ממשלת גרמניה חוגגת חמישים שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל
לגרמניה, ומצפה שגם ישראל תחגוג, ואני לצערי אינני רואה לשמחה מה זו עושה. היחסים
בין ישראל לגרמניה מתמצים עבורי במכתבו של דובר שגרירות גרמניה למערכת
"הארץ", שהתפרסם ביום ה-18 באוגוסט 2002, ובעקבותיו הפסיק עיתון "הארץ"
לפרסם את מאמרי. להלן העתק המכתב:
האשמות אבסורדיות
בתגובה על "כשאבנרי מאשים, גרמניה מיטהרת", מאת ענת פרי
(הארץ, 13.8)
הסיקור שגרמניה זוכה לו בתקשורת הישראלית הוא בדרך כלל הוגן ומאוזן.
דבר זה נכון במיוחד לעיתון "הארץ". לכן הופתעתי לקרוא את מאמרה של ענת
פרי.
למותר לציין, שהביקורת שפרי מותחת על אורי אבנרי אינה הדבר המטריד
אותנו. טענתה, כי גרמניה שואפת להשיג הגמוניה כלכלית, צבאית ופוליטית באירופה היא
מוטעית וסותרת את התפתחותן של גרמניה ואירופה בעשור האחרון.
כשמישהו טוען, כפי שפרי טוענת, כי "שאיפה עזה ביותר של גרמניה
היא לערוך "משפטי נירנברג" ליהודים", ו"לשפוט כפושעי מלחמה את
האמריקאים, מי שהוציאו לפועל את משפטי נירנברג", עומדות על הפרק לא רק שאלות
של שיפוט פוליטי. האשמות אבסורדיות אלה, ואחרות בכתבה, מטילות ספק בעצם יסודותיה
של המדינה הגרמנית שהוקמה לאחר תום מלחמת העולם השנייה ובנוסף לכך גם באיכויותיה
של פרי כהיסטוריונית ופרשנית פוליטית.
אחד מסיפורי ההצלחה של המאה שהסתיימה לא כבר הוא שיקומה של גרמניה –
מבחינה פוליטית, כלכלית ומוסרית. גרמניה היום היא חברה דמוקרטית, המודעת לפשעים
שבוצעו בידי הנאצים נגד היהודים ועמים אחרים. הרוב המכריע של תושבי גרמניה אינם
מכחישים את השואה, אינם מזלזלים בערכה ולא ממעיטים בחשיבותה לעומת סבלם של הגרמנים
במלחמת העולם השנייה. פרק זה של ההיסטוריה שלנו נלמד בכל בתי הספר וממלא תפקיד
חשוב בשיח הציבורי שלנו, והוא גם חלק בלתי נפרד של סיבת קיומה של הרפובליקה
הפדרלית.
ארצות הברית היא ידידתנו ובעלת בריתנו. גרמניה אסירת תודה לעם
האמריקאי, שבלעדיו לא היתה אפשרית התאוששותה של גרמניה והדמוקרטיזציה שלה אחרי
1945. אנחנו חולקים עם ידידינו האמריקאים את האמונה בשלטון החוק ואת האפשרות של
השגת סדר עולמי על בסיס צדק וזכויות דמוקרטיות.
עובדות אלו הן קונסנסוס בקרב כל העוקבים אחרי גרמניה של ימינו. תפישתה
המעוותת של ענת פרי את המציאות נהפכת לנושא לדאגה רק אם עיתון חשוב
כ"הארץ" פותח את עמודיו לעמדותיה.
ריינהרד וימר
דובר שגרירות גרמניה בישראל
ארבע שנים מאוחר יותר רכש אלפרד נוון-דומונט, ידידה הקרוב של קנצלרית
גרמניה, מניות של "הארץ" בסך 25 מיליון אירו, ובכך הבטיח סופית את היות
העיתון החשוב "הארץ" "הוגן ומאוזן" כלפי המדינה המצוינת
גרמניה. המאמצים שעושה ממשלת גרמניה להשתיק את קולי נמשכים ללא לאות, אבל כפי
שאמרה לי פעם לוחמת-הגיטאות ברוניה קליבנסקי המנוחה, "האמת היא עקשנית",
וכפי שאמרו חז"ל, כאילו ראו בעיני רוחם את שואת עמנו העתידה לבוא,
"גוילים נשרפים, ואותיות פורחות".
ואני זוכרת היום ובכל יום את בני משפחתי שנרצחו בשואה כי יהודים היו,
וגרמניה כינתה אותם "האויב" למרות שמעולם לא היו אויבים לה, ורצחה אותם
על זקניהם וטפם, ואני שונאת את הגרמנים בכל לבי, לא רק על רצחנותם אלא גם על
צביעותם והתחסדותם ושנאתם האינסופית לישראל וליהודים שאני חשה בה בכל יום ויום,
והשימוש שהם עושים במלחכי הפנכה היהודים כדי לנאץ ולבזות את ישראל עד
אין קץ, והשנאה יפה בעיניי עשרת מונים מאהבה שנקנית בממון מגואל בדם. ארורים
הגרמנים וארורים מלחכי פנכתם וארורים החוגגים על הדם.