קו הטלפון השני

לקו הטלפון השני, במכשיר שבחדר של הבנות, החדר שעכשיו בתי הבכורה ישנה בו בשבתות וחגים, ובאמצע השבוע הוא ריק וסגור, מתקשרים לפעמים לחפש את בעלי לשעבר, שעזב את הבית לפני שלושים שנה, ביום הולדתי השלושים, או אולי בעצם מחפשים אנשים אחרים שנושאים את אותו שם. לפעמים המתקשרים שואלים או אומרים דברים שמבהירים לי שהם מחפשים בעצם אדם אחר, אבל רק במספר הטלפון הזה מופיע שמו של בעלי לשעבר, וכל המחפשים אותו ואת הנושאים שם זהה, מתקשרים איפוא לקו הטלפון הזה, ומבקשים לדבר איתו, ואני אומרת להם שמישהו בשם הזה התגורר כאן לפני שלושים שנה, ואז הם שואלים אם אני יודעת היכן למצוא אותו, ואני אומרת שאין לי מושג, מה שנכון. אני יכולה לומר להם כמובן שזה בעלי לשעבר ולהפנות אותם לבתי שמחזיקה במספר הטלפון שלו, אבל לא מתחשק לי, ונדמה לי שבתי לא תרצה לקבל טלפונים לאביה, למרות שלא שאלתי אותה על כך. בעצם אני מעמידה פנים שמדובר באדם זר, אולי מישהו שמכר לי את הדירה, שיחשבו לעצמם מה שהם רוצים. אינני יודעת מדוע בעלי לשעבר איננו מופיע בספר הטלפונים בזכות עצמו, אבל לא אכפת לי בעצם, רק שהייתי רוצה שלא יחפשו אותו אצלי, אולי אפילו ניסיתי בעבר לשכנע את חברת הטלפונים שימחקו את שמו, אבל הם לא מחקו את שמו, או ששכחתי לבקש מהם, אולי שמעתי לחברה שאמרה שעדיף שיהיה שם של גבר, למען ביטחוני, למרות שעכשיו זה נראה לי טיפשי. אם מישהו שכוונותיו רעות יתקרב לביתי וישמע את נביחת הכלב, כנראה שהוא יסתלק מעצמו. מי רוצה להיפגש בבית זר עם כלב במשקל חמישים קילוגרם שמריח כוונות רעות מקילומטרים. כבר אינני זקוקה לשמו של בעלי לשעבר, ובעצם כבר אינני זקוקה בכלל לקו הטלפון הזה, שפעם היה היחיד בביתי, ואחר כך שירת את בנותי, כשעוד גרו בבית ורצו קו טלפון לעצמן, אז הזמנתי קו נוסף, רק על שמי, והוא הפך לקו הטלפון שבו אני משתמשת. אם אבטל את הקו הישן כבר לא יתקשרו יותר לחפש את בעלי ותיחסך ממני המבוכה כאשר מתקשרים אנשים מוכרים לי, למשל פרופסורים מהאוניברסיטה, שרוצים להזמין את בעלי לשעבר להרצות בכנס וכיו"ב, וכבר לא נעים לי לענות להם שמישהו בשם הזה התגורר כאן לפני שלושים שנה, זה נשמע נכלולי, מה גם שחלקם מכירים אותי ויודעים שמדובר בבעלי לשעבר, למרות שכבר עברו שלושים שנה מאז חיינו יחד, ורוב האנשים שמכירים אותי מכירים רק אותי, או לפחות מכירים אותי ללא בעלי לשעבר, ואם רק אבטל את קו הטלפון הישן כבר לא יוכל איש לקשר אותו לבית הזה שאני מתגוררת בו לבדי כבר שלושים שנה. אינני יודעת מדוע אינני מבטלת את קו הטלפון הזה, מה שיכול היה גם לחסוך לי הוצאות מיותרות, כי רוב האנשים שמחפשים אותי מתקשרים לקו השני, שבחדר השינה שלי ליד המחשב, או שולחים לי מייל, כמו שאנשים עושים היום. בכלל השימוש בטלפונים בימינו הולך ומצטמצם, בוודאי השימוש בטלפונים ישנים כמו אלה שבביתי, שרתוקים למקומם ומצוידים באפרכסות גדולות שגודלן כגודל אוזני, הופך יותר ויותר נדיר, אפילו אני מתקשרת פחות ופחות בטלפון, מדברת עם בתי באנגליה ועם ידידים בארצות-הברית בסקייפ, ושולחת לאנשים מיילים. בפעם האחרונה התקשרתי בטלפון למישהו שאינני מכירה לפני שנתיים, לפרופסור בדימוס, והוא מיד שאל מדוע לא שלחתי לו מייל, וכשעניתי שלא ידעתי את כתובת המייל שלו הוא אמר שאפשר למצוא את זה באתר של אוניברסיטת תל-אביב ששם הוא פעם עבד, דבר שלא עלה לצערי על דעתי לעשות, והבנתי שזה כבר לא מנומס לצלצל לאנשים שלא מכירים, אפילו אם מתקשרים בין עשר לשתים-עשרה לפני הצהרים ובין חמש לשבע אחר הצהרים, שעות שפעם, כשהייתי צעירה, נחשבו לשעות שמנומס להתקשר בהן אפילו לאנשים זרים. זה קצת מצחיק כמובן, כי האנשים היחידים שעדיין מרבים להתקשר אלי בטלפונים הם אנשים לגמרי זרים, כאלה שמוכרים או מטיפים משהו או רוצים לדעת אם תצביע בשבילם בבחירות. אנשים אחרים כבר כמעט אף פעם לא מתקשרים, לפעמים נדמה לי שיותר אנשים מחפשים את בעלי לשעבר שהתגורר כאן לפני שלושים שנה ועדיין שמו מופיע בכתובת מגורי מאלה שמחפשים אותי, שמתגוררת כאן בבית כבר למעלה משלושים שנה ועדיין מדברת בטלפונים ישנים עם אפרכסת שגודלה כגודל האוזן וכשמתקשרים, אם אני מצליחה לשמוע את הצילצול, למרות שאוזני כבר מזמן מתקשות לשמוע, בכל אופן אם אני מצליחה לשמוע את הצילצול אני מרימה את השפופרת ואומרת שלום, אין לי מזכירה אלקטרונית ולא שיחה מזוהה, לפני שאני מרימה את השפופרת אין לי שמץ מושג מי זה מתקשר, ולכן אינני מסננת אנשים כפי שעושים הצעירים שמיטיבים לשמוע ממני אבל ממעטים לענות, אני לעומת זאת עונה ואומרת יפה שלום, ומקוה שהמתקשר הוא ידיד, ושהוא איננו מבקש למכור לי דבר, אלא רק להתעניין בשלומי ולדבר, וכמובן אני מתפללת שבשורות טובות בפיו. בשורות טובות, או לחילופין רעות במיוחד, אנשים עדיין מוסרים בטלפון, ואני עדיין מוסרת לאנשים ששואלים את שני המספרים, זה של הקו שנמצא בחדרי ליד המחשב ואני משתמשת בו במידת הצורך, וזה שבחדר של בנותיי שבגרו ועדיין רשום גם על שמו של בעלי שעזב את הבית לפני שלושים שנה, ביום הולדתי השלושים. אם מישהו יתקשר בכוונה טובה ואשמע את הצילצול בוודאי אשמח לדבר.