עֵינָיו שֶׁל קַיִּן אֵינָן נוֹשׂאְוֹת חֵן בְּעֵינֵי הָאֵל,
פָּנָיו שֶׁל הֶבֶל הֵן גַּן מֻזְהָב,
עֵינָיו שֶׁל הֶבֶל הֵן זְמִירִים.
תָּמִיד מְזַמֵּר הֶבֶל כֹּה צָלוּל
לְמֵיתְרֵי נַפְשׁוֹ,
אֲבָל דֶּרֶךְ גּוּפוֹ שֶׁל קַיִּן מוֹבִילוֹת תְּעָלוֹת הָעִיר.
וְהוּא יַהֲרֹג אֶת אָחִיו –
הֶבֶל, הֶבֶל, דָּמְךָ צוֹבֵעַ אֶת הַשָּׁמַיִּם לָעֹמֶק.
אֵי קַיִּן, כִּי אֶרְצֶה לְהִסְתָּעֵר עָלָיו:
הָאִם הָרַגְתָּ אֶת צִפּוֹרֵי הַשִּׁיר
בִּפְנֵי אָחִיךָ?
דֶּרֶךְ לִבְּךָ הַקֵּהֶה
זוֹעֶקֶת נֶפֶשׁ אָחִיךָ הַמְּפַרְפֶּרֶת.
מַדּוּעַ זֶה הָרַגְתָּ אֶת אָחִיךָ, קַיִּן?
Abel
Kains
Augen sind nicht Gottwohlgefaellig,
Abels
Angesicht ist eingoldener Garten,
Abels Augen
sind Nachtigallen.
Immer
singt abel so hell
Zu den
Saiten seiner Seele,
Aber
durch Kains Leib fuehrendie graeben der Stadt.
Und er
wird seinen Bruder erschlagen –
Abel,
Abel, dein Blut faerbt den Himmel tief.
Wo ist
Kain, daich ihn stuermen will:
Hast du
die suesvoegel erschlagen
In deines Bruders Angesicht?
Durch
dein dumpfes Herz
Klagt
Abels flatternde Seele.
Warum
hast du deinen Bruder erschlagen, Kain?