רישיון להרוג

ביום ראשון תהיה לי יום הולדת ואני אסע לאחי לחגוג איתו ביחד. קשה לו לבלוע, אז אני אביא לו גלידה, גלידה של שוקולד מריר ושל תות בשמנת, אלה הטעמים שהוא אוהב. אולי אביא גם עוגת קרם, כזאת שנימוחה בפה. השבוע הוא קצת התחזק וביקש לשבת בכורסה בסלון ולאכול גלידה, ואני מקוה מאד שגם ביום ההולדת שלי הוא ירגיש מספיק טוב לשבת בכורסה ולאכול גלידה ואולי גם עוגה עם קצפת או קרם שוקולד או קפה. הרבה זמן אני מתכננת את יום ההולדת הזה וחשבתי שמצבו יהיה טוב יותר, שאולי נוכל לצאת לאכול ולחגוג באיזה מקום, לפחות ליד הבית. אבל בינתיים מצבו של אחי הידרדר והוא כבר איננו יוצא מן הבית. אפילו לבית החולים הוא כבר איננו הולך, ואני שמחה שכבר איננו נוסע לבית החולים, כי הנסיעות האלה ייגעו והתישו אותו מאד ולא הביאו לו הרבה מזור. דימיינתי גם שאכין צלי של כתף בקר ועוגות שאחי אוהב, אבל בינתיים גם האכילה נהייתה לו קשה, אז חשבתי לעצמי שנאכל רק גלידה ורק דברים מתוקים, כמו ביום הולדת של ילדים שאוכלים רק ממתקים ולא שום דבר אחר. ילדים יכולים להיות כל כך מאושרים מאכילת ממתקים. כשאני חושבת על אחי אני תמיד נזכרת בדברים שעשינו כשהיינו ילדים. במיוחד עכשיו כשהוא חולה אני נזכרת כל הזמן בדברים, איך הוא רץ ועבר דרך שמשת הזכוכית ויצא מן הצד השני כמו בסרטי מיקי מאוס והיה לו חתך בסנטר שהיו צריכים לתפור לו. בילדות תמיד קרו לו דברים אבל איכשהו הוא יצא מכולם בשלום, ועכשיו כבר אי אפשר לרפא אותו, למרות שהיו לי כל מיני דימיונות שהוא מבריא וחשבתי אולי יקרה לנו נס. גם אם יודעים שזה לא הגיוני מקווים שיקרה איזה נס. אני מקוה שהוא ירגיש טוב ושאני אוכל לשמח אותו וגם לשמוח בעצמי.

אולי הייתי צריכה להתחיל באופן יותר ענייני כי רציתי לכתוב על הצעת החוק שהגיש ח"כ עופר שלח שמתירה לרופאים לתת לחולים סופניים מירשם לסם ממית, כדי שיוכלו לבלוע אותו ולמות, ולחסוך למדינת ישראל ולקרוביהם הרבה כסף ומאמצים. מי שתומך בחוק הזה הוא הפרופסור אבינעם רכס, יו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל. אני לא מופתעת, כי כבר בכמה וכמה הזדמנויות התרשמתי שאתיקה היא דבר זר לגמרי לפרופסור רכס. גם על ח"כ עופר שלח אני לא מתפלאת, כי הוא חבר של שר האוצר וצריך לעזור לשר האוצר לחסוך כסף, ולדאוג שחולים סופניים ימותו מהר זו דרך מצוינת לחסוך כסף. עופר שלח אומר שזאת בעיה שהחברה חייבת להתמודד איתה, וזאת לדעתו הצורה הנכונה להתמודד עם מחלות סופניות, לתת לחולים רעל שיבלעו אותו וימותו מיד, כי ממילא הם ימותו במוקדם או במאוחר, והרבה יותר חסכוני שהם ימותו קודם. כמובן שצריך להתמודד עם מחלות סופניות, אבל יש כמה אמצעים להתמודד איתן חוץ מלהרוג את החולים. האמצעים האלה כמובן עולים הרבה כסף. למשל מחלקות הוספיס שמקלות על החולים את ימיהם האחרונים. אם רוצים להתמודד עם הטיפול במחלות סופניות, צריך למשל להקים בכל בית חולים מחלקת הוספיס. אבל בישראל יש מעט מאד מחלקות הוספיס ובהן מעט מאד מיטות לחולים סופניים. כי מחלקות הוספיס עולות הרבה כסף, ואצל אנשים כמו עופר שלח וחברו שר האוצר, להתמודד עם בעיה זה קודם כל לחסוך כסף, לכן הפיתרון של לתת לחולים רעל הרבה יותר מקובל עליהם מהפיתרון של להקים יותר מחלקות הוספיס עם יותר מיטות ויותר תקנים, שכל זה עולה הרבה מאד כסף.

את ההשראה לחוק קיבל ח"כ עופר שלח מהמדינה שמומחית בלחסוך כסף על חיי אזרחיה, ארצות הברית כמובן. "זהו חוק מתקדם, שיעמיד את ישראל בשורה הראשונה של המדינות הנאורות", הוא אומר. ומהן המדינות הנאורות לדעתו של ח"כ עופר שלח? את החוק העתיק מחוק שהתקבל במדינת אורגון שבארצות הברית. תשמעו טוב, אורגון, מדינה שיש בה עונש מות. אולי במדינה שיש בה עונש מות הגיוני להרוג גם חולים סופניים, ובכלל בארצות הברית להיות בן אדם חולה ובלתי מועיל זה פשע בפני עצמו שמצדיק עונש מות, ואולי גם במפלגתו של שר האוצר חושבים ככה.

אם כבר יש איזושהי משמעות למושג מתקדם, ויש רצון להתיר איסורים מסורתיים שמכבידים על חייהם של אזרחי ישראל, האם לא היה כדאי להתחיל קודם בהנהגת נישואים אזרחיים בישראל, שזה משהו שהבוחרים של יש עתיד ציפו שהיא תעשה, וזה משהו שיעזור לאנשים בישראל ולא משהו שיהרוג אנשים. אם ח"כ עופר שלח רוצה שישראל תהיה מדינה מתקדמת, יש לי ממש הרבה הצעות בשבילו איך לשפר את המדינה. להרוג חולים סופניים איננה אחת מהן, ואם זה נקרא להיות מתקדם, אני מעדיפה להיות מפגרת. בשבילי לתת לאנשים רעל ממית זה רצח, ואם רופא עושה כזה דבר, צריך לשלול לו את הרישיון ולשלוח אותו לכלא. יש המון דברים שרופא יכול לעשות כדי לעזור לחולה סופני. לתת לו סם ממית איננו אחד מהם.

כשמציעים להרוג אנשים כדי לחסוך כסף ומנסים להציג את זה בתור הצעה שנועדה לעזור לאנשים ולחסוך מהם סבל. בהכרח מוליכים שולל ומשקרים. זה מתחיל בתנאי הראשון למתן סם המות: "חולה שתוחלת חייו מוערכת בששה חודשים לכל היותר". אין כזה דבר תוחלת חיים מדויקת של חולה בודד ושום רופא הגון לא יעריך מהי תוחלת החיים המדויקת של חולה סופני, שבכל מקרה זו רק הערכה. הרופאים יודעים ממוצעים של תוחלת חיים שנכונים לגבי אוכלוסיות חולים גדולות, אבל אין להם שום אפשרות לקבוע מהי תוחלת החיים המדויקת של חולה בודד. יש אנשים שמנבאים להם שנה אחת והם חיים רק חצי שנה, ויש כאלה שמנבאים להם שנה אחת והם חיים חמש שנים. להתנות מתן סם ממית בקביעה שלחולה נותרו רק ששה חודשים לחיות פירושו לרמוז לרופאים בקריצה שיגידו דבר שאינם יודעים ואינם יכולים להגיד, כדי להצדיק מות של חולים סופניים שמאד ישתלם למדינה ולבתי החולים ואולי במקרים מסוימים גם ליורשים המצפים. ויש עוד סעיף מעניין: "אם הרופא חושד שהמטופל סובל מהפרעה נפשית העשויה לגרום לשיבוש בשיקול דעתו, הוא רשאי להפנותו לפסיכיאטר". אתם מבינים, בשביל להרוג חולה סופני לא חייבים לבדוק מה מצבו הנפשי, לא חייבים חוות דעת פסיכיאטרית. אולי מפני ששום פסיכיאטר הגון לא יחתום על מסמך שמאשר שחולה במחלה סופנית איננו סובל כלל מחרדות ודיכאונות שעלולים לשבש את שיקול דעתו. למה בכלל להוסיף לחוק סעיף שאומר שהרופא רשאי להפנות את החולה לפסיכיאטר? רופא תמיד רשאי להפנות את הרופא לפסיכיאטר, אבל הסעיף הנכלולי הזה בא לומר שהרופא לא חייב לשלוח את החולה המבקש למות לייעוץ פסיכיאטרי כדי לבדוק האם לטפל בחרדות ובדיכאון שלו בעזרת תרופות או טיפולים מרגיעים כמו מדיטציה שיכולים לעזור מאד לחולה ולהקל עליו להתמודד עם המחלה. חובת ייעוץ פסיכיאטרי עלולה להפחית מאד את מספר המעוניינים להתאבד ובכך להחטיא את מטרתו המקורית החשובה של החוק, שהיא לקצר את חייהם של החולים הסופניים ולחסוך הרבה מאד כסף.

ביום ראשון יש לי יום הולדת ואני אסע לאחי ואביא לו גלידה בטעמים שהוא אוהב. הוא סובל מאד, כי להיות כל כך חולה זה קשה מנשוא ולפעמים הוא רוצה רק לישון. אבל אני יודעת שהוא רוצה לחיות, כי כשהוא מרגיש קצת יותר טוב הוא מבקש לשבת איתנו בסלון, לראות טלויזיה או להקשיב לשיחות או לאכול משהו שטעים לו, וכשהנכדה הקטנה שלו באה הוא תמיד מתאמץ לשבת ולהחזיק אותה על הברכיים, והיא נותנת לו נשיקות ואז הוא מאושר, למרות שהוא מאד מאד חולה. כשלחולה נמאס לחיות וכשלכל בן אדם נמאס לחיות, צריך לעשות משהו שיעורר בו חשק לחיות, צריך לאהוב וצריך לשַׂמֵּחַ. מי שנותן רישיון להרוג איננו רוצה למנוע סבל. הוא פשוט רוצה להרוג.