הרשימה הזאת קשורה, אמנם רק במחשבה, ברשימה הקודמת, שבה הזכרתי את
ספרה של לאה גולדברג "פגישה עם משורר" על אברהם בן-יצחק, שבו היא מתארת
גם מיפגש קורע-לב עם אלזה לסקר-שילר הקשישה בבית קפה בירושלים, ומהרהרת על
מרירת-נפשם וקדרות עולמם של המשוררים הגדולים, שאף היא היתה צריכה להיות כמותם,
ואיננה כזאת. גם אני מביאה פה בעיקר משיריה הקודרים של אלזה לסקר-שילר, שרבים מהם
מתייחסים למות בנה בצעירותו, שמעולם לא התגברה עליו. אבל לא תמיד היתה אלזה
לסקר-שילר קודרת כל כך. לעתים, אמנם רחוקות, כתבה שירים מבדחים, ודימיונות העבר
שלה לא היו רק הרואיים ודרמטיים, לעתים השתעשעה לה באנכרוניזמים לתיאבון, כמו בשיר
ההלצה שלהלן על דוד המלך הזולל לביבות (עם קפה).
אלזה לסקר-שילר / המלך דוד אוכל לביבות
הַמֶּלֶךְ דָּוִד יָשַׁב בִּיְּהוּדָה
שָׂמֵחַ עַל כֵּס מַלְכוּתוֹ
הוּא אָכַל לְבִיבוֹת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה
כְּשֶׁהַכֶּתֶר מֻנָּח עַל רֹאשׁוֹ.
בְּשֻׁמָּן טַוָּסִים טִגֵּן הַטַּבָּח
עַל פִּי סֵפֶר בִּשּׁוּל הֲכִי מְעֻדְכָּן.
כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ הֵרִיחַ אוֹתָן הוּא שָׁכַח
אֶת כָּל עִנְיָנֵי מַלְכוּתוֹ שָׁם וְכָאן.
וּבַת-שֶׁבַע וּשְׁלֹמֹה וְגַם אַבְשָׁלוֹם
"מַה הֵם כְּבָר מְבִינִים בַּלְבִיבוֹת שֶׁל הַיּוֹם!"
שֶׁהַטַּבָּח הַמְּשֻׁבָּח טִגֵּן יָפֶה
וְהִגִּישׁ לַמֶּלֶךְ חַמּוֹת וּפְרִיכוֹת
בְּיָדָיו הַמְאֹד מְטֻפָּחוֹת
וּבְלִוְיַת פּוֹלֵי קָפֶה.
Melech
David in Juda sass,
Leutselig
auf dem Throne,
Wenn er
Kartoffelpuffer ass,
Auf
seinem Kopf die Krone.
Mit
pfaunfett backte ihn sein Koch
Nach
neuestem Kochbuchhefte:
Und
wenn der Melech ihn nur "roch:!!!
Vergass
er seine Staatsgeschaefte.
Und
Batsebah und salomo und Absalom
"Was
wissen die vom Puffer schon!!"
Wenn
aufgewaermt die allverehrte Kochperson
Dem
Melech frueh und hoechst servierte –
Mit Haenden
manikuerte, -
Den
Puffer in Gesellschaft einer Cafebohn.
וחדי העין יבחינו שהמשוררת לא השתמשה במלה הגרמנית Koenig שפירושה מלך, אלא פשוט כתבה את המלה העברית
"מלך" באותיות לטיניות, בעצם כמו ביידיש "מלך דוד", ובכלל מזכיר
השיר שירי יידיש אהובים, שלרוב אין נוטים לקשר את השפעתם עם שירתה של אלזה
לסקר-שילר. שדמותה
היתה רבת רבדים וגוונים.