לא תנהג(י)

מורי יעקב כ"ץ כתב הרבה על אכזריותה של החברה החסידית, ששולחת את אבי המשפחה לבלות אצל הרב בשבתות וחגים, ומותירה את אשתו וילדיו לבדם בבית. הטכנולוגיה המודרנית עשויה אפילו להחריף את הפגיעה: די לחשוב על הגברים שיוצאים בראש השנה לאומן, דבר שלא עלה על הדעת לפני שהיו מטוסים. אמנם בתקופתנו הפמיניסטית יוצאות גם נשים במסעות נשים לאומן, אבל אלה, אם התרשמתי נכונה, בעיקר רווקות צעירות חוזרות בתשובה, ולא אמהות. במבט מבחוץ נראית החברה החסידית כחברה של גברים בלבד, גברים ונערים. קיומן של נשים הוא סוד כמוס.

אבל מישהו יולד ומגדל את הילדים במשפחות החסידיות, וכמנהג העדה החרדית אותו מישהו גם נושא בעול הפרנסה, וגם משלם את מלוא המחיר.

אתר כיכר השבת דיווח על מחנכת ותיקה מביתר עילית שפוטרה מעבודתה, מפני שלמדה לנהוג. האתר מגדיר את הסיפור כמקומם, מכיוון שהמחנכת הוציאה רישיון נהיגה באישור האדמו"ר, כדי שתוכל לנהוג ברכב שקיבלה המשפחה מביטוח לאומי, כדי להסיע את בתם החולה והנכה שמחוברת 24 שעות לעירוי. למרות זאת פיטרה אותה מנהלת בית הספר מעבודתה, באומרה: "לא מעניין אותי, אצלי לא תהיה מחנכת עם רישיון נהיגה." לא רק בחברה החרדית, נשים מתקדמות לעמדות כוח רק כאשר הן מצטיינות בדיכוין של נשים אחרות, ועושות זאת באכזריות יתרה. וגם הרב שהתיר למחנכת ללמוד לנהוג לא כפה את המשך העסקתה בבית-הספר, כי ההורים מפחדים שהילדות שלהם יגידו גם אנחנו רוצות לנהוג.

ומה יהיה על החברה החרדית אם ילדות תגדלנה במחשבה שזכותן ללמוד לנהוג. הרי נשים נוהגות עלולות למוטט את סדר העולם הדכאני, זה שבו רק גברים נוהגים ומנהיגים. והרי גם אבי, שלא היה חסיד, התנגד לכך שאלמד לנהוג. הוא תמיד העדיף שאבלה את חיי במושב האחורי.

נזכרתי בכתבת טלויזיה מלפני שנים על רב בבני ברק שאיים איומים קשים, לנגד מצלמות הטלויזיה, על נשים שתלמדנה לנהוג. בחברה החרדית ישנו פרוטוקול התעללות מוכר למקרים כאלה: סירוב לקבל את הילדים ללימודים בבתי ספר חרדים, גירוש מבית הכנסת, נידוי. לפעמים המדינה מתערבת, לרוב רק אם יש פנייה לערכאות, ואם יש מקרים בוטים של אפליה, כמו סילוק תלמידות מזרחיות, שגם הוא קורה השנה כמו בשנים קודמות, ובישובי יהודה ושומרון קורה עוד יותר. כמו בחברת המתנחלים, נדמה כי גם בישובים החרדיים בשטחים, הבידוד שמאפיין את ישובי השטחים מגביר עוד יותר את הקיצוניות, וגם את האכזריות.

לכאורה המדינה איננה יכולה לעשות דבר, כי מדובר במוסד פרטי. וגם זה מקומם, שהמדינה מתירה לכל כך הרבה גופים בתוכה להפלות נשים ולפגוע בהן, וגם לאיים על נשים כדי למנוע מהן את הזכויות הבסיסיות ביותר. האם למדינה אין כל תפקיד למנוע פגיעה כזו באם לילדה נכה, גם אם המוסד פרטי, גם אם המדינה סולדת מהתערבות במגזר החרדי.

והרי כך מפקירה המדינה גם את הייצוג הפוליטי של הנשים החרדיות, כאשר היא מאפשרת התמודדות בבחירות של מפלגות שאוסרות על נשים להתמודד בבחירות, ואיננה כופה עליהן את פתיחת שורותיהן לנשים כתנאי מחייב. מדינה איננה יכולה לטעון שהיא מדינה שיוויונית אם היא מסתפקת בחקיקה פורמלית של שיוויון. לחוק אין שיניים אם אין המדינה כופה אותו.

חלק גדול מהאיומים על נשים להימנע מלימוד נהיגה או מלימודים אקדמיים או ממימושים אחרים של זכויותיהן נעשה ברשות הרבים, אבל רשויות המדינה מעדיפות לעצום עיניים ולהפנות את הראש. אין מורים למשטרה לפתוח בחקירת רב שאיים על נשים שלא תלמדנה לנהוג, למרות שהמדינה רשאית לפתוח בחקירה עצמאית כשהיא מודעת לעבירה על החוק, וכשאיומים, או פיטורים נעשים ברשות הרבים, יכלה המדינה להתערב, אילו רצתה.

כמו בעניין הייצוג הפוליטי והנישואים, מעדיפה המדינה להפקיר את הנשים לצורך הברית השלטונית עם החרדים, שמשתמשים בה ללא הרף כדי להגביר את דיכוין ואפלייתן של נשים, כמו במסגרות הלימודים החרדיות שבהן מותר לגבר ללמד נשים חרדיות, אבל אסור לאשה ללמד גברים חרדים. לא רק לחרדים קשה לקבל נשים בעמדת סמכות. גם הציבור הדתי-לאומי מנסה לכפות על צה"ל למנוע מנשים חיילות לשמש כמדריכות של חיילים. לעומת זאת מפקד גבר על נשים חיילות איננו מפריע להם. הפגיעה בצניעות היא רק כאשר אשה היא בעמדת סמכות, דבר שגברים דתיים ולא רק דתיים מתקשים לסבול. ורשויות המדינה מעדיפות להיכנע. כאשר נשים לבדן משלמות את המחיר, המדינה סלחנית מאד.

המחנכת החרדית שילדתה נכה לא תפנה כנראה לערכאות. היא חוששת מתגובת החברה החרדית. אבל פיטורים בלתי צודקים אינם רק עניין פרטי. יש במדינת ישראל חוקי עבודה, ומשרדי הממשלה רשאים לאכוף אותם במקרים כאלה. אפשר לחייב את המעסיק בפיצויי פיטורים שיגרמו לו לחשוב שנית אם כדאי לו לממש את הפיטורים הבלתי צודקים. רק שבפועל, אין מטילים במדינתנו הרחמנית פיצויים כבדים דיים על מעסיקים מרושעים ופוגעניים.

אתר כיכר השבת הגדיר את סיפורה של המחנכת כמקומם, משום שקיבלה היתר מהאדמו"ר ללמוד נהיגה, ובוודאי נוהגים עורכי האתר באומץ כשהם מגדירים כך את הדברים. אבל אותי מקוממת עוד יותר המחשבה שאשה זקוקה להיתר מהאדמו"ר כדי לנהוג, ומקבלת היתר כזה רק משום שבתה נכה קשה.

כמה מעט חירות יש לנשים, כמה הן נתונות לאלימות, אפליה, הפחדה, אצלנו ובמדינות מוסלמיות כדי "לכבד את הדת", ובעצם כדי לשמר את נחיתות הנשים בחברה. ובצרפת הצבועה והגזענית שקוראת לעצמה חילונית אבל שקועה בתהומות הרישעות הקתולית, מפשיטים נשים כדי להתנקם במוסלמים. ראיתי את התמונות והן נראו לי כמו צילומים של אונס. כשרוצים לפגוע בקהילה, אונסים את נשיה. את הנשים מדכאים בני קהילתן וגם האחרים. אין לנשים מגן, לא מבחוץ ולא מבפנים.