הבחירות לנשיאות

לא הופתעתי במיוחד לשמוע ביום ששי האחרון על החקירה נגד פואד בן-אליעזר באשמת קבלת שוחד מאחד מבעלי חברת הקידוחים הציבורית שֶמֶן, אברהם נניקשווילי, שהעביר לידיו מיליוני שקלים לקניית דירה מפוארת. ארבעה ימים קודם לכן, ביום שני ה-2 ביוני, פירסם אבי בר-אלי ב"דה מארקר" כתבה על קשרי מפלגת העבודה עם יו"ר ועד פועלי נמל אשדוד אלון חסן ועם ג'קי בן-זקן, בעל המניות העיקרי בחברת שמן. שניהם נחקרים בחשד שעיסקה שבה שולמו מיליונים מחברת שמן לחברת דנה הקשורה לאלון חסן, כביכול עבור שכירת שטחים בנמל אשדוד, בעוד חברת דנה מעבירה כספים לקבוצת הכדורגל מ.ס. אשדוד שאף היא בבעלות ג'קי בן-זקן, הינה למעשה עסקת שוחד סיבובית. זו היתה אחת משורת כתבות על חקירת השחיתות בנמל אשדוד, אבל היא פירטה בצורה המפורשת ביותר את קשריהם של עופר עיני ופואד בן-אליעזר עם אלון חסן וג'קי בן-זקן, ואת האופן שבו נקשר לעניין הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. לדברי בר-אלי, אשכנזי התמנה בנובמבר 2011 ליו"ר דירקטוריון שמן בשכר של 100 אלף שקל בחודש ותיאם עם אלון חסן את העברת הכספים משמן לחברת דנה. בראשית 2013 הסיר עופר עיני את תמיכתו משלי יחימוביץ' והחל לפעול להדחתה. העיתונאית מזל מועלם דיווחה באותם ימים על כך שעופר עיני ופואד בן-אליעזר מתכננים להריץ לראשות מפלגת העבודה את גבי אשכנזי, בחלוף תקופת הצינון שאז עדיין נמצא בה. בינתיים התקיימו בחירות במפלגת העבודה ושלי יחימוביץ' הפסידה את ראשות המפלגה ליצחק הרצוג. לדברי אלון חסן הוא סייע ליחימוביץ' להיבחר לראשות המפלגה, אבל לאחר שתקפה אותו בעקבות פירסום התחקירים על עסקיו הפרטיים והתנהלותו בנמל אשדוד, הוא פעל להדחתה. חסן מצדו מאד השתדל להציג את עצמו כמי שיכול להביא לבחירת מועמד לראשות מפלגת העבודה או להדחתו. אם כך הדבר וגם אם לא, בוודאי עשה לשלי יחימוביץ' טובה גדולה כאשר פעל נגדה. גם פעילותו של פואד להדחת יחימוביץ', שגרמה לה לסרב לתמוך במועמדותו לנשיאות ולהודיע על תמיכתה ברובי ריבלין, היטיבה עמה.

עוד סיפר בר-אלי בכתבה על כך שג'קי בן-זקן ביקש מעופר עיני לתווך בסכסוך בין לימור ליבנת ליו"ר ההתאחדות לכדורגל אבי לוזון. במסגרת ההסכם שגיבש עיני הודיע אבי לוזון על עזיבת תפקידו. בפברואר השנה פרש עיני במפתיע מראשות ההסתדרות ולאחרונה נודע שהוא עצמו עומד להחליף את אבי לוזון בראשות ההתאחדות לכדורגל! האם גם מאחורי מעברו של עיני מן ההסתדרות אל ההתאחדות לכדורגל מסתתרת גם כן איזו עיסקה מבאישה? מכל מקום העניין אומר דרשני. עוד מספר בר-אלי שהאחים יניב ואורי בלטר, ראשי חברת דנה ומקורביו של אלון חסן, קבעו את חקירתם הראשונה במשרדי העמותה להקמת מרכז רבין בתל-אביב. אכסניה נאה.

וכך סיים בר-אלי את כתבתו: "רק מוח פרוע יכול אפילו לדמיין תרחיש שבו פוליטיקאים בפוטנציה קונים תמיכה של ועדי עובדים שבוחרים בהם בכספי ציבור או בשתיקה – ומלבינים זאת בחברות ממשלתיות או בקבוצת כדורגל."

להלכה היתה הכתבה צריכה להרעיד את אמות הספים: בר-אלי האשים פוליטיקאים של מפלגת העבודה, ביניהם פואד בן-אליעזר, במעורבות בקניית תמיכתו של אלון חסן באמצעות כספי חברת שמן שהיא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה. שאלה נוספת שלא הועלתה בכתבה אבל הטרידה אותי מאד, היא האם מישרת יו"ר דירקטוריון שמן בשכר של מאה אלף ₪ לחודש היתה בעצם טובת הנאה שעופר עיני ופואד בן-אליעזר סידרו לגבי אשכנזי, כדי שבבוא היום יהפוך ליו"ר מפלגת העבודה מטעמם ויהיה חייב להם? והשאלה שהטרידה אותי כבר כאשר יצחק הרצוג נבחר ליו"ר מפלגת העבודה והדיח את יחימוביץ': האם הבחירות האלה נעשו בכספם של אנשי עסקים ששלי יחימוביץ' איננה נוחה להם, ומה הדבר אומר על היו"ר הנבחר יצחק הרצוג? נדמה לי שכבר קיבלתי חלק מן התשובה.

קשה שלא לחשוד שגם תמיכתה של מפלגת העבודה בראשות הרצוג בפואד בן-אליעזר לנשיאות, וזאת למרות רינונים כאלה ואחרים, בפרט בעניין מימון הדירה, לא היתה אלא תשלום של הרצוג לבן-אליעזר על הסיוע שסייע לו האחרון להיבחר ליו"ר מפלגת העבודה. אולי לא היתה להרצוג ברירה, אבל בכך הוא הכשיל את עצמו ואת מפלגתו, שהיא גם המפלגה שאני נוהגת להצביע לה, וכנראה אמשיך להצביע לה מחוסר ברירה אחרת. אבל כרגע אני די נגעלת מהמפלגה הזאת, למרות שאת בן-אליעזר דוקא חיבבתי. שמחתי שהצילו את חייו. התפלאתי שרצה להיבחר לנשיא רק מפני שחשבתי שהוא חולה מדי לתפקיד התובעני הזה, שבניגוד לכל מה שאומרים וכותבים הוא תפקיד רב סמכויות ורב השפעה, כפי שהוכיחו כמה וכמה נשיאים, שמעון פרס הוא רק הבולט שביניהם. לבד מסמכויותיו החשובות בהטלת תפקיד ראש הממשלה על המועמד שסיכוייו טובים יותר – תפקיד שיכול להיות מאד משמעותי במצבים מסוימים שכבר אירעו במדינתנו, וסמכות החנינה המאד חשובה ורגישה, יש לנשיא השפעה גדולה על מדיניות ישראל, ובהיותו ראש מדינה יש לו נגישות עצומה לזירה הבינלאומית. הייתי מאד רוצה שהעם כולו יבחר את הנשיא הרצוי לו, גם אם המשטר במדינתנו איננו משטר נשיאותי, ושתינתן לכולנו האפשרות להשפיע על זהותו של נושא המישרה הרמה.

אין לי סבלנות לאלה שמצקצקים בלשונם על כך שמועמדותו של פואד סוכלה ברגע האחרון ובמקום למצוא פסול במעשיו הם מוצאים פסול דוקא בחשיפת המידע. גם אינני מאמינה שמדובר במידע שמסר אחד מיריביו: מרגע שנפתחה חקירה רשמית בעניין חשד למעשי שחיתות בנמל אשדוד, היה בן-אליעזר על הכוונת. קשריו עם החשודים במתן ובקבלת שוחד היו עזים מדי. רבים גם ידעו עליהם, לי עצמי הספיקה כתבתו של בר-אלי והתרשים שצויר מעליה על קשרי בכירי העבודה עם אלון חסן ומקורביו כדי להבין שמשהו עומד להתפוצץ, ואני רק אזרחית שאינני מעורה לא בפעילות מפלגתית ולא בנמל אשדוד, שזכיתי לראותו לראשונה ולאחרונה בהיותי ילדה קטנה בעת בנייתו. כבר אינני זוכרת מי היה זה שהזמין את אבי לצפות בראשית שנות הששים בנמל ההולך ונבנה. מי תיאר לעצמו כמה שערוריות עתיד לספק המקום הזה. וחשבתי לתומי שאלה שמעורים בפוליטיקה ובעסקים מקפידים לקרוא את דה מארקר. כנראה שהיו עסוקים בעניינים אחרים, או העדיפו לעצום עיניים.

נשיא מדינת ישראל צריך להיות אדם נקי כפיים ולא רק אדם חביב על רבים, שבן-אליעזר בהחלט הינו. אבל עכשיו אני חושבת שלחביבות הזאת היה צד מאד מאיים, הצד של עופר עיני ואלון חסן וגבי אשכנזי, שהם אנשים הרבה פחות חביבים מבן-אליעזר. כנראה החביבות הזאת, שהשפיעה גם עלי לחבב אותו, הרדימה הרבה אנשים, גם כאלה שנמצאים בשמירה ואסור להם להירדם.

שלי יחימוביץ' ומיקי רוזנטל הודיעו על תמיכתם ברובי ריבלין לנשיאות. יחימוביץ' עקבית בתמיכתה בריבלין – היא תמכה בו גם מול שמעון פרס שנבחר מטעם קדימה, והיא טוענת שהיא תומכת בו בגלל הגינותו ומאבקו נגד חוקים אנטי-דמוקרטים, וזה אולי נכון. אני מניחה שהיא החליטה לתמוך בריבלין גם, אם לא בעיקר, כדי לפגוע בבן-אליעזר שפעל להדחתה וביצחק הרצוג שנבחר במקומה. גם בין אנשי מר"ץ יש לריבלין תומכים, אבל רוב סיעת מר"ץ תתמוך בדליה דורנר לנשיאות, והייתי שמחה אם גם מפלגת העבודה היתה תומכת בה. אולי לרובי ריבלין יש הרבה מעלות, אבל אני, שחושבת שלנשיא יש השפעה הרבה יותר גדולה מכפי שאנשים מבינים, אינני רוצה בנשיא שתומך בארץ ישראל השלמה, אלא בנשיא שתומך בחלוקת הארץ לשתי מדינות, ישראל ופלשתין. גם התקפתו של רובי ריבלין על דורית בייניש והתנגדותו למינויה לנשיאת בית המשפט העליון, שהיתה רוויה בנימות של שנאת נשים, עדיין זכורה לי מאד, גם אם אנשים אחרים העדיפו להתעלם ממנה ולשכוח אותה. הייתי מעדיפה שמפלגת העבודה תתמוך בדליה דורנר. קראתי את דברי המתנגדים לכך ששופט בגימלאות יתמנה לנשיא, אבל אינני מסכימה להתנגדות הזאת. בוועדה למינוי שופטים יושבים גם פוליטיקאים, ומועמדים לבית המשפט העליון בהחלט נשקלים גם על פי עמדותיהם הפוליטיות. בשיטת המימשל שלנו אין הפרדה גמורה בין הרשויות אלא מערכת זיקות ביניהן, בין הממשלה לכנסת ובין שתיהן לבין בית המשפט העליון. היו מי שהציעו לאחרונה שהמועמדים לנשיאות יעברו קודם לכן שימוע ויענו על שאלות. הצעה דומה הוצעה גם לגבי שופטים עליונים, וכך נהוג בארצות-הברית. אני חושבת שאלה הצעות טובות. אף פעם אי אפשר לדעת יותר מדי ולבדוק יותר מדי את עמדותיהם ומעשיהם של מועמדים למישרות חשובות. לשופטים כמו לכל האדם יש עמדות פוליטיות ואין בכך שום רע. שופט כמו נשיא הוא אדם פוליטי, ואין זה סותר את העובדה שעליו לפסוק את פסיקותיו ללא משוא פנים, העיקר שלבו טהור וידיו נקיות.