעלים מחנה ארנדט כמו שמתפעלים ממנה בגרמניה, כי בגרמניה מדקלמים את חנה ארנדט כדי להראות שהנאצים היו אנשים לגמרי רגילים. מרמלשטיין כנראה לא ידע שבישראל שנאו את חנה ארנדט וסירבו לתרגם את ספרה, ורק עכשיו כשהרבה כסף גרמני זורם לישראל ומזין בתמורה חנופה עלובה לגרמנים, קמו בישראל גם מלחכי פנכה שמהללים את חנה ארנדט ומסבירים שהנאצים היו אנשים רגילים ושכולנו יכולים להיות נאצים, אבל מרמלשטיין הכיר את אייכמן היטב, וכאב לו מאד שלא הזמינו אותו להעיד במשפט אייכמן. מרמלשטיין כתב בשנת 1961 ספר על אייכמן, ואת הספר הזה אני רוצה לקרוא ואני מקוה שאשיג אותו. לא תירגמו את הספר הזה לעברית, אבל אולי עכשיו שכבר תירגמו לעברית כל כך הרבה ספרים אנטישמיים שהם לא יותר מהכחשת השואה וחנופה לרוצחים, הגיע הזמן לתרגם גם לעברית את הספרים של מרמלשטיין, שאולי התנהג נורא ואיום בגטו טרזינשטאט אבל הקשבתי לראיון של לנצמן איתו, ואני אצפה גם בחלק השני של הסרט, ואשתדל לצפות שוב כי קשה לקלוט הכל בפעם אחת, למרות שמרמלשטיין דיבר כל הזמן על העשירי בנובמבר כשהוא התכוון לתשיעי בנובמבר. ואולי הוא בעצם דייק. אולי אייכמן התפרץ אליו למשרד עם אקדח שלוף בעשירי בנובמבר, אחרי שבתי הכנסת והחנויות היהודיות כבר נשרפו, והצעקות שלו שההגירה היהודית איננה מתבצעת מספיק מהר נועדו להצדיק את ליל הבדולח בדיעבד ולא מראש. מי יודע. רק אייכמן ומרמלשטיין היו שם, ובכל זאת אני יודעת שמרמלשטיין דיבר אמת למרות שאני מפקפקת לגבי התאריך. גם אני טועה לפעמים בתאריך מותו של אבי, שהוא בוודאי התאריך הטראומטי ביותר בחיי, ובכל זאת אני טועה בו. אבל את כל השאר אני זוכרת בבהירות מצמררת, כאילו זה קרה אתמול, וככה בשבילי אבי נהרג מחדש כל הזמן, ולא באמת משנה באיזה תאריך ובאיזה יום. 

ראו גם את רשימתי "דר שטירמר על ליל הבדולח".