הפוליטיקה של ישראל היום

אינני יודעת מדוע המחשבה על הבחירות הלא צפויות ממלאת אותי שמחה משונה. אמרתי לבתי שרון שנאום נתניהו נשמע כמו בדיחה ובתי שרון אמרה בצדק שהבדיחה היא על חשבוננו, וזה כמובן מדויק, פשוטו כמשמעו. ובכל זאת מאד נעים להשתעשע במחשבה שבבחירות האלה, שנתניהו זמם במין תככנות שקופה עד מבוכה, הוא יאבד סופסוף את השלטון. גם אם הסיכוי קלוש מתחשק מאד לומר שאם תרצו אין זו אגדה. אולי זו המצוקה שאני חשה כבר זמן רב מהתנהלותו של נתניהו עוד במהלך מבצע צוק איתן, כאשר כבר אז נדמה היה לי שהוא עסוק יותר בבחירות הפנימיות בליכוד מאשר בדאגה לתושבים המופגזים, מהחזרתם הביתה בטרם הסתיימו ההפגזות ומסיום המבצע ללא הסכם עם החמאס, בעצם לא ממש סיום אלא מין התפוגגות למצב בלתי ברור ומאד מאיים למי שמתגורר ליד הגבול וגם לשאר תושבי ישראל. ואחר כך הפקעת האדמות בגדה, והרס הסיכוי שניצנץ לרגע להסכמות עם הרשות הפלשתינית שיכלו לשפר מאד את המצב ואת האוירה באיזור. ומאז התלהמות והקצנה בלתי פוסקות: קריאה מבישה לאזרחי ישראל הערבים להסתלק מפה אם הם לא מרוצים, אמירה ששום ראש ממשלה איננו רשאי לומר לאזרחיו – הוא השליח שלהם, לא הם השליחים שלו, והם אינם צריכים אישור ממנו לחיות כאן, הוא זה שצריך את אישורנו לשבת במשרד ראש הממשלה, מקום שהוא איננו ראוי לשבת בו. ואז מבול הצעות חוק שמתאימות ליושבי ספסלים אחוריים ולא לאדם שעומד בראש הממשלה ונדרש למידה של אחריות ושיקול דעת, ולבסוף הדרישה מחברי הקואליציה להצביע בעד גירסה אנטי דמוקרטית של חוק הלאום בתקוה שהשרים השנואים יתפטרו, וכשלא עשו כן הפיטורים והניסיון העלוב להצדיק אותם, כל זאת למען החזון הכל כך מלהיב לראש הממשלה והרבה פחות מלהיב למרבית אזרחי ישראל לקואליציה עם החרדים. לפתע נראו לי לבני ולפיד, אנשים שאינני מעריכה או אוהדת במיוחד, אמיצים, הגונים והרבה יותר מכובדים מנתניהו, שהתנהגותו פשוט מבחילה. נדמה לי שאפילו תומכיו המובהקים חשים שהפעם הוא הרחיק לכת.

התחושה שראש הממשלה פועל כמוכה זעם התעצמה במיוחד מאז נכשל בהצבעה על חוק ישראל היום – חוק טפשי שלא יוסיף נקודות למפלגת העבודה, שצריכה להתעסק במצבם הקשה של האנשים העובדים במדינת ישראל, במאבק בשיטת עובדי הקבלן שהופכת את שוק העבודה הישראלי לשוק של אדונים ועבדים ורומסת את כבוד האדם, בהסדרת הדיור והעבודה ובהגנה על החלשים בחברה מעושק והתעמרות, ולא בחוקים שיחד עם אמבטיית התעמולה הביביתונית עלולים לשפוך את התינוק של חופש הביטוי. ובכל זאת התגובה של נתניהו להעברת החוק הזה כמעט מטורפת, ומעוררת את השאלה המטרידה, אפילו מפחידה, האם לשלדון אדלסון היתה יד בהחלטה על הבחירות האלה. האם האיש שניסה לשלוט בפוליטיקה האמריקנית ולמנוע כהונה שנייה מהנשיא אובמה ונכשל בכך, מצליח לשלוט בפוליטיקה הישראלית? האם הוא רק תומך בנתניהו, עם כל ההשלכות החמורות שיש לתמיכה זו על יחסי ישראל ארצות-הברית שכבר התייחסתי אליהן כאן, או שבעצם נתניהו עובד אצלו? האם הבחירות נועדו להציל את ישראל היום?

שלדון אדלסון איננו עוד יהודי אמריקאי חם לב שנורא דואג למדינת ישראל. בראש וראשונה שלדון אדלסון הוא מיליארדר אמריקאי רפובליקני שמנסה להשפיע על הפוליטיקה האמריקאית. למשל הוא מנסה לצמצם את ההצבעה היהודית הדומיננטית למפלגה הדמוקרטית ולהגדיל את נתח ההצבעה היהודית למפלגה הרפובליקנית. קשה לדעת מה חלקו בכך שאכן חל כירסום בהצבעה היהודית לדמוקרטים ומעבר משמעותי של יהודים להצביע למפלגה הרפובליקנית. זה בהחלט בא לכלל ביטוי בבחירות האחרונות לקונגרס שבהן נחלו הדמוקרטים תבוסה צורבת. שלדון אדלסון הוא יריב מושבע של המפלגה הדמוקרטית ושל הנשיא אובמה. ישראל היום איננו משרת רק את בנימין נתניהו, הוא משרת את מאמציו של אדלסון להשפיע על המדיניות האמריקנית, כמובן שלהסתייגות היהודית מאובמה ומשר החוץ קרי תרמה לא מעט התנהגותם שלהם ואנטישמיות הקמפוסים שלהם שיהודי ארצות-הברית, הרבה יותר מילידי ישראל, מכירים ומתעבים. אבל לעניות דעתי לחיבור נתניהו-אדלסון, שנתניהו איננו חוסך שום הזדמנות להבליט אותו ולנפנף בו מול הנשיא אובמה, יש השפעות מאד מזיקות על יחסם של אובמה וקרי לישראל, שמלכתחילה איננו אוהד במיוחד. השמועות שהם מפזרים כעת על סנקציות שנשקלות נגד ההתנחלויות, שהופיעו ככותרת ראשית בה"ארץ" היום, הן שוב ניסיון שקוף ועלוב במקצת לפגוע בנתניהו. חבל שאובמה חסר-הכישרון במדיניות חוץ מתאמץ כל כך. טוב היה עושה לו היה יושב בשקט ונותן למיאוס שמעוררת התנהגותו של נתניהו אצל תושבי ישראל לעשות את שלו. אולי עוד הכל יתהפך לטובה – החוק הטפשי נגד חלוקת ישראל היום בחינם וההצבעה נגדו שהורידה את נתניהו מהפסים וגרמה לו לחוש לבחירות, אולי באמת תביא להחלפת השלטון בישראל, אם כי איש איננו יודע באיזה אופן יתחלף השלטון – תיאורטית הכל יכול לקרות, קואליציה של נתניהו והחרדים או קואליציה נגד נתניהו או ניצחון של בנט בבחירות או אולי דוקא של משה כחלון. הכל פתוח, עוד לא מאוחר, מצב הרוח אולי ישתנה מחר, ישראל היום אולי יינצל ויתחזק ואולי יהפוך הרבה פחות רלוונטי ללא נתניהו בראשות הממשלה, חוקי הלאום ייזרקו לפח ששם מקומם, מתקן חולות יתפרק וכלואיו יצאו לחופשי, שזה כמעט כמו יום הבסטיליה. מכיוון שאיש איננו יודע באמת מה יהיה, המשתנים כל כך רבים ומסובכים, אין סיבה להיות דוקא פסימים. מותר לקוות לטוב ורצוי לפעול בכל הכוח כדי שהטוב הזה יקרה.